תודה ענקית לכולם. וקצת בכי (ברשותכם
תודה על כל הברכות והאיחולים. אתמול היה יום עצוב בשבילי. הייתי בברית. התינוק כ"כ מתוק. וכל מה שיכולתי לחשוב עליו - "מתי כבר הברית של הבן שלנו?" וחמתי היתה היחידה שהביאה לי פרחים. כן, אני יודעת שפיטר עבד אתמול עד מאוד מאוחר, והיה גשום נורא, ואני לקחתי לו את האוטו, אבל בכל זאת. כנראה, אני לא צודקת, וזה פשוט מצב הרוח המחורבן. וכמובן גם אמא שלי הספיקה להשלים את התשבץ - היא התחילה איתי שיחה על זה שאנחנו צריכים לעבור לזרע תורם, כי הטיפולים הורסים אותי, הורסים לי את הבריאות והיא לא מוכנה לשלם את המחיר. אמרתי, שאני מוכנה. אז בערב קצת בכיתי. על זה שאני נשואה חמש שנים, והמשפחה שלי לא מושלמת. יש לי בעל אוהב ואהוב, אבל החסר הזה הורג אותי. וגם הרירית הסוררת. היא פשוט מסרבת לגדול. סליחה, אני כבר חוזרת לעצמי. שלכם, אולה.