מותשת

מישהי1631

New member
מרתה יקרה,

אולי שיטת הטיפול של המטפלת שלך לא מתאימה לך יותר? כמו שתרופה עלולה להפסיק לעבוד. אף אחד לא אשם בזה.
אני לא יודעת אם בתחום הטיפול הנפשי מקובל או יעיל לקבל חוות דעת שנייה. להיפגש עם איש מקצוע נוסף ולהתייעץ איתו.
 
אינני שותפה לרעיון שאם משהו לא מסתדר בטיפול,

מיד צריך לחשוב על החלפת מטפל או על חוות דעת שניה, כי משהו לא עובד שם.
נעמי נתנה דימוי של דייט למפגש הטיפולי. לדעתי זה יותר כמו התמודדות עם זוגיות. לא מתייעצים או מפרקים זוגיות מיד כשמשהו לא מסתדר. גם כשיש חילוקי דעות לא מיד רצים לפרק את החבילה או להתייעץ בחוות דעת שניה. מנסים קודם כל להתמודד עם מה שיש, בהדברות בין שני הצדדים.
זו כבר המטפלת השניה שמנסה לדלל פגישות (כל אחת וסיבותיה), וכל פעם אותה תוצאה - התדרדרות וצורך בחזרה בפגישות חד שבועיות. למעשה, הטיפול שלי אחזקתי בעיקרו, וככזה הוא טוב.
אני יכולה להיות מטופלת מאוד קשה: תובענית, לא נותנת אמון, מעמידה במבחנים חוזרים ונשנים את הסבלנות של המטפלת, שתיקות בטיפול ועוד. לא מן הנמנע שלמטפלת נמאס ממני. בכל מקרה, התחושה שהיא רוצה להיפטר ממני זו תחושה אישית שלי, וייתכן ואינה אמת. בסך הכל יש לי מטפלת ורופאה מקצועיות, ואינני חושבת שאני צריכה להגן עליהן, כשהדיון אמור להיות, למעשה, ברגשות שלי.
&nbsp
 
התייחסות מרשימה

שלום לך מרתה
תשובתך ממש מרגשת אותי ובעיני מראה את הכוחות שלך, אמנה רק חלק שמשתקף כאן: היכולת להחזיק תמונה מורכבת, לא להשליך על הזולת קשיים ורגשות שקשה לסבול, נכונות להכיר ברגשות שלך ולהתמודד איתם, ונכונות ללמוד מהניסיון, להחזיק באהבה וקבלה כלפי האחר גם כשקשה איתו/ה. אלה בעיני הוכחות לבריאות שבך, ויותר מזה: הוכחלות ליושרה ולכוחות האהבה שבך.

.
זו עבודת חיים מתמשכת לבדוק מה מהמחשבות והרגשות שעולים בנו קשור לתפיסה נכונה של מציאות חיצונית (למשל "המטפלת עייפה") ומה קשור למציאות
פנימית ("קשה לי מאד כשלא שמחים לקראתי") ומהם הדפוסים הקבועים מדי שעולים במוחנו וזקוקים לבדיקה/עדכון (למשל: הפעם היא לא חייכה לקראתי אז בטח נמאס לה ממני") .
גם אם קלטת נכון שלמטפלת קשה איתך בנקודה מסויימת של יחסיכן, את צודקת שלא צריך להעצים ולקחת את זה כדחייה כי זה לא בהכרח כך. הקשיים של המטפלת/בן הזוג/חברה וכו' שזורים בנקודות הקושי האישיות שלהם וזה אף פעם לא קשור רק לאדם שממול.
לעתים התעצמות של קשיים היא סימן למאבק פנימי טרם עליית מדרגה בהתרחקות מהחולי. מאחלת לך כוח ואמון בעצמך
 
תודה, נעמי


מנחם לדעת שיש בי עוד כוחות בריאים.
 

אופירA

New member
מנהל
גם אני מטופלת קשה מאוד

יש בי הרבה חלקים, ואני צריכה לחיות עם לפגוש את כולם כל הזמן. הרבה דברים משפיעים עליהם ומוציאים לאור את מגוונם הרחב והעמוק.
והמטפל גם צריך לפגוש אותם, ולא תמיד יש לו כוח או מסוגלות.

היתה לי פסיכיאטרית 20 שנה, עד שסיימה לעבוד. גם היא שידרה לי מסרים אמביוולנטיים - פעם העבירה מסר ברור שאני יוצאת מכל עומק של משבר שאני מגיעה אליו, ושהיא עצמה אינה יודעת מדוע אני מגיעה לעומק כזה של משברים. מסר של אמון חזק שמנהל אותי ומלווה אותי.
ופעמיים לפחות העבירה מסר ברור שאני בלתי אפשרית ובלתי נסבלת, ו"סולחת" לעצמי יותר מידי, כאשר אני באמת מפחדת מעצמי ומחמירה עם עצמי יותר מידי. כלומר מסר של חוסר אמון שמשכפל לי את אמא שלי.
אז לא לקחתי אותו. הייתי המומה, בכיתי, אבל שורה תחתונה לא האמנתי לו ולא לקחתי אותו לעצמי. הבנתי את הבעיות האישיות של הפסיכיאטרית בעצמה, חיברתי את האמירות האלה לשם, ולא לקחתי את זה אליי.
לקחתי אליי רק את המסרים של החוזקות (שהיא ידעה להעביר כל כך טוב, כשהיא לא היתה עייפה ממני...
), ואת הכישרון שלה להרגיש אותי כימית ולהבין את התגובות שלי לתרופות.

אני חושבת שזו דוגמה של איך להיות בעל הבית על המחשבות שלך. דברי עם מה שאת חושבת בעקבות מה שהיא אמרה, ותמייני: זה שלה, זה שלי, זה לא שלי.
 
תודה, אופירה


הרופאה שלי עד עכשיו לא היתה אמביוולנטית כלפי. היא שידרה כל הזמן שיש לי חוזקות ושאני חייבת להשתמש בהם. רק אתמול היה שינוי שערער אותי עם כל מה שאני חושבת על עצמי בזמן האחרון.
 

מישהי1631

New member
מרתה יקרה,

לא הצעתי לפרק זוגיות עם המטפלת. אולי לבדוק מבחוץ, לקבל נקודת ראות חדשה. אחם כאן אשמים. זה לא שאת או המטפלת לא בסדר. לפעמים טיפול ממצה את עצמו. אולי זה לא המקרה שלכן. מקווה שתמשיכי להפיק תועלת מהטיפול שלך.
 

בילי79

New member
השגת בעלות על מחשבות

הדרך שאני מכירה להשגת בעלות-
1. הכרה במחשבות וגם ברגשות הקיימים בין אם שלילים או חיוביים ללא ביקורת. (למשל - כרגע אני לא עובדת - זו עובדה שאולי גורמת לי לעצב שאין לי הכנסה, צער על חוסר יכולותי ועל כך שאינני עצמאית, אולי בושה מהמשפחה, פחד מהעתיד, קנאה בחברות או בבעל שכן עובדים, כעס על הגוף שבוגד ועל התלותיות שבי וכד'.
2. קבלה -
תארי לעצמך שלכבוד יום הולדתך קיבלת ספר עם פתק החלפה.
כדי שתוכלי להחליפו את צריכה להגיע לחנות עם הספר ועם הפתק גם אם את לא אוהבת אותו.
באופן דומה עליך להכיר (במובן של ידיעה) ברגשות ובמחשבות שלך ולקבל אותם כשייכים לך וכחלק ממך על מנת שתוכלי להתייחס אליהם בדרך שתקדם אותך לשינוי אם הוא אפשרי, או השלמה איתה כעובדה שלא ניתנת לשינוי (באופן זמני או קבוע).
 
תודה, בילי


אינני בטוחה שהבנתי.
את מתכוונת לומר שעלי לזהות את המחשבות והרגשות הנלווים אליהם ולהתייחס אליהם כשלי?
איך מההכרה שהם שלי מגיעים לשינוי?
 

בילי79

New member
בבקשה מרתה

וזו בדיוק הייתה כוונתי.
כפי שאת מוכנה לקבל את המתנה גם כשאינך מעוניינת בה (היית יכולה לזרוק את הספר או לסרב לקחת אותו איתך), כך הקבלה הזו מאפשרת לך להחליף את הספר מכיוון שהוא נמצא ברשותך - את ה"בעלים".
בדומה לכך תוכלי לשנות את המחשבות לאחר שתהיי מוכנה להכיר בהן כשייכות לך, גם כשלא נעימות. אם לא היית מוכנה לקבל את הספר, לא תוכלי כמובן להחליף אותו.

- 'כשלאדם לא ברור מה הוא רוצה מהחיים ומה הוא עושה כאן, נובע מכך שהוא והרגשות שלו מבטאים תסכול לא ברור. במצב כזה הוא לא ממוקד והרגשות שולטים ומובילים את האדם במקום שהוא יוביל את הרגשות לכיוון והמטרה.
מבינים את הצורך במיקוד, ומטרה, ושתהיה אמונה..'

כשאינך יודעת ומכירה במה שיש לך, את לא יודעת מה את חושבת, ישנו בלבול בתוכך. אם את לא מכירה ברגשות שלך, יהיה לך קשה להיות בחברת אנשים כי אנשים מהווים מראה. ואולי זו הסיבה שקשה לך עם המטפלת שלך. היא לא גורמת לך להרגיש לא טוב. היא מאפשרת לך (אולי נגד ההעדפה הרשמית שלך) לראות שאת מרגישה לא טוב.
 
מרתה, לא הייתי שותפה לכל השיח הזה, אבל

לפי הפרחים ששבת לצרף אני מבינה שמצב רוחך השתפר. משמח.
 
לא, זה לא קשור

מצב רוחי מעט השתפר, אולם התכנים שבגללם פתחתי את האשכול עדיין מפעפעים בי.
אני שמה פרח בד"כ במקום בו אני מביעה תודה או כשנראה לי שמתאים לעשות זאת, ופחות במקומות אחרים (חלק ממשפט, למשל). לכשעצמם, הפרחים אינם מעידים על מצב רוחי.
בכל אופן, תודה על תשומת הלב
 
למעלה