מזה זה???

מזה זה???

הרגע סיימתי לקרוא ת'ספר השביעי, ואני פשוט בהלם! מה לעזאזל, למען כל השדים והרוחות היא עשתה?? הארי היה צריך למות! נקודה. ידוע לכל בר מינן, שעפ"י החוקים שנוסדו עוד בתקופת היוונים, סיפור הוא או טרגדיה או קומדיה. ומה שרולינג עשתה זה פשוט ללכלך על עבודה של שנים! אתה קורא את פרק שלושים ושלוש וחושב לעצמך; " וואלה, מסתדר לי.. ובכלל, הארי הזה יוצא גבר מכל הסיפור... מת, אומנם, אבל גבר שבגברים. אפילו שהוא מת בתול." ואז שני פרקים אח"כ הכל יורד לביוב של מירטל המייללת... אני פשוט מאוכזב. ואז מגיע האפילוג. אוי ואווי. פסדר, השלמנו בצער רב וביגון עמוק עם הארי שנשאר בסביבה במקום באיזה קבר מגניב ליד טמבלדור, אבל לאאא! היא בשלה! רון והרמיוני התחתנו?! WTF? נכון שזה היה ברור, אבל ראבאק, קצת דמיון J.K... אני רואה בחזוני את הרמיוני יוצאת מהארון, אולי אפילו עוברת לגור עם ג'יני(שיצאה מהארון גם כן) ואולי הן מאמצות את Teddie או משו.. רון, סופסוף מפסיק להדחיק את הטינה שלו כלפי הארי, התחיל לשתות לא הרבה לפני ההלוויה של הארי, ונכון להיום עדיין גר אצל ההורים. ובאמת! אני יכול להמשיך עד מחר(נוויל פרפסור? הוא בכלל השקיע את חייו, שלא לומר עוסק באובססיביות בלימודי פסיכוטרפיה ורפואה סינית. אולי זה יעזור להורים שלו), אבל האכזבה פשוט מציפה אותי כרגע.... סורי
 
אז ככה../images/Emo58.gif, אגב, להבא הסמלון בכותרת...

אתה ממש לא היחיד שמרגיש ככה, יש פה כמה חבר'ה שמאוד מאוכזבים ומכחישים את 3 הפרקים האחרונים(כולל אפילוג), כי, טוב, ב35 אנשים חוזרים לחיים, WTF
, ו36 פשוט די מחייב את האפילוג הו-ר-ו-ד והד-ב-י-ק והק-י-ט-ש-י הזה, ו, טוב, האפילוג לא דורש הסבר למה... אפילו התכוונו לפתוח קומונה אבל(לפחות לי) תפוז עושה בעיית בפתיחת קומונות...
 
די כבר ../images/Emo58.gif

נכון, האפילוג הוא קיטשי ומעצבן אבל מה לעזאזל הבעיה שלך עם שני הפרקים שלפניו? חוץ מזה, אין שום חזרה לחיים ב35 הארי פשוט לא מת ההורקרוקס שבתוכו מת.
 

The Walrus

New member
אני לא מת על האפילוג

אבל פרקים 34 ו35 פשוט גאוניים. האחרון קצת חלש יותר...
 

DshirD

New member
wtf?? ../images/Emo58.gif

אתה הבנאדם היחידי שאני מכירה שחושב שהארי צריך למות.. בספר של הטובים נגד הרעים..אין מישו שצריך למות נקודה! יש שתי אפשרויות...ו-וולדי נראלי..עדיף לכולם. ומילא...תתחיל הודעה במה שלא אהבת..סבבה...אבל לא הגזמת..? הרמיוני וג'יני? יודע מה..גמני מאוד מאוכזבת...זה מה שהיה עושה את הספר מושלם...
 
גם אני חשבתי ../images/Emo58.gif

שהארי צריך למות, אפילו הפסדתי על זה שוקולד כי התערבתי עם אחותי. לפי דעתי שניהם היו צריכם למות.
 

Evil T

New member
למען האמת את הבנאדם היחיד שאני מכיר ../images/Emo58.gif

שחושב שהארי לא היה צריך למות. מ מה הבעיה שגם הארי וגם וולדמורט ימותו?
 

YaYa07

New member
אני גם../images/Emo58.gif

לא חושבת שהארי היה צריך למות.
 

Elven Eyes

New member
../images/Emo58.gifכנ"ל

מעולם לא ראיתי סיבה למה הארי צריך למות, נכון, ברוב הסיפורת הקלאסית זה החוקים, אבל אני שמחה לשם שינוי שהחוקים נפרצו. האפילוג לא היה ברמה של הספר, ועדיין היה מתקבל לדעתי.
 
../images/Emo58.gif

אני גם רציתי שהארי ימות. תמיד אמרתי לעצמי שאם הוא חיי ויהיה HAPPY END אני הולך להתאכזב כל כך. אבל איכשהו משהו (כנראה הכתיבה או כל העלילה מאחור) גרם לי לקבל את הסוף. פתאום הוא דווקא נראה לי טוב בצורה שלו, פתאום הוא נראה לי נחוץ, ובאיזשהו מקום זה נראה כאילו היא הייתה חייבת לסיים את הסדרה ככה.
 

kvkvkv

New member
../images/Emo58.gif ../images/Emo45.gif בדיוק מה שאני חשבתי

לא על הרמיוני יוצאת מהארון וכל זה
אלא שבשלוש פרקים האחרונים היא הרסה הכל. פרק 33 (נראה לי, זה שהוא הולך למות) היה כ"כ טוב, ופתאום היא באה עם המשטויות האלה "הא!! זה הרג את ההורוקרוס שבתוכו!! אה וגם לוולדמורט יש הגנה בדם אז ה ארי לא יכול למות!!!" :-\ (ואגב, אין לי בעיה שהארי חי אבל רק אם היא עושה את זה בצורה טובה(למרות שהוא עדיף מת
)
 

kvkvkv

New member
../images/Emo58.gif

וכמובן גם כל עניין הסוף הסגור המעצבן שלא נותן מקום לדימיון ופיקים
 
לגבי האפילוג../images/Emo58.gifוגם קצת פסיכולוגיה בגרוש

מסכימה עם כמה מהדעות פה שרמת הכתיבה של האפילוג נמוכה בהרבה מהספר כולו. יש בו גם דברים יפים אבל בגדול הוא די קיטשי. לא שקיטש זה דבר כל כך נורא שאי אפשר לסלוח עליו. אני גם מסכימה שהיא אמרה בו דברים שאפשר היה בקלות לנחש ולא אמרה את מה שרוצים לדעת. מצד שני, בתור מי שקוראת שוב עכשיו את כל הספרים (אני באמצע הרביעי) ונהנית מהם מחדש כאילו לא חרשתי כל אחד מהם עשרות פעמים עד שהוא הגיע למדף, האפילוג מאד מסתדר לי עם הספר הראשון. כשקראתי את הספר הראשון בפעם הראשונה, התאהבתי קשות ושמחתי מאד שבחבילה שקיבלתי היה גם השני (בעלי שעבד רחוק עשה לי הפתעה והזמין לי את שני הספרים שלא יהיה לי עצוב בלעדיו. אחר כך הוא שלח לי גם את השלישי. כולם כבר יצאו כשהתחלתי לקרוא וכך יש לי את שלושת הראשונים בpaper back). היום, כשאני קוראת אותם במרחק של שבע שנים אחרי, קל לראות את ג.ק. כסופרת מתחילה שלא ערכו אותה כמו שצריך. הכתיבה שלה מאד פשוטה ומתאימה לילדים הרבה יותר מאשר בספרים הבאים. בעצם, האפילוג הוא מין מחווה לפרק הרכבת מהספר הראשון. הוא מאד מזכיר אותו בכתיבה המאד תמימה ואפילו ילדותית משהו. מין חזרה לתמימות של הספר הראשון. כשאני רואה אותו מהזווית הזו, זה הרבה יותר קל לקבל את הקיטשיות שבו. יש גם את ג'.ק. שהתחילה לכתוב את הארי פוטר - אמא חד הורית, גרושה, מובטלת שחיה לבד על קצבה וגידלה תינוקת לא קלה. לעומתה, ג'. ק. שמסיימת לכתוב את הסדרה היא אמא מאושרת, נשואה ועשירה מאד. אני רואה פה, ומתנצלת על הפסיכולוגיה בגרוש, את החיבור שלה להארי ואת הצורך להראות אותו לפני ואחרי. בתור מי שעברה בחייה שינוי בכיוון (ממש לא כזה דרמטי למרות שכל ילדותי הייתי בטוחה שאהיה סופרת), אני מבינה את הצורך להדגיש כמה שהסוף מתוק. מצד שני - ג'יני עם הרמיוני
(סתם דוגמא מתוך מה שנכתב). אני מבינה את הצורך בסופים כאלו אבל השתיים האלו ממש לא מתאימות ובמהלך כל הספר לא צפינו בשום דבר שיכול לנבא את זה. אם זה היה נכתב, היינו שוב מאשימים את ג'.ק. שהיא ממציאה דברים ברגע האחרון. הפעם, בצדק. לגבי הפאנפיקים - ממש לא חושבת שהאפשרות הזו נחסמה. לא מזמן כתבה פה מישהי פאנפיק חביב על החתונה של ג'יני והארי. נשארו כל כך הרבה נקודות פתוחות, שכל מי שחושב שהוא מספיק מוכשר או סתם בעל מוטיבציה, יכול בקלות למצוא על מה לכתוב. לפני כמה ימים כתבתי שלארתור ומולי יש כבר בודאי 12-15 נכדים ונעניתי בתמיהה. כמה כותבים התחילו לספור והגיעו ל8 בלבד (שלושה של הארי, שניים של רון, ויקטואר ופרד של ג'ורג' - לא יודעת מי השמיני). איפה הדמיון? יש סיכוי שלכל אחד מילדי וויזלי יש שניים או שלושה ילדים. אז מה? אין מקום לפאנפיקים? וזו רק דוגמאונת קטנה.
 
יפה מצידך, + ../images/Emo58.gif

רואה את חצי הבירצפת המלאה. (אני ממאוכזבי השביעי. נהניתי תוך כדי קריאה, אבל מרגישה שבשישי היא הרימה את העלילה למקום שהיא לא הצליחה לעמוד בו. חושבת שכל הטוויסט של ה דת'לי הולואוז היה מיותר לגמרי. שהיא היתה צריכה להתמקד בקווסט עצמו ולתת להארי לעבור תהליך התבגרות ונטילת אחריות. בעצם, עד לקינג'ז קרוס, הוא נשאר אותו עצבן ויללן לסירוגין שזכינו להכיר מאז החמישי. שההורקרוקסים היו יכולים לספק מספיק בשר ואתגר בפני עצמם, ושהיא התעייפה מלתת להם פתרונות אמיתיים, והסתפקה לעיתים במאוד מועט ופשוט וקל מדי - נגיד סיפור האש האפלה לגביע (מצד שני נוויל והנחש היה מבריק, אבל חפוז, לא מוסבר מספיק).
 
למעלה