לא ישנה באיזו קונוטציה המילה תקושר
נסיגה או בריחה- לשניהן אותו פירוש כמו שאתה נתת- "נסיגה תחת אש עקב חוסר יכולת להתגבר על האויב." כל היציאה מעזה נבעה מהחוסר יכולת שלנו להתמודד איתה, הנסיגה היתה ללא הסכם, גוש-קטיף לא נמסרה, היא נעזבה. מבחינת הרבה מאוד היסטוריונים כל היציאה מעזה לא תירשם כנסיגה אלא כבריחה ישראלית מול מאבק הטרור של הפלסטינים. מה אתה חושב הוציא אותנו מעזה? הילד מהפחונים של רפיח או הטנק שהתפוצץ בנימר 5? אפילו אני לא טיפש ונאיבי מספיק להאמין ש'פתאום' אריאל שרון פיתח איכפתיות מיוחדת לצפיפות ברצועה. זה היה מהלך טקטי, מהלך שריצה את הקהל הבוחר ואת הקהילה הבינלאומית אבל מנגד שבר לגמרי מחסום מנטלי בתפיסה הישראלית לגבי התהליך המדיני. אז מה אני רוצה להעביר? שאין שום תועלת בלבצע עוד נסיגות חד צדדיות, שהטרור מנצח(ע"ע בחירות ברשות) ושאם אנחנו נמשיך בקו הזה אז הפלסטינים בהחלט ימשיכו להילחם בנו כל עוד הם רואים שרק מאבק מזויין נושא פרי. את מה ששמענו מקום המדינה כנראה לא הפנמנו, כי לברוח מהבעיות לא יפתור אותן לעולם.