חלומותשל אחרים
New member
מחלה מחורבנת. ט'
ההודעות בפורום הרסו אותי היום.
כל אחת יותר נוראית מהשנייה.
כולנו יודעות מה לכתוב לאחרות, מה האחרות צריכות לעשות, מה "נכון" ומה "חולה" , ולאיזה כיוון צריך ללכת.
ואני יכולה לכתוב לכל אחת פה הודעה יפה וחכמה ומרגשת על איך שצריך לשאוף והחלמה, ולא לוותר. ועל איךל שהדרך ארוכה וקשה, אבל צריך להיות סבלניים ולא להתייאש.
אבל... אני בקושי מצליחה לפעמים לשכנע את עצמי, אז איזו זכות יש לי לכתוב את זה לאחרות?
אני כל כך מזדהה עם כל אחת מכן...
נו-לונגר ובלקבירד- עם חוסר היכולת הזו להכיל את הקיום הפיזי של הגוף, ועם הרצון לגמור אותו.
גרניום- עם המצב הספק כרוני ספק "בסדר" ועם המאבק הנצחי הזה בין השכל לרגש לגוף
מרגישה כאילו הכל שורף אותי מבפנים
הדחף הראשוני הוא לחתוך משהו, איפשהו, חזק ועמוד ועד הסוף
כל כך עצוב לי בשביל כולנו
אין מילים.
ההודעות בפורום הרסו אותי היום.
כל אחת יותר נוראית מהשנייה.
כולנו יודעות מה לכתוב לאחרות, מה האחרות צריכות לעשות, מה "נכון" ומה "חולה" , ולאיזה כיוון צריך ללכת.
ואני יכולה לכתוב לכל אחת פה הודעה יפה וחכמה ומרגשת על איך שצריך לשאוף והחלמה, ולא לוותר. ועל איךל שהדרך ארוכה וקשה, אבל צריך להיות סבלניים ולא להתייאש.
אבל... אני בקושי מצליחה לפעמים לשכנע את עצמי, אז איזו זכות יש לי לכתוב את זה לאחרות?
אני כל כך מזדהה עם כל אחת מכן...
נו-לונגר ובלקבירד- עם חוסר היכולת הזו להכיל את הקיום הפיזי של הגוף, ועם הרצון לגמור אותו.
גרניום- עם המצב הספק כרוני ספק "בסדר" ועם המאבק הנצחי הזה בין השכל לרגש לגוף
מרגישה כאילו הכל שורף אותי מבפנים
הדחף הראשוני הוא לחתוך משהו, איפשהו, חזק ועמוד ועד הסוף
כל כך עצוב לי בשביל כולנו
אין מילים.