מחוץ לתחום

19 נועה

New member
מחוץ לתחום

הימים ימי תרגיל עוצבתי והמחנה התמלא במסופחים ואנשי מילואים. מיכל, שותפתי לחדר גילתה שאחיה המשרת בקרבי נמצא באוהלים ורצתה לסדר לו מקום שינה בחדרים. הציעה לי שישן במיטה שלה, בחדר שלנו. הערתי לה שמגורי בנות הם מחוץ לתחום. בערב הייתי במשמרת בחמ"ל. עסוקה מאוד בתוך המולת התרגיל. כשהתחלפתי רציתי רק שני דברים. מקלחת חמה ולישון. המולת הקולות עדיין הדהדה בראשי. נכנסתי לחדר. לקחתי חלוק וכלי רחצה ולמקלחת. המים החמים הרגיעו אותי. עכשיו חשתי נינוחה, מוכנה לשינה. נכנסתי לחדר. הדלקתי אור. נעלתי את הדלת. פשטתי את החלוק. נותרתי ערומה. ניגבתי שיערי. הכנסתי את המלוכלכים לשקית הכביסה והכנתי בגדים לבוקר. סידרתי כסא ליד המיטה. עליו הנחתי את התיק שלי. שמעתי רשרוש מכוון המיטה השניה. המיטה היתה תפוסה. מישהי שכבה מכוסה לגמרי ורק עיניה מביטות בי. לא הכרתי. אולי מסופחת... "לא ישנה ?" שאלתי מנסה להיות נחמדה. "לא ישן" ענה לי קול גברי. התגובה הראשונה היתה קפיצה במקום. כיביתי את האור נכנסתי למיטתי כמחפשת מקלט והתכסיתי בשמיכה. "אני מצטער" אמר בקול רגוע. "מ..ממי א..אתה ?" שאלתי ללא יכולת להשתלט על קולי. "אח של מיכל, אחותי אמרה לי שזה בסדר..." קולו השקט הרגיע אותי. קיוויתי שיירדם והלילה יעבור בשלום. בחדר שררה עכשיו דממה ורק נשימותינו נשמעו. דמי גאה בעורקי. התרגשתי מאוד. אחרי שחלפה הבהלה חשתי משהו אחר. לא אוכל להרדם עכשיו. חשבתי על הבחור שבטח מתרגש ממה שהוא ראה ...רגלי זעו והתכווצו. הייתי חמה נורא. הדקות שחלפו לא הביאו מרגוע. לאונן אני לא יכולה כשהבחור במיטה הסמוכה. לקום אני לא יכולה...אני עדיין ערומה. האפשרות שעלתה בראשי לא רפתה ממני... אבל החלטתי שאני לא עושה את זה בצבא. זה מחוץ לתחום בשבילי... כל טיעוני ההגיוניים החלו נופלים נוכח סערת הרגשות. אני עושה את זה ! החלטתי. הושטתי יד חרש אל התיק, פתחתי לאט לאט, הוצאתי את הארנק, מתוך תא חבוי משתי מעטפת פלסטיק מרובעת. יש קנדום ! "נרדמת ?" קולי הדהד בדממת החדר. אחרי כמה שניות ענה "איך אני יכול ?!" "את בחורה יפה !" הוסיף. "בוא !" אמרתי המיטה נאנחה מתנועתו הפתאומית. צלו קרב למיטתי. הרמתי את השמיכה בתנועה מזמינה. הצטמצמתי לחלק המיטה הצמוד לקיר. הבחור היה לידי, רגליו נוגעות ברגלי. החזרתי את השמיכה וליטפתי חזהו, בטנו ותחתוניו, שמחה לגלות את הבליטה הקשה. ידיו טיפלו עכשיו בשדי. מלטפות, מניעות מעלה מטה, מועכות. פיו נצמד לפטמה הימנית. פלטתי צעקה קטנה. הוא עצר, ידי החזירה ראשו אל חזי. שפתיו ינקו את הפטמה בעוד ידי הימנית מלטפת את גבו. ידו החליקה על בטני במהירות, האצבעות חומקות בתוך שיער הערווה ואני מרגישה את היד מחליקה על הדגדגן ועל השפתיים. אני לא אוהבת שזה קורה כל כך מהר אבל לא היו לי הכוחות לעצרו. גם לא הייתי זקוקה עכשיו למשחקים. רגלי התכווצו סביב ארבע האצבעות המחליקות על הפתח הרטוב אך שוב פשקתי אותן. אצבע אחת החליקה פנימה, נעה בין השפתיים ועל פני הדגדגן גורמת לי לקטוע נשימתי ולנשוף נשיפות קצובות. הושטתי לו את הקנדום שעדיין היה בידי שמאלית. הבחור התיישב. חשתי איך פושט תחתוניו. איך קורע בשיניו את המעטפת. את ההכנות שלו ולבסוף חוזר לשכב עלי. בעזרת רגלי סילקתי את קפלי השמיכה הצידה, משתדלת לפשוק רגלי ולהכנס בין גופו למיטה. לאחר מעט סרבול הושטתי יד אל איברו הקשה וכוונתי. הוא חדר לאט. אחרי חודשים רבים היה תענוג לחוש איבר של גבר הולך וממלא אותי, כשהיה לגמרי בפנים נעצר. "אל תעצור !" לחשתי. הבחור החל לנוע. אני נאנחת בקצב תנועתו. "יותר מהר!" והבחור מגביר קצב. גם נשימותיו היו קצובות ונאנחנו שנינו. גם המיטה זעה והשמיעה קולות חריקה. שלחתי ידי ללטף את גבו. מטפסות על ישבניו המתכווצים והנעים בתנועה אלי וממני. רגלי אחזו ברגליו. אנחותיו היו רמות וידעתי שהוא עומד לגמור. גם אני הייתי קרובה מאוד ולא רציתי שיפסיק. קולות אנחותיו נעשו מהירים ורמים ולבסוף פלט אנחה לא סדירה אך ממושכת...הוא גומר...מניע איברו עד הסוף, אגנו צמוד לשלי ורטט עובר בגופו. תענוג להרגיש את ההנאה הרבה שחש בהיותו בתוך תוכי. משנרגע הפצרתי בו להמשיך. הבחור חזר להניע גופו בפראות ורק אנחותיו שהשתתקו העידו שכבר גמר. אני לא הייתי זקוקה לזמן רב מדי. כל תשומת לבי היתה מרוכזת בתנועה הזו ובתענוג הגואה והמציף אותי. לא יכולתי לשמוע את עצמי וקרוב לוודאי שצרחתי. זה בא כמו פיצוץ. כל גופי רטט. רגלי לחצו את רגליו בחוזקה וידיו חיבקו את ישבנו אלי. הוא חדר עד הסוף ונעצר בעוד אני מפרכסת תחתיו ללא שליטה. משנרגעתי חשתי שוב את המבוכה. גבר זר. לא יכולה להחליף אתו לחשושי אהבה. כל שיכולתי לומר הוא "זה היה חזק ...!" הבחור קם וחזר למיטתו. רציתי לומר לו מילת חיבה אך התביישתי. כשחזרתי ליישר את השמיכות גיליתי תחת רגלי את תחתוניו. בתנועה מהירה אספתי אותם והחבאתי אותם תחת המזרון. בבוקר כבר לא היה. השאיר מיטה מסודרת והקפיד לאסוף את הקנדום. רק תחתוניו המיוזעים נותרו להעיד שזה כן קרה. שמרתי אותם זמן רב חבויים בתוך התיק. מדי פעם הרחתי אותם מתענגת על אותו ליל קסום שנותר מחוץ לתחום. - - - - - - למיכל לא אמר כלום. מיכל חיפשה משהו בחדר ואמרה שהוא שכח או איבד איזשהוא בגד אבל לא האריכה לחפש. אני לא שאלתי את מיכל דבר עליו. לא שמו, לא באיזה חיל הוא. באיזה חיל הוא ? ...אני מנחשת שבתותחנים...
 

bugbuster

New member
../images/Emo15.gif נעה... עצום!

זיון שלא היה.
היו שאמרו הייתי זיין אז, בקבע. יתכן כן. יתכן לא. הייתי נשוי "בגדן", יהיה וודאי מי יגיד, בדיעבד, יכול הייתי לזיין הרבה יותר, אני שואל את עצמי? והכתיבה שלך נועה, מייחמת אותי. ננוסטלגיה?
הרי לך בתגובה, זיון שלא היה.
הייתי מפקד תורן אותה שבת. וכן, אותה שבת הייתי טווס במיוחד. אותו יום (שישי,) עליתי בצוהריו לרמה"ג לקבל את "הסרן". סיבה מספקת לטווס הזיין לפרוס לרווחה נוצות זנב? בסיס נידח, למרות שהיה סמוך לבאר שבע, ושבת בבסיס, בכל בסיס, היא לעולם בודדה, לעולם, עצובה, לעולם מיוחמת, מחורמנת כל כך. מגורי ממפא"ים היו בצריף פעוט, בן שני חדרים - הם בחד, וצידו האחר - מגורי בנות. מסיבות רחמניות היתה נשארת רק "בת" אחת בשבתות. ההוראות מראות על שתיים, שלא יווצר מצב בו היא לבדה בחדרה. הוראות לחוד, ומציאות מאידך. תקן מופחת היה גורם לפערי חופשה ארוכים לששת החיילות היחידות, וכך כופפו ההוראות, לאחת בלבד. דנה, (שם בדוי) היתה נערה פצצתית. זה הגיל הזה.. שמונה עשרה.. תשע עשרה. נשים תוססות. זקופות. מתוחות בגיזרתן. היה בה את מה שתמיד חיפשתי. שדיים. לא גבוהה לא נמוכה, אבל מלאה במקומות הנכונים. מותניים צרים שהבליטו ישבן מדהים, נכון רגליים שיתכנו להיות ארוכות בכמה סנטמיטרים, ושיזדיינו הרגליים עם גופיפון מדהים כשלה. דנה הייתה פרופוציונית בצורה מדהימה, למעט. למעט החזה. טפוח, מתוח, מרעיש, בולט כפי שרק שדי חיילת מלאים יכולים לצרוח, לצרוח ממש בחולצה צבאית. והגם שהייתי חדש בבסיס, זוג מיגדלורים כאלה, תפסו את עיני ממבט ראשון. מחפשות נתיב לעגון... חשקתי בה. וחששתי. היא היתה אישה. לא פרח'ה. הייתי חדש, אך הוצבתי, עוד לא גיששתי מספיק, ואתה חייב להיות זהיר, ודווקא כקצין בבחירה. קצינת הח"ן החטיבתית רק חיכתה להעלות חרמן מציק ברישתה. חזרתי מרמה"ג מעוטר בדרגה הטריה, ולוודאי היתחבאתי בחדרי למען איש לא יראה, כך שבזמן מועט נצטלבנו, דנה ואני. המרעיש בסיפור, ואני מקצרו, דנה, היא שפנתה. פנתה אלי, היא עצמה, הזמינה לארוחת ערב, בחדרה! החדר המיחוץ לתחום, כזכור, שאני האמור לישמור על חוצו התחום תחום, ולוודאי ימהרו מלקקים לחרוץ לשון, אך לא בהכרח כל חתול ישמור על שמנת. ארוחת ערב. אני מקצר. ארוחת ערב שישי, נכון היינו שנינו בחדר האוכל. אני מחובתי, דנה בין היתר שלא לנקר לעיני החיילים שלא ימצאוהה, והיו מוצאים את אי מציאותה. מחדדים ומשפצרים תמונת זיכרון מעודכנת לעת יישנו על מישכבם, קורעים אותה בדמיונם באוננות לילה פרועה המראה דמותה החטובה. לא אכלתי אלא בסימליות, בוחן אותה. כך גם היא. ההזמנה אם כך בעינה, חייכתי לי. בתום הארוחה אספה בדקדקנות מצרכים שתי צלחות, אני חוזר - שתיים, ומנות ויצאה. יצאתי אני אחריה, הישתהיתי כחצי שעה, עושה סיבוב עמדות מפוברק, צובר לי פער לביקורת הבאה... ומיהרתי. למגורי מפא"ים. אלא שבמקום הדלת הצפונית, נכנסתי בדרומית. (הכיוונים אגב אכן נכונים...) דנה היתה במיטתה. השמיכה על מוצניה לא גילתה מה מעבר לה, ומה שמעליה היתה חולצת טריקו לבנה. היא לא היתה זונה. החולצה היתה רחבה, ולא ממותחת כפי שיש אולי מי מצפה לה. לא היה בה דבר לרמז על פיתוי, למעט המצב. סיטואציה, היא המילה ההולמת. שנינו בחדר צר וצפוף שלשו מיטות קומתיות. דנה אחת מהן בקומה הראשונה, ואני בסמוכה לה עליה ערכה במיומנות את המצרכים שהביאה. היתה בארוחה תחושת... בית! תשאלו מה? נשמע מוזר היום - סלט. סלט קצוץ קטן קטן. כפי שרק יד ביתית משקיעה מתקינה. אם זוכר נכון היא עצמה כמעט ולא אכלה, ואלוי כן. והן אין לכך חשיבות. רוב הזמן הביטב בי. ירמן לוודאי, רעבתן תמיד הייתי. ליקקתי אצבעות.. דנה נותרה מולי כל העת בחולצה הלבנה. בפלג גופה העליון שמעל לשמיכה. גם מעבר לסלט הבייתי, הארוחה היתה מעולה. זוכרים את החלות הצבאיות? היין הדפוק לקידוש? באין זמיר, גם חמור ציפור שיר, ובנסיבות בסיס מאובק ושכוח היו אלה קוויאר ושמפניה כמעט. היין הדביק ההוא... סיימתי לאכול. "טוב.. דנה... זה היה..." היתגמגמתי. יודע שאין לי אלא להיתכופף לעבר מיטתה. "בשביל הסרן." אמרה וחייכה חיוך מבוייש. "תודה." אמרתי, זוכר שאמרה שהיא ביתו של סגן אלוף במילואים. היא יודעת מהי בדידות של שבת בבסיס! הישתהיתי שניה, יודע שהזמן אוזל, בטיסה. יודע שזה עכשיו או לעולם, כל שצריך הוא להיתכופף. לשים יד קלילה על מיצחה ולמלמל שוב: תודה דנה.. תודה... קמתי במגושמות. "לילה.." אמרתי, אולי, ואולי מילה מטופשת אחרת, אין לכך חשיבות. יצאתי. נכנס לחדר הערום והחשוף מעברו השני של המבנה. בכניסה לחדר עוד החזקתי מעצמי ענק! לא היתפתיתי. החתול שמר על השמנת! ועל התחת. הפרטי שלי! כמפקד תורן מספיק ציוץ של דנה לקצינת החן ברימוז למגע בכפיה... אין צורך לפרט, גם בימים לפני הגברת מנשה, ואני מתכוון כרמלה מנשה ועבודת הקודש שעושה. נכנסתי לחדר, כשמיטת החייל, צרה ועלובה היא הסמוכה לקיר המשותף. קיר? צחיצה ותו לא. ורק אס הלמה בי הכרה שמשני עבריה שוכבים שניים, קרובים קרובים. רחוקים רחוקים. איזה ענק? זיון שלא היה.
לימים, אחד הממים שלי, שכבר היה סגן אלוף, "בפגישת חבר'ה", אתה שואל על הוא אחר, ומוצאותם, ומה היה כשעזבתי, וכן, שאלתי, מהסס, אתה זוכר את דנה שאלתי. בו ברגע ידעתי שטעיתי. בוזי, (שם בדוי) הביט בי באותו מבט השמור לגברים שחלקו אישה. דנה? בוודאי. היתה חברה של.. ושל אחר.. ואחרי כן, תורי הגיע. היא היתה מיזדיינת חלומית. לא היה לי זיון כזה. אמר, ולשם שינוי לא היה בדבריו נופך ההיתפארות המקובל לנסיבות ידועות שכאלה. היתה בדבריו ערגה. אמיתית. כינה. מיתרגשת לזיכרה של אישה צעירה ותוססת. עצומה במיטה. משוחררת! והיו בדבריו יתכן שורות סמויות. יתכן שצחק בליבו כמי שידע מה היה אותו ליל שישי כשקיבלתי דרגת סרן.
 

bugbuster

New member
../images/Emo41.gif את גורמת לי להיתוודות.. היה

המשך.
אכן היה. וכאמור כך היו הדברים בשינויי שמות כמובן, מבלי להזכיר את שם הבסיס, ושנת ההתרחשות. לימים... יצא שהגעתי לאחת מערי הלווין בכך התל- אביבי. אישה נטולת צורה, וכן, חייב להגיד, עבה בגופה נתחייכה אלי לפתע ביוך של הכרה. "אתה ......" נקבה בישמי. ":סליחה?" אמרתי. "דנה." אמרה בפנים שניטלו מחיוך עכשיו. "דנהההה!" קראתי. "אתתת." "כן. זו אני" אמרקה ופניה מביעות את שראתה בפני שראו את גיזרתה והופעתה הלא מחמיאים. כאלה החיים. נפרדנו כעבור עוד מיספר משפטים סתמיים. לא עשיתי צעד ולו רמז נוסף. דנה היתה שבה אלי לפני כן ואחרי כן בעשרות לילות של תשוקה מתוסכלת. אך.. וכן.. ואם.. ולמה לא.. וכיוצא באלה. משונה, היום אני כבר שואל עצמי מדוע לא, חרטן שכמותי , ניסיתי להמשיך שנים אחרי כן מה שהוחמץ לפני כן. אופפפ.. אני במצב רוח נוסטלגי, נימרח ורגשני. חוזרת לבסיס מחר?
 

NEO O O

New member
נשמה,....,

את יודעת לגרום לגבר להתחמם בצורה אדירה!סיפור ענק,כנראה שהדימיון שלך עובד שעות נוספות ובקלאסה אחרת.כל הכבוד לך,אני חייב להודות שגרמת לו לעמוד כמו טיל!מה נשאר לי עוד לעשות במצב הזה?!......את זה אני חושב את יכולה לנחש עם הדימיון הפרוע שלך!שיהיה לך ליל מנוחה נשמה!
 

avi46

New member
נועה../images/Emo140.gif

את כותבת ניפלא נותנת חשק להמשך היום
 

19 נועה

New member
תודה !!

אחרי תגובות חמות כאלה...שגרמו לי להכנס שוב ושוב לאתר לקרוא מה כתבו... נשארתי עם רצון לכתוב עוד.
 

Shmuel71

New member
נועה החמודה

היי נועה אני היה לי קטע עם שתיים שמח לספר לך בכייף אוהב להרטיב בלשוני הרכה את
 
למעלה