המשך...(ארוך,נאצתי לפצל...)
הם חקרו אותי בתפוז כמו שאפילו בשב"כ לא חוקרים,אינספור שאלות באימיילים,ראיון טלפוני,הצגת ניסיון לדבר המנהל,ניסיון קודם בניהול פורום(את זה היה לי לפחות בערך)הם רצו גם פגישה אישית אבל אמרתי שזה רחוק לי מידיי וחוץ מיזה שזה לא משנה כי סך הכול אני צריכה להיות מנהלת פורום לא איזו כוכבת,בסופו של דבר קיבלתי את תפריט הניהול והתחלתי לעבוד ולהכין את הפורום,יכולתי לעלות אותו שבוע אחרי בעיקרון אבל אני פרפקציוניסטית כידוע ואם אני רוצה משהו הוא יהיה מוכן הכי טוב שאפשר(או שהוא לא יהיה בכלל...),עבדתי על הגלריות בקצב מטורף,הכנתי מלא סקרים(שאת חלקם לא העליתי עד היום בגלוי בגלל שהם לא התאימו,הם יעלו בעיתוי הנכון)...יומיים לפני שהעונה השלישית התחילה שלחתי לנטע(השנייה מהנהלת תפוז שאחראית על הפורומים) את ההודעה הבאה:
הפורום כמעט מוכן, תוכלי בבקשה לפתוח אותו אחרי ה28.6 פשוט יש לי מבחן בגרות > ואני לא אוכל להיות מרוכזת בפורום אבל אחרי ה28.6 בהחלט אפשר לפתוח את פורום > דיגימון היא ביקשה שאני אודיע לה מתי אני מוכנה ובכלל לא זכרה על איזה פורום מדובר(טוב,היא בנאדם עסוק,פורום דיג'ימון לא בראש ענייניה). בדיוק לפני השנה העונה השלישית התחילה והפורום היה אמור להיפתח על הבוקר,חיכיתי כול היום וזה לא קרה עד שמונה וחצי בערב שפתאום נכנסתי לבדוק וראיתי שאנשים באו ואיחלו המון מזל טובים,התלהבו שיש פורום לדיג'ימון ועוד כול מיני דברים,מרוב התרגשות עשיתי פאדיחה רצינית- ניסיתי לשרשר את כול המזל טובים אבל בטעות הכול נעלם!!!ולא הצלחתי לשחזר את זה(דיברתי עם ההנהלה בלחץ אטומי והם בעצמם לא יכלו להגיד לי מה קורה),אז נלחצתי,לא הפסקתי להתנצל,הייתי במצב רוח רע שהינה הפורום כבר נפתח ונזק שכמותי הורסת הכול,הילה ונוריאל(אבל בעיקר הילה,עכשיו אתם מבינים למה היא אחותי הנצחית?
)הרגיעו אותי ואמרו לי שזה קורה,הילה ואני עשינו שרשור כיסוי שכאילו יכפר על הטעות,בסוף התעודדתי אתם כבר מכירים אותי אני לא עצובה להרבה זמן. בימים הראשונים(בחודש הראשון יותר מדויק)הייתי בשוק מרמת הידע של האנשים,מהדיבורים שלהם ביפנית ומהעובדה שהרגשתי שבאה קבוצה מגובשת של חברים(טלי,עדי שהצטרפה בהתחלה כ'אמילי מאמנת אש',לי,שי שחזרה לא מזמן אחרי גלות,פוקיגירל,אור,לונאטיק-ענבל שהיא איתי בשכבה, ומורפיה-מאיה)ויהיה לי קשה להשתלב ולהכיר אותם,הם באמת נראו מכירים ומגובשים ואני תמיד מפחדת שמישהו לא ימצא את מקומו...ביום השלישי לפורום יאקומו הצטרפה אלינו ושאלה שאלות,שלי באה והתלהבה בטירוף מהפורום,חופית באה, לילו הגיעה והתחלתי להרגיש ביטחון. אחר כך רצה הגורל ובמקרה לגמרי השגתי את מאיה בר שלום המדהימה שאחרי שחקרתי אותה(לא האמנתי שזאת באמת היא,אתם יודעים אינטרנט וחוץ מיזה שבדיוק חשבתי על משהו ופתאום הוא קורה),דיברתי איתה והמלצתי לה להיכנס לכאן(היא הגיעה קודם לוואלה),לא אמרתי שאני מנהלת הפורום אבל ממש ביקשתי שתיכנס כי זה פורום חדש ומאוד אוהבים אותה(כשהיא נכנסה לראשונה היא ואני לא ידענו עד כמה אוהבים אותה,ובכנות היא אחד האנשים שאני הכי מעריכה בעולם וכול האהבה שיש מגיעה לה ולא רק כי היא מדבבת,היא באמת מדהימה!ראיתם בנאדם שנשאר נחמד אחרי חקירות שלי?בנאדם שבא מיוזמתו ועונה לכולם?בנאדם שהפך עבורי את החופש להרבה יותר טוב
),כמו שאתם יודעים מאיה נשארה כאן,היא לא באה הרבה אבל עצם זה שהיא באה(ואפילו הביאה מתישהו את המדבת של ריקה)מדברת ומתייעצת איתנו זה כבוד גדול(בפורום פאוור פאף למשל לא ממש התרגשו ממנה,הפסד שלהם)!!! למי שזוכר החודש הראשון של תקופת הניסיון היה מאוד מלחיץ עבורי,כול הזמן הרגשתי שאני לא מספיק טובה ושהפורום יסגר...מאז חלפה שנה והוא חי וקיים!!! ועכשיו בנימה אישית,קיטשית,רגשנית ודביקה הרבה יותר(אני כזאת,מה אני אשמה?)... עברנו המון דברים,אם זה תלונה במשוב שגרמה לנו להתגבש יותר,אם זה משברים כאלה ואחרים,אם זה יובש מעצבן לפעמים,אם זה קריזות אחד על השני(טבעי,אי אפשר תמיד להסתדר עם כולם),אם זה אנשים שקשה להם להשתלב(בשביל זה צריך לעזור להם),אם אלה אנשים משועממים שבאו רק להציק... ולמרות הכול עברנו את כול הדברים והינה חלפה לה שנה,אני מתרגשת לאללה,לא האמנתי שהרגע הזה יגיע,יש לי דמעות בעיניים ואני ממש ממש ממש ממש לא יודעת מה להוסיף כדי לתאר את התחושה שלי כרגע. במהלך השנה הזאת הבהרתי לכם שאני קודם כול חברת פורום רגילה וככה אני רוצה שתתייחסו אליי,מנהל פורום חזרתי ושיננתי הוא קודם כול בנאדם וכן הוא עושה טעויות,הבהרתי שאני לא אוהבת להגביל והיה רק מישהו אחד שהגבלתי וזה באמת הייתה כי לא נשארה לי ברירה ועד עכשיו הלב שלי מייסר אותי. אז חבר'ה ככה אתם מגיבים באדישות?באמת,אני כולי דומעת(כמה שזה משונה כי זה כולה פורום ואינטרנט ואני לא טיפוס שבוכה בדרך כלל,אבל זה לא בכי של כאב אלא של התרגשות אמיתית!),הפורום הזה הוא לא סתם פורום,המטרה היא שהוא יהיה ה
של כול מי שרוצה אוהבי דיג'ימון וגם כאלה שלא. הוכחנו שהפורום יקר לכולנו,לרובינו יש חתימות שמעידות על העניין ולא סתם מתוך התלהבות אלא כי קרה משהו שגרם לנו לזה,ביקשתם שהפורום ישאר גם כשלא יהיו פרקים חדשים,שיכנעתם אותי שהמקום הזה יקר לכם בדיוק כמו שהוא יקר לי,בגלל זה אני מוכנה להשקיע כאן מעל ומעבר,חשוב לי לשמח אתכם כי בכנות כשאתם שמחים העונג הוא כולו שלי.
ענקי לנו,שנמשיך להיות פשוט אנחנו ונזכה לעוד ימים יפים בהם ה
תאיר פה כמו ה
הרחב שפרוס לי עכשיו על השפתיים
אנשים, בזכותכם הפורום הוא מה שהוא (משהו!!!)וזה הזמן לצאת מהאדישות ולחגוג