אנחנו חלוקות כנראה../images/Emo58.gif
אבל קודם כל - כמה נחמד לראות אותך פה. וגם - מה זה בירצפת
האם זה התרגום של גילי בר הלל לbutterbeer
לא חושבת שהיא הרימה למקומות שהיא לא יכלה להתמודד איתם. הקווסט בהחלט משנה את הארי ומבגר אותו אבל עד סוף הספר, הוא עדיין לא בן 18. בתור מי שהמקצוע שלה הוא לעבוד עם בני נוער, אני רואה שזה מה שקורה להרבה מהם. הם מסוגלים לדברים שמבוגרים לא יכולים אבל נשארים ילדותיים וטוב שכך. יש עוד זמן להתבגר. אני גם רואה את ההתבגרות של הארי לאורך הספר. לקראת הסוף הוא מצליח להשתלט על המוח שלו למרות ההורקרוקס שבתוכו והקושי שלו עם occlumancy. זו ממש התבגרות בעיני. כל הדיאלוג שלו עם וולדמורט בקרב האחרון מראה כמה הוא התבגר וכמה בטחון הוא צבר. בספר הראשון הארי אומר להרמיוני שהוא ניצל מוולדמורט במזל. בקרב האחרון וולדמורט אומר את זה ולהארי יש תשובה ברורה ומובנת. כמה מבוגרים את מכירה שנשארו עצבנים ויללנים הרבה יותר מהארי? הטוויסט של הדת'לי הולווס לא היה מיותר לטעמי. זה השאיר את דמבלדור בספר בתור דמות מוחשית והרבה יותר עגולה. אנחנו לומדים על דמבלדור ועל הבחירה שלו כפי שהארי אומר לו בקינגס קרוס "הולווס, לא הורקרוקסים". דמבלדור שהתחבר עם גרינדלוולד והיה בעל רעיונות פאשיסטים למדי בנערותו, התבגר מזה והחיפוש שלו אחר האלמוות, מתרכז בקווסט אחרי ההולווס ולא מגיע לרשע של וולדמורט. אפשר היה להסביר את זה בלי ההולווס, אולי אבל ההסבר הזה הרבה יותר מעניין בעיני ומחבר יחד אנשים שכבר שמענו עליהם בספרים הקודמים, גרגורוביץ', אוליבנדר, גרינדלוולד ועוד אחרים. בעצם, מהרגע שהInvisibility cloak נכנסת לספר הראשון, ג'.ק. מתחילה לכתוב על ההולווס גם אם אנחנו עוד לא יודעים את זה. את האבן אנחנו מגלים בשישי ובעצם מה שנותר בשביעי הוא רק השרביט. אנחנו מגלים שדמבלדור הוא איש הרבה יותר מורכב ממה שצוייר. למרות שבכל הספרים הוא לא מנסה לעשות מעצמו מה שהוא לא, הדת'לי הולווס עוזרים לנו לגלות איך עוצבה האישיות שלו. חלוקה איתך גם לגבי נוויל והנחש. אני חושבת שזה מוסבר עד תומו. נוויל שבספרים הראשונים אכלס את משבצת הלא-יוצלח, התבגר להיות מנהיג אמיתי. אנחנו מקבלים לזה הסברים שמתחילים בנסיון גניבת החרב וממשיכים בהסבר שלו על מה קרה בהוגוורטס בדרך מהבר להוגוורטס. נוויל הוכיח שהוא גריפינדורי אמיתי ולכן, כשעמד כשגופו כלוא בתוך הsorting hat העולה באש, הוא קיבל את החרב בדיוק כמו הארי בספר השני. ברור שהוא ביקש עזרה ואף קיבל אותה. הוא ידע שהוא צריך להרוג את נג'יני כי זה מה שהארי ביקש ולכן זה הדבר הראשון שעשה. בעיני זה מבריק ומוסבר עד הסוף. היה לי ברור שנוויל לא יוכל להחליף את הארי כי וולדמורט בחר בהארי אבל הוא קיבל תפקיד שבלעדיו אי אפשר היה להגיע לסוף הטוב. את כל זה נוויל עושה כשהוא יודע שהארי מת וגם זה הופך את המעשה שלו להקרבה אמיתית. האש האפלה לא היתה לגביע אלא לdiadem. אנחנו רואים דרכו איך הארי מציל שוב ושוב את מאלפוי ובסוף, מגלים למה. זה לא היה פשוט מדי וגם לא קל מדי. האש כמעט הרגה את כולם והם הצליחו להמלט כשהם מצילים את מאלפוי ואת גויל. אפשר היה להרוס את ההורקרוקס הזה הרבה יותר בקלות - הרי היו להם שיניים של בזיליסק... בקיצר - אני נהניתי....
אבל קודם כל - כמה נחמד לראות אותך פה. וגם - מה זה בירצפת
