מידע כללי על ספר(י) תהלים
תוכל למצוא בערך 'תהלים' באנציקלופדיה העברית (מקיף, אך מיושן) ובמבואות לפירושים מודרניים של הספר (דעת מקרא אם אתה מעדיף פירוש מסורתי; עולם המקרא, תנ"ך לישראל או Anchor Bible אם אתה מעוניין בפרשנות ביקורתית). באופן כללי ביותר ספר זה הוא קובץ מזמורים, וככל הנראה אסופה של קובצי מזמורים (ארבעה או חמשה) שנתחברו בזמנים שונים: הקדומים ביותר מימי בית ראשון (ואולי אפילו מימי השופטים) והמאוחרים ביותר כנראה מתקופת בית שני. גיבושו של הספר בצורתו הסופית - להבדיל מגיבוש הקבצים המרכיבים אותו - מאוחר למדי. מזמור קכ"א אינו 'כולל את שיר המעלות המפורסם;' הוא שיר המעלות, וליתר דיוק שיר למעלות, אחד מט"ו מזמורים (קכ-קלד) המכונים כך בכותרתם (משמעות הכותרת, כמו רוב הכותרות של מזמורי תהלים, אינה מחוורת). וכיון ששאלת, אצרף כמה הערות קצרות משלי על המזמור הקצר והיפה הזה (שסבל מעיבוד מוזיקלי מצער ביותר (בלשון המעטה), לטעמי), ואקווה שיועילו לך: שיר למעלות. <כותרת> אשא עיני אל ההרים: מאין יבא עזרי? עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ; <המשורר תוהה מי יבא לעזרתו (מבלי לפרט באיזו צרה הוא נמצא), ועונה: ה' יושיע לו, לא יניח לו להיכשל ולא יחדל מהשגחתו עליו. שים לב לניגוד בין ההרים בתחילת השאלה לשמים ולארץ שבתשובה: ייתכן שהפנייה להרים רומזת לתפיסתם כאלים, או מקומות משכן של אלילים, או מקומות פולחן; התשובה מבטלת את חשיבותם של כל אלה, שהרי ה' יצר את השמים והארץ (וההרים) ולכן רק הוא יכול להושיע> אל יתן למוט רגלך, אל ינום שומרך. <המשך המשפט הקודם: ה' לא יתן לך (כלומר למשורר, שכביכול פונה ומדבר אל עצמו) להיכשל ולא יחדל מהשגחתו עליך. ייתכן שהשימוש בצורה 'אל יתן' במקום 'לא יתן' מעניק למשפט החיווי (ה' יעשה כך וכך) משמעות של תחינה (הלואי שה' יעשה כך) או בטחון (ודאי שה' יעשה כך)> הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. <זה מרכז המזמור, הן מבחינה מבנית הן מבחינה רעיונית. לכן הוא פותח במילה 'הִנֵּה,' המציינת שלפנינו דבר מה מפתיע, חשוב או ראוי לציון. 'שומר ישראל' הוא כמובן ה', ושמירתו מתמידה ללא הפסק ( = לא ינום ולא יישן). שים לב לשרשור של פסוקים ג-ה: ינום שמרך - (לא) ינום... שומר - ה' שומרך> ה' שֹמרך, ה' צִלך על יד ימינך: יומם השמש לא יככה וירח בלילה; ה' ישמרך מכל רע, ישמר את נפשך; ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם. <המשורר חוזר ומבטיח - לעצמו - שה' ישמור עליו בכל זמן ובכל אופן. תחילה הוא חוזר ומדגיש שה' אכן שומר עליו (צלו של ה' מופיע כמה פעמים כדימוי להגנתו . ר' למשל תהלים נז, פס' ב: ובצל כנפיך אחסה). אח"כ הוא אומר שה' שומר עליו בכל עת (ייתכן שהאזכור של שמש וירח דוקא קשור להתיחסות לה' כאל הבריאה, כפי שנזכר בפס' ב; שכן קצת מוזר להגיד שהירח מכה. בד"כ, כשמדברים על הסכנות או הקשיים שבלילה וביום מדברים על קרח וחורב - ר' למשל בראשית לא, פס' מ). לבסוף הוא מכריז שה' שומר עליו מכל דבר ובכל מקום. הבחירה בביטוי 'צאתך ובואך' בפסוק האחרון (במקום, למשל, 'ישמור דרכיך') נועדה אולי לקשר אותו לשאלה שבתחילת המזמור: מאין יבוא עזרי.>
