יש ילדות זיגזג
New member
סתם לא רציני.
מזעזע חלק א'
- פותח הנושא kinley
- פורסם בתאריך
עולם של "גברים"
אני חצי בהלם, חצי מחייכת לקריאת תגובות ה"גברים" כאן. דווקא מגניב... ומעצבן!
בתור אחת שעברה את זה לבד (דהיינו, ללא תמיכת דיעה "גברית") אני מה זה מזדהה איתך. וכאילו... נורא ברור לי מה הייתי עושה. בחיים לא הייתי פונה להורים. מיידית הייתי פונה למנהלת. אגב, לא בטוחה שיעזור משהו מול אותם ילדים, אבל בהחלט יש דרכים לחינוך בכיתה עצמה. זה לא שאני מאמינה גדולה בשיטה, אבל היא עדיפה על פני מ-לא לעשות כלום. השיטה ה"גברית" תמיד היתה דילמה עבורי. הקטע של "תחזיר לו"! או "תרביץ בחזרה"! לא יודעת. לא מאמינה בזה. לא מאמינה שיוצא מזה טוב. אצלי, יום אחד הבן שלי נכנס לאיזה עימות עם ילד בכיתה. היו שם הרמות ידיים (מיותר לציין שהבן שלי הוא ה"חנון" בין השניים). בצהריים בא האבא של הילד האחר לקחת אותו. הילד התלונן אצל אביו, וההוא, בלי להסס - רדף אחרי הבן שלי, הצמיד אותו לקיר, תפס את הילד שלו וצרח : "בוא, עכשיו תרביץ לו!" אני לא אכביר סיפורים על הקטע הזה, כי הוא היה קטע קשה בכל המובנים, וזכה לתגובה הולמת של מערכת החינוך. מה שאני רוצה לומר, זה שהילד ההוא רק הפך עם הימים לאלים יותר. הוא הורחק מכיתתו וכמעט הועבר מבית הספר (בלי קשר לסיפור הזה). מה שמוכיח חד משמעית, שאלימות הגוררת אלימות - לא פותרת כלום. רק מסלימה והורסת. הכי משעשע היה לשמוע אותי בטלפון מדברת עם האב האלים. אמרתי לו: "השם שלי הוא מייקי 9 6 ! תאיית את השם הזה ותזכור אותו! תאיית ואל תעיז לשכוח, כי עכשיו הסתבכת!!!!" מה שנקרא: בעולם של גברים - התנהגי כמו גבר!
אני חצי בהלם, חצי מחייכת לקריאת תגובות ה"גברים" כאן. דווקא מגניב... ומעצבן!
יש ילדות זיגזג
New member
שני מינים, שני עולמות.
מהמקום של נשים זה מקומם וזה נורא. יש פה השפלה שאין כדוגמתה. זה מעורר בנו הנשים את הרגשות של מצבי חוסר האונים. על פי מה שקראתי בספר (להזכירכם - המין הראשון) אצל נשים יש רגישות הרבה יותר גבוהה מאשר אצל גברים לפגיעה שמלוּוה בחוסר אונים - משהו שהתפתח במהלך האבולוציה. (כי נשים שקולטות רמז של התנהגות לא נאותה עשויות כך לסנן מראש זכר שלא ייטיב לשתף איתן פעולה בגידול הצאצאים, בשעה שהן תהיינה חסרות אונים.) אז.. אף אחד לא ישפיל את הילד שלי! * מהמקום של גברים יש פה מאבק על מיצוב חברתי. מי הכי חזק. על פי מה שאני מבינה ממה שקראתי בספר הזה שלי (...) הם אמורים לשכוח את ההשפלה הזו די מהר (יחסית לנשים) ולעבור הלאה כי הם בעניין של תחרותיות ומיצוב במעמד החברתי. אז מה לעשות עם הילד שלי? אסור לעבור בשתיקה על משהו שעלול להוביל לאלימות. אבל בהחלט אפשר וראוי להגיב אחרת! *** בהנחה שמדובר בילד בגילאים הרכים של בית הספר היסודי, אפשר להגיע לכיתה ולבקש לשוחח עם התלמידים. אני מניחה שהמורה לא תוכל להתנגד.. להכנס לכיתה ולהגיד לכולם שבאת לשוחח איתם, כי לדעתך הם על פרשת דרכים. צריך לתת קצת לגיטימציה לעובדה שהילד השני לא ממש רע, כי אחרת הוא לא יוכל לרדת מהעץ שעליו טיפס, ולהגיד שיש פה משהו חשוב לכולם ולכן הגעת. צריך לתת להם להבין שיכול להיות שהם, הילדים שעשו זאת, איבדו קצת את החוש לגבי 'מה בסדר' ו'מה לא בסדר' ורצוי שאנחנו המבוגרים נלמד אותם להתאפק קצת.. כי מי שלא לומד להתתאפק במשהו כזה עלול להתרגל לא להתאפק ולעשות דברים חמורים יותר בעתיד שיסבכו אותו מאוד. לכן תפקידינו הוא לגרום להם פה לעצירה חשיבתית שתציין את מה שאירע על מנת שתזכיר להם שצריך להתאפק כשנורא מתחשק לעשות מעשה קונדס כזה, מעשה מהסוג ששם מישהו אחר בפינה של 'חוסר אונים'. יש לגנות מכל וכל העמדה של זולת במצב של חוסר אונים. כי רק מי שחזק יכול להתאפק ומי שחלש הולך אחרי ה"התחשקות" הזו. ואם היה לו חשק לכלוא מישהו סימן שהוא לא מספיק בטוח בעצמו שהוא חזק. סימן שהוא צריך הוכחות. אנשים חזקים באמת לא צריכים הוכחות ירודות כאלו.. חברה שעוברת בשתיקה על מעשה כזה של העמדת מישהו בחוסר אונים מזמינה הסלמה... ** מערכת חינוך ראוייה, צריכה לספק לילדים קריטריונים חיוביים לתחרות, באופן שיבהיר לילדים מה באמת יכול לעשות אותם "חזקים" וימצב אותם במעמד חברתי גבוה. ניתן לגרום לילדים להפנים את זה על ידי יצירת הערכה חברתית וחיזוקים חיובים למעשים מסויימים מוגדרים וברורים מראש. מערכת חינוך ראוייה, צריכה להוקיע התנהגויות מסוג זה של בריונות. להראות לילדים, שמי שנוהג בבריונות מפסיד את הערכת החברה. שיתחרו על מיצוב מעמדי בעזרת מעשים חיוביים ולא שליליים.
מהמקום של נשים זה מקומם וזה נורא. יש פה השפלה שאין כדוגמתה. זה מעורר בנו הנשים את הרגשות של מצבי חוסר האונים. על פי מה שקראתי בספר (להזכירכם - המין הראשון) אצל נשים יש רגישות הרבה יותר גבוהה מאשר אצל גברים לפגיעה שמלוּוה בחוסר אונים - משהו שהתפתח במהלך האבולוציה. (כי נשים שקולטות רמז של התנהגות לא נאותה עשויות כך לסנן מראש זכר שלא ייטיב לשתף איתן פעולה בגידול הצאצאים, בשעה שהן תהיינה חסרות אונים.) אז.. אף אחד לא ישפיל את הילד שלי! * מהמקום של גברים יש פה מאבק על מיצוב חברתי. מי הכי חזק. על פי מה שאני מבינה ממה שקראתי בספר הזה שלי (...) הם אמורים לשכוח את ההשפלה הזו די מהר (יחסית לנשים) ולעבור הלאה כי הם בעניין של תחרותיות ומיצוב במעמד החברתי. אז מה לעשות עם הילד שלי? אסור לעבור בשתיקה על משהו שעלול להוביל לאלימות. אבל בהחלט אפשר וראוי להגיב אחרת! *** בהנחה שמדובר בילד בגילאים הרכים של בית הספר היסודי, אפשר להגיע לכיתה ולבקש לשוחח עם התלמידים. אני מניחה שהמורה לא תוכל להתנגד.. להכנס לכיתה ולהגיד לכולם שבאת לשוחח איתם, כי לדעתך הם על פרשת דרכים. צריך לתת קצת לגיטימציה לעובדה שהילד השני לא ממש רע, כי אחרת הוא לא יוכל לרדת מהעץ שעליו טיפס, ולהגיד שיש פה משהו חשוב לכולם ולכן הגעת. צריך לתת להם להבין שיכול להיות שהם, הילדים שעשו זאת, איבדו קצת את החוש לגבי 'מה בסדר' ו'מה לא בסדר' ורצוי שאנחנו המבוגרים נלמד אותם להתאפק קצת.. כי מי שלא לומד להתתאפק במשהו כזה עלול להתרגל לא להתאפק ולעשות דברים חמורים יותר בעתיד שיסבכו אותו מאוד. לכן תפקידינו הוא לגרום להם פה לעצירה חשיבתית שתציין את מה שאירע על מנת שתזכיר להם שצריך להתאפק כשנורא מתחשק לעשות מעשה קונדס כזה, מעשה מהסוג ששם מישהו אחר בפינה של 'חוסר אונים'. יש לגנות מכל וכל העמדה של זולת במצב של חוסר אונים. כי רק מי שחזק יכול להתאפק ומי שחלש הולך אחרי ה"התחשקות" הזו. ואם היה לו חשק לכלוא מישהו סימן שהוא לא מספיק בטוח בעצמו שהוא חזק. סימן שהוא צריך הוכחות. אנשים חזקים באמת לא צריכים הוכחות ירודות כאלו.. חברה שעוברת בשתיקה על מעשה כזה של העמדת מישהו בחוסר אונים מזמינה הסלמה... ** מערכת חינוך ראוייה, צריכה לספק לילדים קריטריונים חיוביים לתחרות, באופן שיבהיר לילדים מה באמת יכול לעשות אותם "חזקים" וימצב אותם במעמד חברתי גבוה. ניתן לגרום לילדים להפנים את זה על ידי יצירת הערכה חברתית וחיזוקים חיובים למעשים מסויימים מוגדרים וברורים מראש. מערכת חינוך ראוייה, צריכה להוקיע התנהגויות מסוג זה של בריונות. להראות לילדים, שמי שנוהג בבריונות מפסיד את הערכת החברה. שיתחרו על מיצוב מעמדי בעזרת מעשים חיוביים ולא שליליים.
DREAMER שכמוני
New member
אוף, עוד הפעם ההשוואה הזו../images/Emo123.gif
1.אצל נשים יש רגישות הרבה יותר גבוהה?????.... בולשיט!!!! <ולא אכפת לי שיהיה כתוב כך במיליון מחקרים!!!> האם ליבו של האב לא נכמר בתוכו על בנו? ההבדל הוא רק באופן ההתייחסות. 2. אבולוציה, נכון! רק שאבולוציה זה תהליך..... במקרה הזה מדובר ב"נורמות חברתיות", שכנראה הולכות ומתפוגגות. פעם לא הייתה התערבות כל כך מאסיבית של ההורים בחיי הילדים. פעם הפגנות כוח כאלה היו דבר מקובל ואותם ילדים "חנונים" גדלו בצילה של התעללות כזו או אחרת. היום להבדיל, מעורבות ההורים הרבה יותר גדולה, היום פחות מקובל להבליג על "כבודו של החנון". 3. היום, נשארו עדיין הורים מן הזן הקודם, שמאמינים, שתיגרה כזו אמורה להיות חלק מההווי של הנער המתבגר. בכל מקרה, חושבת שצריך לדעת, מתי אתה מתערב יותר מידי כהורה ולסגת ומתי להראות להם מהיכן משתין הדג?!.... 4. מודה שיש כאן בעיה. מסכימה עם הרעיון לנהל שיחה בנושא בכיתה, אבל בלי לערב את הילדים, שהיו מעורבים בתיגרה או את הוריהם, אלא במסגרת שיעור חברתי. בעיקר, כדי לא להנציח את אומללותו של הילד. אחרי הכל, הוא צריך להמשיך לחיות בכיתה. < כמובן, שלא מדברת בכלל על מצבים קיצוניים, שנדרשת התערבות של גורמים אחרים>. 5. מסכימה, שזה עניין של חינוך, להחדיר בילדים מה באמת נחשב "חזק" או לפחות מה השאיפה. ללא ספק, בכל מצב, כהורה <אב/אם> כואב לשאת את התחושה, שאלה ה"חוויות", שבנך שלך, בשרך ודמך, נאלץ לעבור.
1.אצל נשים יש רגישות הרבה יותר גבוהה?????.... בולשיט!!!! <ולא אכפת לי שיהיה כתוב כך במיליון מחקרים!!!> האם ליבו של האב לא נכמר בתוכו על בנו? ההבדל הוא רק באופן ההתייחסות. 2. אבולוציה, נכון! רק שאבולוציה זה תהליך..... במקרה הזה מדובר ב"נורמות חברתיות", שכנראה הולכות ומתפוגגות. פעם לא הייתה התערבות כל כך מאסיבית של ההורים בחיי הילדים. פעם הפגנות כוח כאלה היו דבר מקובל ואותם ילדים "חנונים" גדלו בצילה של התעללות כזו או אחרת. היום להבדיל, מעורבות ההורים הרבה יותר גדולה, היום פחות מקובל להבליג על "כבודו של החנון". 3. היום, נשארו עדיין הורים מן הזן הקודם, שמאמינים, שתיגרה כזו אמורה להיות חלק מההווי של הנער המתבגר. בכל מקרה, חושבת שצריך לדעת, מתי אתה מתערב יותר מידי כהורה ולסגת ומתי להראות להם מהיכן משתין הדג?!.... 4. מודה שיש כאן בעיה. מסכימה עם הרעיון לנהל שיחה בנושא בכיתה, אבל בלי לערב את הילדים, שהיו מעורבים בתיגרה או את הוריהם, אלא במסגרת שיעור חברתי. בעיקר, כדי לא להנציח את אומללותו של הילד. אחרי הכל, הוא צריך להמשיך לחיות בכיתה. < כמובן, שלא מדברת בכלל על מצבים קיצוניים, שנדרשת התערבות של גורמים אחרים>. 5. מסכימה, שזה עניין של חינוך, להחדיר בילדים מה באמת נחשב "חזק" או לפחות מה השאיפה. ללא ספק, בכל מצב, כהורה <אב/אם> כואב לשאת את התחושה, שאלה ה"חוויות", שבנך שלך, בשרך ודמך, נאלץ לעבור.
יש ילדות זיגזג
New member
../images/Emo13.gif תראי,
אין לי מושג אם נשים "יותר רגישות" לסוגים מסוימים של פגיעות יותר מגברים (והדגש הוא על "יותר"), אבל אני נוטה להאמין שיש אמת במחקריה של הלן פישר. בכל אופן אותי זה משכנע...
ואף על פי כן, המסקנות האופרטיביות שלנו דומות.. אז מה איכפת לך?!
אין לי מושג אם נשים "יותר רגישות" לסוגים מסוימים של פגיעות יותר מגברים (והדגש הוא על "יותר"), אבל אני נוטה להאמין שיש אמת במחקריה של הלן פישר. בכל אופן אותי זה משכנע...
DREAMER שכמוני
New member
את רואה מה זה?! ../images/Emo6.gif
בסוף , בסוף, אחרי כל ה-בלה, בלה, אנו מגיעות לאותה פואנטה..... לילה טוב זה הזמן לפרוש
בסוף , בסוף, אחרי כל ה-בלה, בלה, אנו מגיעות לאותה פואנטה..... לילה טוב זה הזמן לפרוש
סיפור קשה
כמורה נתקלתי במקרים לא מועטים כאלה, לצערי, והפתרון לדעתי צריך להיות בתוך הכיתה ולא דרך ההורים. את כותבת שאלה ילדים שגורמים לבעיות, ובדרך-כלל "התפוח לא נופל רחוק מעץ", לכן שיחה שלך עם ההורים לא תסייע, אבל שיחה של המורה/מנהל בהחלט תועיל. כדאי לתת קצת יותר קרדיט למערכת החינוך, ולפנות למחנכת הכיתה. היא אמורה לטפל בבעיות חברתיות שמתעוררות גם ביום החופשי שלה!!!
כמורה נתקלתי במקרים לא מועטים כאלה, לצערי, והפתרון לדעתי צריך להיות בתוך הכיתה ולא דרך ההורים. את כותבת שאלה ילדים שגורמים לבעיות, ובדרך-כלל "התפוח לא נופל רחוק מעץ", לכן שיחה שלך עם ההורים לא תסייע, אבל שיחה של המורה/מנהל בהחלט תועיל. כדאי לתת קצת יותר קרדיט למערכת החינוך, ולפנות למחנכת הכיתה. היא אמורה לטפל בבעיות חברתיות שמתעוררות גם ביום החופשי שלה!!!
יש ילדות זיגזג
New member
נכון.
כי זה בהחלט לא עניין של הורים מול הורים.
כי זה בהחלט לא עניין של הורים מול הורים.
DREAMER שכמוני
New member
צר לי לקלקל אבל,
לפעמים תפוח כן נופל רחוק מהעץ! לא תמיד הורים אשמים, למרות שנורא קל להפנות אצבע מאשימה. מספיק להביט במשפחות בהן ילד אחד מתנהג למופת והאחר מופרע לגמרי....וזה לא מופרך! לגנטיקה יש חלק לא פחות משמעותי, אם לא מירבי. החינוך וכל היתר כאלמנט מתקן <למי שצריך תיקון... למי שצריך הארה>. אנחנו לא נולדים עם חינוך, <מקסימום עם כפית זהב, אלו ששפר עליהם גורלם?!...> הדבר היחיד המופרך זה הביטוי הזה, כמו ביטויים נוספים <למשל "אין עשן בלי אש"......> הם אולי נכונים כשלעצמם, אבל הרבה פעמים נכשלים במבחן המציאות.
לפעמים תפוח כן נופל רחוק מהעץ! לא תמיד הורים אשמים, למרות שנורא קל להפנות אצבע מאשימה. מספיק להביט במשפחות בהן ילד אחד מתנהג למופת והאחר מופרע לגמרי....וזה לא מופרך! לגנטיקה יש חלק לא פחות משמעותי, אם לא מירבי. החינוך וכל היתר כאלמנט מתקן <למי שצריך תיקון... למי שצריך הארה>. אנחנו לא נולדים עם חינוך, <מקסימום עם כפית זהב, אלו ששפר עליהם גורלם?!...> הדבר היחיד המופרך זה הביטוי הזה, כמו ביטויים נוספים <למשל "אין עשן בלי אש"......> הם אולי נכונים כשלעצמם, אבל הרבה פעמים נכשלים במבחן המציאות.
הדבר היחיד שיש לי
להעיר בהקשר זה שגם 2 ילדים שגדלים באותה משפחה לא בהכרח זוכים לאותו "חינוך". על פניו נדמה לנו שאנחנו נותנים יחס/חינוך שווה לכל הצאצאים. אלא שהילדים שלנו לא שווים, המקום של הילד במשפחה, כולל הגנים שלו כמו שציינת, הופכים כל ילד למשוואה חדשה. לא רק שגם אנחנו על הדרך, לא פועלים כל הזמן באופן אחיד, כתוצאה משינוי בתפיסות, השתנות שלנו ועוד, אלא שמלחתחילה כל ילד נזקק לסוג אחר של משוב והארות בחייו. אז בכלל חינוך "אחיד" לא אמור לתת תשובה. דווקא הדוגמא שלך מוכיחה שכהורים אנחנו צריכים לראות כל ילד בנפרד. סתם הרהורים של בוקר.
להעיר בהקשר זה שגם 2 ילדים שגדלים באותה משפחה לא בהכרח זוכים לאותו "חינוך". על פניו נדמה לנו שאנחנו נותנים יחס/חינוך שווה לכל הצאצאים. אלא שהילדים שלנו לא שווים, המקום של הילד במשפחה, כולל הגנים שלו כמו שציינת, הופכים כל ילד למשוואה חדשה. לא רק שגם אנחנו על הדרך, לא פועלים כל הזמן באופן אחיד, כתוצאה משינוי בתפיסות, השתנות שלנו ועוד, אלא שמלחתחילה כל ילד נזקק לסוג אחר של משוב והארות בחייו. אז בכלל חינוך "אחיד" לא אמור לתת תשובה. דווקא הדוגמא שלך מוכיחה שכהורים אנחנו צריכים לראות כל ילד בנפרד. סתם הרהורים של בוקר.
כל אחד נולד למצב שונה ולהרכב שונה
של אותה משפחה, ובודאי שהבכור מקבל משהו שונה מהשני/שלישי וכו'. חוץ מזה, ראיתי ילדים שונים לגמרי בהתנהגותם שגדלים באותו בית, אבל בד"כ במקרי התנהגות אלימה כמו שתוארה כאן (ואני חושבת על הילדים שהכרתי "בעברי" שעשו דברים דומים למה שתואר כאן), תגובת ההורים לדיווח היתה אלימה (מילולית) וכרוכה בהתקפה על הילד המותקף. תגובה כזו יכולה להיות גם תוצאה של התגוננות וחוסר אונים, ולכן עדיף שמורה - שהיא יותר ניטרלית מההורה - תטפל בנושא.
של אותה משפחה, ובודאי שהבכור מקבל משהו שונה מהשני/שלישי וכו'. חוץ מזה, ראיתי ילדים שונים לגמרי בהתנהגותם שגדלים באותו בית, אבל בד"כ במקרי התנהגות אלימה כמו שתוארה כאן (ואני חושבת על הילדים שהכרתי "בעברי" שעשו דברים דומים למה שתואר כאן), תגובת ההורים לדיווח היתה אלימה (מילולית) וכרוכה בהתקפה על הילד המותקף. תגובה כזו יכולה להיות גם תוצאה של התגוננות וחוסר אונים, ולכן עדיף שמורה - שהיא יותר ניטרלית מההורה - תטפל בנושא.
רק השבוע...
השבוע פגשתי מנהלת מיתולוגית שפרשה ממערכת החינוך פשוט מפני שראתה שמערכת החינוך הופכת חמערכת הלימוד. הגב' מכירה היטב את שלושת בני שעברו תחת ידיה ולא אחת נבהלו ממוצא פיה. שאלה על הקטן שלי.. (לאאאאאא לא מה שאתם חושבים ,סוטים שכמותכם,אלא על בני הצעיר)שעדיין מעביר ומבטל את עיתותיו במערכת הלימוד,כשעניתי לה שברוב הזמן הוא נמצא בכלל בים לא הססה לשניה ואמרה שאת לימודיו יוכל להשלים מאוחר יותר .... וכי בעניין החינוך כלל לא בטוחה שמפסיד משהו , אולי להיפך. " אל תספר לו שאמרתי לך... אבל כאחת שהיתה במערכת למעלה משלושים שנים לא רק שאני מבינה אותו,אפילו מצדיקה."
השבוע פגשתי מנהלת מיתולוגית שפרשה ממערכת החינוך פשוט מפני שראתה שמערכת החינוך הופכת חמערכת הלימוד. הגב' מכירה היטב את שלושת בני שעברו תחת ידיה ולא אחת נבהלו ממוצא פיה. שאלה על הקטן שלי.. (לאאאאאא לא מה שאתם חושבים ,סוטים שכמותכם,אלא על בני הצעיר)שעדיין מעביר ומבטל את עיתותיו במערכת הלימוד,כשעניתי לה שברוב הזמן הוא נמצא בכלל בים לא הססה לשניה ואמרה שאת לימודיו יוכל להשלים מאוחר יותר .... וכי בעניין החינוך כלל לא בטוחה שמפסיד משהו , אולי להיפך. " אל תספר לו שאמרתי לך... אבל כאחת שהיתה במערכת למעלה משלושים שנים לא רק שאני מבינה אותו,אפילו מצדיקה."
עידכון../images/Emo83.gif../images/Emo83.gif
ראשית תודה לכל המגיבים כולל באישי ותודה על התמיכה. עם חלק מההודעות הסכמתי ועם חלק לא. אכן מדובר בילד בכיתות הגבוהות של היסודי אך מצד שני הוא איננו ילד "בריון" וככל שאני מנסה לעודד אותו להגן על עצמו וללכת לחוגים של גודו וכו' הוא מסרב ומעדיף ללכת לחוג קרמיקה. ובזה אני לא נלחמת אלא נותנת לו את מלוא האחריות להחליט עבור עצמו. אתמול לאחר ששבתי מהעובדה נודע לי שהמורה אף יזמה והתקשרה כדי לבשר שטיפלה בענין. וזאת הציטטה המדויקת של בני: כן המורה התקשרה, אבל מה זה שווה!? מחר הם הולכים לטייל בקניון. וכשניסיתי להבין מה הוא למעשה אומר מסתבר שהילדים נענשו בהשעיה של יום מבית הספר. ניסיתי להסביר לו שלמעשה זה בכלל לא פרס אלא עונש כי עצם ההשהיה תגרום להוריהם להפסיד יום עבודה=כסף הדבר יצור הורים כועסים= ילדים נענשים. הוא לא ממש קנה את זה מבחינתו, הילדים קיבלו פרס. בכל מקרה, בכדי להימנע ממצבים כאלו של "מצבי מצוקה", העלנו בבית את האפשרות לצייד את הילד בסלולרי אשמח לשמוע את דעתכם. תודה קינלי.
ראשית תודה לכל המגיבים כולל באישי ותודה על התמיכה. עם חלק מההודעות הסכמתי ועם חלק לא. אכן מדובר בילד בכיתות הגבוהות של היסודי אך מצד שני הוא איננו ילד "בריון" וככל שאני מנסה לעודד אותו להגן על עצמו וללכת לחוגים של גודו וכו' הוא מסרב ומעדיף ללכת לחוג קרמיקה. ובזה אני לא נלחמת אלא נותנת לו את מלוא האחריות להחליט עבור עצמו. אתמול לאחר ששבתי מהעובדה נודע לי שהמורה אף יזמה והתקשרה כדי לבשר שטיפלה בענין. וזאת הציטטה המדויקת של בני: כן המורה התקשרה, אבל מה זה שווה!? מחר הם הולכים לטייל בקניון. וכשניסיתי להבין מה הוא למעשה אומר מסתבר שהילדים נענשו בהשעיה של יום מבית הספר. ניסיתי להסביר לו שלמעשה זה בכלל לא פרס אלא עונש כי עצם ההשהיה תגרום להוריהם להפסיד יום עבודה=כסף הדבר יצור הורים כועסים= ילדים נענשים. הוא לא ממש קנה את זה מבחינתו, הילדים קיבלו פרס. בכל מקרה, בכדי להימנע ממצבים כאלו של "מצבי מצוקה", העלנו בבית את האפשרות לצייד את הילד בסלולרי אשמח לשמוע את דעתכם. תודה קינלי.
אני בעד...
אני בעד הסלולרי בכל מקרה ולו כי זה כמו מוניטור בשבילי עליהם ולהם זה נותן ביטחון, הם מקושרים. לשלי יש מכיתה א' נייד. וסתם קוריוז אפרופו סלולרי וילדות חכמות(שלי, אלא מה
) בת העשר סיפרה שכשהיא חוזרת לפעמים בערב מחברה וכבר מחשיך והיא מעט חוששת, היא פשוט מצמידה את המכשיר לאוזן ועושה את עצמה משוחחת, היא טוענת שאם איזה מישהו ירצה לעשות לה משהו ויראה שהיא מקושרת הוא יוותר כי הוא בטח יחשוש שהיא תזעיק עזרה, זה רעיון מבית היוצר שלה, ובלי קשר לכך שזה לא בהכרח מדוייק, זה כבר השיג מטרה- היא פתרה לעצמה את בעיית הפחד, ובחזרה לעיניינך, בתור אמא של ילד שהיה מושעה לעתים קרובות הבן שלך צודק, זה קשקוש, יותר פרס מאשר עונש ואולי יום מנוחה למורה מהפורע, הורים לילדים מעל גיל 6-7 כבר לא מתבטלים מעבודה כשהילד מושעה, והוא נשאר בבית מול הטמבליזיה או מטייל בקניון מבסוט חאלאס.. (כשזה קרה היתי מתאמצת להוציא(בבחינת להרחיק) לו את המתוק מהעז ולמרר לו קצת את העונג באיסורים כאלה ואחרים אך בגדול, זה לא הזיז לו.. אני לא אוהבת את המיקרה הנ"ל אבל גם לא מזועזעת בניגוד לחלק מהנשים כאן... אז אולי יש בי משהו גברי באישיות?.. לכי תדעי. יהיה טוב, אור
אני בעד הסלולרי בכל מקרה ולו כי זה כמו מוניטור בשבילי עליהם ולהם זה נותן ביטחון, הם מקושרים. לשלי יש מכיתה א' נייד. וסתם קוריוז אפרופו סלולרי וילדות חכמות(שלי, אלא מה
ואם בזעזועים עסקינן
אז לטעמי היה לא פחות מזעזע כשמורה מטומטמת אנסה את בני (בניגוד מוחלט לרצונו) לעמוד מול הכיתה ולספר שהוא מאומץ..(זה היה בכיתה ד') כשאני פניתי אליה לברור פשר העיניין, נתנה לי מענה מטומטם בנוסח "האמת חייבת לצאת לאור"...היתי בשוק, הילד הרי יודע, לא חי בשקר אפילו רגע אחד, אבל זכותו הבסיסית לבחור למי לספר ולמי לא, ניטלה.. כשהבנתי שה"קיר" שמולי לא יפתח בינה פניתי למנהלת, ומזו האחרונה קיבלתי מענה יותר מטומטם.."כזאת היא XXXX אין מה לעשות" המטומטמת היותר גדולה היתי אני שהצטנפתי והלכתי הביתה.. אבל היו אז תנאים שגרמו לי להתנהג כך (היום לא היתי שותקת) רק שאיך אומרים? כול כאלב ביג'י יומו?.. חלפו שנים והבת שלי יום אחד למדה אצל אותה מורה הבת שלי טיפוס אחר, ובכלל משוויצה בעובדת האימוץ שלה, אז יום אחד כשהמורה נזפה בה או משהו (לא זוכרת בדיוק) הפרציפלוחה שלי קמה זקפה קומה ואמרה לה-אולי תצאי כבר לפנסיה יא זקנה לא נחמדה!... האמינו לי כל מילה זהב! אז אמנם היא חטפה עונש <מאד חינוכי> ולקחו ממנה את הזכות להשתתף בנבחרת השח מט של ביה"ס, אבל בבית לא החמרתי איתה, היא צדקה לגמרי! (מלמלתי כמה קלישאות חינוכיות בדבר לא חייבים לומר תמיד מה שחושבים) אבל בגדול שמחתי שפתחה פה.. גמכן מערכת חינוך לתפארת יש לנו אנחנו.. אור
אז לטעמי היה לא פחות מזעזע כשמורה מטומטמת אנסה את בני (בניגוד מוחלט לרצונו) לעמוד מול הכיתה ולספר שהוא מאומץ..(זה היה בכיתה ד') כשאני פניתי אליה לברור פשר העיניין, נתנה לי מענה מטומטם בנוסח "האמת חייבת לצאת לאור"...היתי בשוק, הילד הרי יודע, לא חי בשקר אפילו רגע אחד, אבל זכותו הבסיסית לבחור למי לספר ולמי לא, ניטלה.. כשהבנתי שה"קיר" שמולי לא יפתח בינה פניתי למנהלת, ומזו האחרונה קיבלתי מענה יותר מטומטם.."כזאת היא XXXX אין מה לעשות" המטומטמת היותר גדולה היתי אני שהצטנפתי והלכתי הביתה.. אבל היו אז תנאים שגרמו לי להתנהג כך (היום לא היתי שותקת) רק שאיך אומרים? כול כאלב ביג'י יומו?.. חלפו שנים והבת שלי יום אחד למדה אצל אותה מורה הבת שלי טיפוס אחר, ובכלל משוויצה בעובדת האימוץ שלה, אז יום אחד כשהמורה נזפה בה או משהו (לא זוכרת בדיוק) הפרציפלוחה שלי קמה זקפה קומה ואמרה לה-אולי תצאי כבר לפנסיה יא זקנה לא נחמדה!... האמינו לי כל מילה זהב! אז אמנם היא חטפה עונש <מאד חינוכי> ולקחו ממנה את הזכות להשתתף בנבחרת השח מט של ביה"ס, אבל בבית לא החמרתי איתה, היא צדקה לגמרי! (מלמלתי כמה קלישאות חינוכיות בדבר לא חייבים לומר תמיד מה שחושבים) אבל בגדול שמחתי שפתחה פה.. גמכן מערכת חינוך לתפארת יש לנו אנחנו.. אור
הילדים באמת קבלו פרס
בפעם הראשונה שהשעו אותי, זה היה ל 3 ימים (בכיתה א או ב, אני לא זוכר). ישבתי בבית מבסוט מול הטלווזיה ואכלתי עמבה מהקופסא וסנדוויצים עם חמאת בוטנים. לגבי הסלולרי? אחלה רעיון. בכל פעם שינעלו אותו בשירותים, הוא בטוח יסחב עליו את המכשיר, יתקשר אליך, אם את לא תהיי עסוקה תתקשרי למורה, והיא מייד תיגש לבדוק מה קורה. זה יתרום רבות לתדמית שלו בבית הספר, ואין שום סיכוי שילעגו לו ברמה כזו שהוא בעצמו ינעל בשרותים, מפאת התגובות שכאמור, אין שום סיכוי שיקבל בכיתה, היות וביה"ס היסודי הוא מקום שאף פעם לא מציקים לחלש, במיוחד זה שמתקשר הבייתה לומר שנעלו אותו בשירותים. השאלה היא, האם במצב מצוקה הוא יספיק להתקשר אלייך? והאם הוא יוכל לדבר? אני מציע - לחצן מצוקה. כך לא תהיה לו בעייה להזעיק אותך (או אמבולנס, או ימ"מ) מיידית ולך תהיה שלוות נפש.
בפעם הראשונה שהשעו אותי, זה היה ל 3 ימים (בכיתה א או ב, אני לא זוכר). ישבתי בבית מבסוט מול הטלווזיה ואכלתי עמבה מהקופסא וסנדוויצים עם חמאת בוטנים. לגבי הסלולרי? אחלה רעיון. בכל פעם שינעלו אותו בשירותים, הוא בטוח יסחב עליו את המכשיר, יתקשר אליך, אם את לא תהיי עסוקה תתקשרי למורה, והיא מייד תיגש לבדוק מה קורה. זה יתרום רבות לתדמית שלו בבית הספר, ואין שום סיכוי שילעגו לו ברמה כזו שהוא בעצמו ינעל בשרותים, מפאת התגובות שכאמור, אין שום סיכוי שיקבל בכיתה, היות וביה"ס היסודי הוא מקום שאף פעם לא מציקים לחלש, במיוחד זה שמתקשר הבייתה לומר שנעלו אותו בשירותים. השאלה היא, האם במצב מצוקה הוא יספיק להתקשר אלייך? והאם הוא יוכל לדבר? אני מציע - לחצן מצוקה. כך לא תהיה לו בעייה להזעיק אותך (או אמבולנס, או ימ"מ) מיידית ולך תהיה שלוות נפש.
אז החלטתי שיש לי עוד משהו לומר
לאור הדיון שהתפתח, מאז שהגבתי, אני חייבת להגיד שמעבר לזה שחלפנו בדיון על ההבדלים בין נשים וגברים, על הורים ותפוחים ועצים, אחרי כל אלה, אני רוצה לעצור רגע בין שני דורות: האחד של עגיל מופלג והאחר של פרסאוס. מעבר לזה שיש לתת לילד שלך לעשות את המלחמות שלו, לתת לו צ'אנס להתחשל וללמוד לעמוד על שלו, מעבר לזה - יש שינוי מטורף ומדאיג בתרבות החברתית בבתי הספר !!! מצד אחד מערכת החינוך מוגבלת היום הרבה יותר, ההורים הרבה יותר מעורבים, מגוננים, ו...מתערבים, ומצד שני - הילדים הרבה יותר אכזריים. הרבה הרבה יותר! לא צריך ללכת רחוק. סכינים במועדונים - זה לא משהו שהיה קיים אצלי בנערות. גדלתי ברחובות הפחות טובים ביפו, ככה שאני יודעת על מה אני מדברת. יש גבול דק מאד בין לחנך את הילד שלך לכוחנות, לבין החשש שמא פן יאבד את הגבול ויכנע ללחץ חברתי. וזה וואחד לחץ! גם לא צריך הרבה, כדי שיהפוך לקורבן. כולה הוא צריך להעדיף קרמיקה על ג'ודו, וכבר מגיע לו לחטוף. אה, כן, וכשהוא חוטף, שלא ירוץ לאמא ויבכה - שיספוג - כמו גבר! בכלל לא מפתיע שחבורה שלמה אונסת ילדונת בת 14. מי שמאמין שיש להגיב בכוח על כוח, כמו מצדיע לשיטה הזאת. שיטה אכזרית, שאין בה סובלנות, שאין בה חמלה, ואין קבלה של האחר. מי שמאמין שילד שמחפש את זהותו החברתית, ימצא את התשובה תלויה על שני אגרופיו - כאילו אמר: אין גבולות ולא צריך שיהיו גבולות. אני חושבת שצריך ללכת קדימה, ולא לחזור לימי הג'ונגל. כל אחד יעשה את החשבון לעצמו ויחליט עבור עצמו כמה הוא מוכן לקבל את הדין, או כמה הוא רוצה לשנות אותו. אני, כהורה, רוצה לשנות. לכן אני לא חושבת שזה "בסדר" שילדים מתעללים במישהו. גם לא כמעשה קונדס.
לאור הדיון שהתפתח, מאז שהגבתי, אני חייבת להגיד שמעבר לזה שחלפנו בדיון על ההבדלים בין נשים וגברים, על הורים ותפוחים ועצים, אחרי כל אלה, אני רוצה לעצור רגע בין שני דורות: האחד של עגיל מופלג והאחר של פרסאוס. מעבר לזה שיש לתת לילד שלך לעשות את המלחמות שלו, לתת לו צ'אנס להתחשל וללמוד לעמוד על שלו, מעבר לזה - יש שינוי מטורף ומדאיג בתרבות החברתית בבתי הספר !!! מצד אחד מערכת החינוך מוגבלת היום הרבה יותר, ההורים הרבה יותר מעורבים, מגוננים, ו...מתערבים, ומצד שני - הילדים הרבה יותר אכזריים. הרבה הרבה יותר! לא צריך ללכת רחוק. סכינים במועדונים - זה לא משהו שהיה קיים אצלי בנערות. גדלתי ברחובות הפחות טובים ביפו, ככה שאני יודעת על מה אני מדברת. יש גבול דק מאד בין לחנך את הילד שלך לכוחנות, לבין החשש שמא פן יאבד את הגבול ויכנע ללחץ חברתי. וזה וואחד לחץ! גם לא צריך הרבה, כדי שיהפוך לקורבן. כולה הוא צריך להעדיף קרמיקה על ג'ודו, וכבר מגיע לו לחטוף. אה, כן, וכשהוא חוטף, שלא ירוץ לאמא ויבכה - שיספוג - כמו גבר! בכלל לא מפתיע שחבורה שלמה אונסת ילדונת בת 14. מי שמאמין שיש להגיב בכוח על כוח, כמו מצדיע לשיטה הזאת. שיטה אכזרית, שאין בה סובלנות, שאין בה חמלה, ואין קבלה של האחר. מי שמאמין שילד שמחפש את זהותו החברתית, ימצא את התשובה תלויה על שני אגרופיו - כאילו אמר: אין גבולות ולא צריך שיהיו גבולות. אני חושבת שצריך ללכת קדימה, ולא לחזור לימי הג'ונגל. כל אחד יעשה את החשבון לעצמו ויחליט עבור עצמו כמה הוא מוכן לקבל את הדין, או כמה הוא רוצה לשנות אותו. אני, כהורה, רוצה לשנות. לכן אני לא חושבת שזה "בסדר" שילדים מתעללים במישהו. גם לא כמעשה קונדס.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.