מחיר יקר
בעלי היקר, הכרתי אותך שונה ואחר, חשבתי שאני החזקה מכולם אצליח לשנות את העולם. נכנסת לחיי וחוללת תהפוכות, לקרוא לזה בית ספר - פשוט משחק ילדים. נתתי לך 3 שנים מחיי וחשבתי שבסוף יבוא גם יומי, היום שבו תראה את הטוב, ולעולם לא תשכח חסד נעוריך - במקום זה בעטת וזרקת כאילו אני וילדיך היינו חפץ - הסברתי לך שחפץ הינו דבר שקל לרכוש אבל לא נשמות. אמרת הרבה דברים והבטחת הרבה הבטחות, אבל אני, עיוורת באהבתי, מעולם לא שמעתי את המילה האחרונה שבדבר - את השקר. ימים כלילות ישבתי מתייסרת בגאוותי כדי לא לבקשך - שתחזור, שתאהב, שתבין , שתחבק והכי חשוב שתשאר - היום אני יודעת שזו לא היתה גאווה והמקום הנמוך יותר הינו רק מתחת לאדמה. סלחתי, אהבתי, נתתי, תמכתי, נפגעתי, הושפלתי ותמיד חזרתי. אין בי האשמות כלפיך - כי אי אפשר לשנות את הדברים אלה רק לקבלם כמו שהם ומכאן האשמה היא רק בי - זו שחשבה שהיא יכולה הכל. אינני מבינה מה יש בחוץ שאין בבית ועד כמה אפשר לאהוב אותו יותר מילדתך ומילדך העתיד לבוא האם אתה לא מרגיש שאתה חייב לה בדיוק כפי שאתה מקבל ממנה, את התום והחיבוק האוהב שאינו מבין למה אתה לא כאן. למען האמת גם אני לא ! אינני מבינה מה עוד היית צריך לקבל כדי להתעורר ולראות אותנו שם בסוף הדרך. עמדת בין שני עולמות אני ומשפחתך, הבחירה בשבילך היתה קשה ולכן עזרתי לך - ביקשת שאלך ללא קשר אליהם (לא היית צריך לקרוא לילד בשמו) תן לי ליידע אותך שרק אשה אוהבת יודעת באמת מה בעלה חושב. מעולם לא ביקשתי שתבחר בנינו- אבל אני זאת שתמיד עשיתי לך חיים קלים עוזרת גם הפעם - קיבלת את מבוקשך תשאר שם בעולם משלך בתוך משפחתך החמה והאוהבת אינני בטוחה שביום מן הימים הם יצליחו לנחם אותך בסבלך- כשתתעורר. הסברתי לך שבהמשך החיים יהיה לך הכל - ילדיך , הוריך, בית , עבודה אבל לא אותי זאת שאהבה באמת ועל כך שילמתי מחיר יקר. האמן לי, אהבתי מאוד ועודני. תבין רק כאשר אהיה חסרה לך.
בעלי היקר, הכרתי אותך שונה ואחר, חשבתי שאני החזקה מכולם אצליח לשנות את העולם. נכנסת לחיי וחוללת תהפוכות, לקרוא לזה בית ספר - פשוט משחק ילדים. נתתי לך 3 שנים מחיי וחשבתי שבסוף יבוא גם יומי, היום שבו תראה את הטוב, ולעולם לא תשכח חסד נעוריך - במקום זה בעטת וזרקת כאילו אני וילדיך היינו חפץ - הסברתי לך שחפץ הינו דבר שקל לרכוש אבל לא נשמות. אמרת הרבה דברים והבטחת הרבה הבטחות, אבל אני, עיוורת באהבתי, מעולם לא שמעתי את המילה האחרונה שבדבר - את השקר. ימים כלילות ישבתי מתייסרת בגאוותי כדי לא לבקשך - שתחזור, שתאהב, שתבין , שתחבק והכי חשוב שתשאר - היום אני יודעת שזו לא היתה גאווה והמקום הנמוך יותר הינו רק מתחת לאדמה. סלחתי, אהבתי, נתתי, תמכתי, נפגעתי, הושפלתי ותמיד חזרתי. אין בי האשמות כלפיך - כי אי אפשר לשנות את הדברים אלה רק לקבלם כמו שהם ומכאן האשמה היא רק בי - זו שחשבה שהיא יכולה הכל. אינני מבינה מה יש בחוץ שאין בבית ועד כמה אפשר לאהוב אותו יותר מילדתך ומילדך העתיד לבוא האם אתה לא מרגיש שאתה חייב לה בדיוק כפי שאתה מקבל ממנה, את התום והחיבוק האוהב שאינו מבין למה אתה לא כאן. למען האמת גם אני לא ! אינני מבינה מה עוד היית צריך לקבל כדי להתעורר ולראות אותנו שם בסוף הדרך. עמדת בין שני עולמות אני ומשפחתך, הבחירה בשבילך היתה קשה ולכן עזרתי לך - ביקשת שאלך ללא קשר אליהם (לא היית צריך לקרוא לילד בשמו) תן לי ליידע אותך שרק אשה אוהבת יודעת באמת מה בעלה חושב. מעולם לא ביקשתי שתבחר בנינו- אבל אני זאת שתמיד עשיתי לך חיים קלים עוזרת גם הפעם - קיבלת את מבוקשך תשאר שם בעולם משלך בתוך משפחתך החמה והאוהבת אינני בטוחה שביום מן הימים הם יצליחו לנחם אותך בסבלך- כשתתעורר. הסברתי לך שבהמשך החיים יהיה לך הכל - ילדיך , הוריך, בית , עבודה אבל לא אותי זאת שאהבה באמת ועל כך שילמתי מחיר יקר. האמן לי, אהבתי מאוד ועודני. תבין רק כאשר אהיה חסרה לך.
