שיר שלי על קרנף:
הקרנף דינה וולוך
אֶתְמוֹל כְּשֶׁבִּקַּרְנוּ בְּגַן-הַחַיּוֹת,
רָאִינוּ יְצוּר יְפֵהפֶה:
חַיָּה מְשֻׁנָּה וְגַם קְצָת מַצְחִיקָה,
שֶׁיֵּשׁ לָהּ אָזְנַיִם וּפֶה,
אֲפִלּוּ זָנָב וְרַגְלַיִם אַרְבַּע
אֲבָל, מִסְכֵּנָה, אֵין לָהּ אַף...
וְזֶה, כָּךְ אָמְרוּ לִי, קַרְנָף.
אָז אֵיךְ הוּא נוֹשֵׁם, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹכֵל?
נַזֶּלֶת אַף פַּעַם הוּא לֹא מְקַבֵּל?
וּפְרָחִים לֹא יָרִיחַ בִּכְלָל??
מִסְכֵּן שֶׁכָּמוֹהוּ, חֲבָל!!
אֲבָל אֵין כָּל צֹרֶךְ לִדְאֹג לַקַּרְנָף.
הוּא כְּלָל לֹא עָצוּב וּמִסְכֵּן!
כָּל מִי שֶׁאֵלָיו מִתְקָרֵב עוֹד מְעַט
וּבוֹ בִּזְהִירוּת מִתְבּוֹנֵן,
רוֹאֶה שֶׁאָמְנָם אֵין לוֹ אַף כְּמוֹ כֻּלָּם,
אֲבָל יֵשׁ לוֹ קֶרֶן גְּדוֹלָה,
שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ "קַרְנָף" בִּגְלָלָהּ.
הַקֶּרֶן שֶׁלּוֹ חֲזָקָה וְחַדָּה,
אֶת כָּל הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת מַפְחִידָה.
לָכֵן הַקַרְנָף מְאֻשָּׁר.
בִּכְלָל לֹא חָסֵר לוֹ דָּבָר!
אִם יֶלֶד מַגִּיעַ לְגַן הַחַיּוֹת,
וְיֵשׁ לוֹ כְּמוֹ לִי מִילְיוֹנֵי שְׁאֵלוֹת,
אוֹמֵר לוֹ מִיָּד הַקַרְנָף:
"תִּרְאֶה כַּמָּה נוֹחַ בְּלִי אַף!"