מחול האש

[מולוקו]

מחול האש

כשאני מתבונן בך , אני רואה פרפר מתלקח פעם אדום ופעם ארגמן פעם זהוב ופעם כחול עד שנדמה שאת בוערת. נשרפת ולא מאוכלת זן נדיר של אישה , שאפילו האש לא אוכלה , הגוונים כצבעי הקשת אבל כוחך מלאכת מחשבת. כשאני מתבונן בך , אני רואה פרפר מתלקח בכל גווני הקשת , לכל צבע זווית מיוחדה תלוי בהסתכלות הראייה.

 

[החיים שלי איתך]

בערה

צא את ביתך, בוא אל פתחי. קרב אל גופי, אך אל תיגע. הבט בו, סרוק את כולו. הושט ידך, בנגיעות קלות החלק אצבעותיך, על גופי. העבר בי אותותיך כאש, רחף מעלי, כנוגע לא נוגע. חוש, כיצד נפתחת אני אליך. הבט לי בעיניים המבקשות, לטעום את נס תשוקתך. הבער אותי, כשם שאני מבעירה אותך.

 

[מולוקו]

שרפה

אוד מוצל מאש מהשרפה אשר שרפת , עוד הבית עשן ואנו שני ניצולים על רפסודת אבהבים.

 

[ברבאימה]

להבה

להבה בוערת בליבי מחממת את כולי חומי עולה לקראתך גופי רוצה רק אותך קבל אותי לאט בכל פעם עוד קצת שלהבתי תמשיך לבעור ולעולם לא עוד קור אל תאחזני בחוזקה אשמיע קול זעקה כי עתה אש יש לי בלב וזה ממש ממש כואב.

 

[מולוקו]

לחם

מה בצע בדמי הרותח , ברדתי אל שחת ערוותך לנוחם מקל נדודיי , מה לך אישה ,כי תזעקי נוכח צל דמותי המוטל , הותירי לי את גופך כלחם חם מן התנור , הותירי אותו ואשבור רעב לאט לאט אבל בטוח , עד כי שעו זעקותייך מקול וריח שמנייך ניגר.

 

[ברבאימה]

קולות

איכה תחשוב את קולי לזעקות? איכה תדמה ערגתי לפחד? הלא תדע כי אלו הן נאקות קולי שבע עונג מהיותנו יחד הבן כי ליבי הוליכני לאישי ואלו קולות תשמישי...

 

[מולוקו]

ואל אישך תשוקתך

אישך ירד לערוגות הבושם להתמוגג מריח גן עדן, הקול קול ערגתי והידיים ידי אלופך. בואי צאי כלתי, צאי לך בעקבות אישך כי אליו תשוקתך והוא ימשול בך.