יש בדברים שהעלית .בגן שמשקיף אל מול ביתי ניתן לראות הכל מהכל, לרוב נשים בבקרים עם עגלות וילדים מחפשים נמלים בחולות,אחה"צ זוגות זוגות וגם בודדים,הרבה גברים רואה והם מתוזזים כשהאישה יושבת עם חברותיה לרכל על אה ודה.בעיקרון מסכימה איתך שתהיה התחשבות מצד חוסמי הכבישים,יש כאלו שמוצאים את עצמם עם ילדיהם רק בנסיעה הלוך ושוב ושעה אתנחתא לשעשוע.אם תרצה המלצות על גינות משוכללות יותר תן סימן
תודה, לא חסר פארקים שכאלה באזור מגורי, מה גם שעכשיו קיץ מעיק וחם, הבריכה מהווה פתרון מרענן (כן הם מגיעים שפוכים אחרי מקלחת וארוחת ערב..) ואין מסיבת פיג'מות.
וזה מה שמבדיל ביני לבין חברי הטוב הרווק. הוא טוען שלי יש מזל.. היום אני מבין עד כמה. לי יש סיפוקים אחרים דו מימדיים , הוא כרגע חד מימדי. אנחנו גם זוכים להעניק ולקבל ללא גבולות ..
מיומנו של גרוש... המצחיק הוא שכאשר אתה נמצא בסיטואציה מסוימת, ולא משנה מהי תמיד אתה מסתכל לצדדים ורואה אנשים אחרים באותו המצב... כאשה בהריון, פתאום היא מגלה המון נשים בהריון מסביבה. כשהיא יולדת ומסתובבת עם התינוק בפארק, היא רואה המון אמהות ותינוקות... ככה גם אתה, פתאום מסתכל לצדדים. בעיניי - זה היופי.. הדרך בה אנו מסתכלים ולא בעין צרה, לא בקנאה , אלא ברצון עז ללמוד, להכיר לראות שאתה לא לבד...
שלנו עם הילדים נטו. הזמן המוגבל הזה - אני מנצלת כל רגע. כל שניה. להיות איתו, לשחק איתו, ללמד אותו, ללמוד אותו, להנות ממנו. וכן.. לפעמים מצטרפים אלינו חברים - מה שמגביר את הכיף. (בטוח שמגביר את הכיף שלו - כי מה יש לו לעשות עם אמא? עדיף חברים בגילו...). וכן.. התחושה לפעמים של אמא. ולפעמים כשהוא עם אבא שלו - אז אני רווקה. אז למדתי להנות מכל העולמות. משישישבת של אמהות ומשפחה ומשישישבת של רווקה הוללת. כלכך מבינה אותך.
כי הוא התעקש להכין עוגת גלידה, כפי שלימדו אותו בקייטנה. וכשהוא מתעקש... אלוהים לא יכול עליו. חושב שלא הייתי אבא "לא משקיע" לפני הפרידה. והיום אני לא מצטיין במיוחד. משתדל לעשות את הזמן איתם הכי כיף שניתן. אבל כיף גם עבורי, לא רק עבורם. לא מסכים לגישה שרואה בי אבא רק פעמיים בשבוע. גם בימים שאינינו נפגשים אנחנו מזיינים את השכל אחד לשני בלי הפסק.
להשאיל את הכלב של השכנים אחרי ששטפו וניקו אותו , לתת לקטנים להינות ממנו , ולמחרת לקבל טלפון מה X - "אתה יודע שאני לא יכולה לגדל כלב שונאת כלבים, למה היית חייב לקחת כלב!! הם רוצים כלב אצלי בבית" לך תסביר לה שזה של השכנים.. אבל מי שלא עמד מול פולניה טהורה וזועמת - לא ראה חומה מימיו
מזמן עוד כשהייתי נשואה ובתחילת דרכי כגרושה הייתי מקנאה בילדים עם אבות כמוך. הייתי כואבת את כאבם של ילדיי שאביהם הוא לא כזה. היום אני כבר מרגישה אחרת ולא מפני שהוא השתנה , אלא מפני שאני.
היום כשהילדים שלי כבר די גדולים [יש לי ארבעה] אני חושב שאפשר כבר להפיק מסקנות. עם היד על הלב, לא תמיד זה כיף. התכניות השתבשו לנו, הראש שלנו במקום אחר, אנחנו עייפים, אין לנו סבלנות... כאלה. אבל הילדים. זמן איכות, האקסית אמרה, מוכרחים לנצל את הזמן. כמה פעמים עשיתי דברים שהמנוע שלהם היה תחושת האשם הפולנית הישנה. ואז הגעתי לתובנה. כשאני לא נהנה, גם הילדים לא נהנים. אז... אבות יקרים, גם אתם במשוואה הזאת. תעשו [גם] לעצמכם ועשיתם למען ילדיכם. [וסליחה ג'ון על הפלגייט]