מותשת

מותשת

הכל מתערבל לי בראש.
מי אני?
מה אני?
מה קורה לי?
לרגעים בא לי לזרוק את כל העבודה היפה שאני עושה עם עצמי, ולפגוע בעצמי.
ברגעים אחרים אני חושבת "לעשות דווקא", ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת ליותר.
בתוך תוכי אני זועמת, והכעס מפעפע בי ולא יודעת מתי הוא יתפרץ החוצה, ואיך.
אינני יודעת להכיל את עצמי.
אינני יכולה להכיל אחרים.
אני נותנת לחיים להוביל אותי, ולא יוצרת אותם.
אין לי שאיפות.
אין לי כוונות.
מחכה לחזור למחשבות האובדניות, ובד בבד פוחדת מהן.
מרגישה שהחיים שלי ריקים, למרות שהם מלאי תוכן (גם אם יש ביניהם תכנים שאני לא ממש שלימה איתם).
מותשת ומבולבלת.
 
חזרתי מהפסיכיאטרית

אני מסתובבת עם המחשבות הללו כבר כמה זמן.
היום הם התעצמו.
גם בעיניה אני כבר לא אותה מרתה שהייתה...
(לפחות ככה הרגשתי מהשיחה איתה)
 

בילי79

New member
אם הבנתי

את אומרת שנדרשת לענות על שאלות שלא ידעת את התשובה ואוליבגלל זה את מרגישה חוסר יציבות כרגע?
 
לא

היא נתנה לי הרגשה שאני כבר לא אותה מרתה שצריכה לעבוד במקצוע שלה או במשהו דומה. יכול להיות שאני טועה, אבל התרשמתי מדבריה שיש סוג של התדרדרות במצבי הנוכחי.
בכל אופן, מה שהיה שם זה "המכה בפטיש" של הצטברות מחשבות ורגשות בתקופה האחרונה.
 
לזכור שהפסיכיאטרית לא מגדירה את מי שאת

שלום מרתה
את רומזת שלא ברור אם הפסיכיאטרית חושבת שאינך אותה מרתה או שכך קלטת, ייתכן שנתפסת לסימנים מזעריים והעצמת אותם בגלל חששותיך? האם יש לך אפשרות לשתף את הפסיכיאטרית בתחושתך זו בקרוב ולבדוק את עמדתה ? אם לא- אולי תוכלי לשוחח על כך בטיפול, ובכל מקרה זכרי שתפקידה של הפסיכיאטרית בעיקר לסייע לך באיזון התרופתי, אך לא היא קובעת מי את ומה האופק שלך.
 

בילי79

New member


זכרי מרתה, מה שקובע מי את הוא ה-DSM.
 
אם כתבת את זה בהומור זה לא לגמרי הובן

וכנ"ל אם השמטת בטעות את המילה "לא". אולי באמת עדיף להבהיר.
 

בילי79

New member
הסבר

הסכמתי עם כל מילה שנעמי כתבה.
לדעתי פסיכיאטרית אכן לא קובעת ולא מגדירה לאנשים מי הם. חשוב לזכור שהיא אדם אחד מיני רבים שמקיפים אותנו ושיש לה רגשות ומחשבות בדומה לכל אחד בין אם הוא פסיכיאטר ומטפל ובין אם לא. ואפשר להתעניין בהן, אבל גם הבנה ברורה ומוחלטת שלהן לא הופכות את דעותיה לנכונות או רלוונטיות למרתה. וזה בדיוק מה שנעמי אמרה והסכמתי איתה.

הפסיכיאטרית לא קובעת למרתה מי היא, מה שקובע מבחינה הגדרתית הוא הDSM - Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות). וגם המדריך בעצמו מתעדכן מעת לעת, כך שגם ל"הגדרות המדעיות" שבו אפשר להתייחס בערבון מוגבל...
ובהתאם לכל זאת, הפסיכיאטרית אכן יכולה "להגדיר" במובן הטכני את הבעיה שיש למרתה לפי הספרים, כל השאר הם מחשבה\דיעה פרטית שלה ואינם מגדירים כלל את מרתה.
בנוסף (כמו שנעמי כבר אמרה) אפשר ואף רצוי לפני הסקת מסקנות עצמאית (ואולי שגויה) לברר עם המטפלת מה היא בדיוק חושבת, דבר שלא זהה בהכרח למה שמרתה חושבה שהיא חושבת, ובאותו הזמן כדאי לזכור שדעותיה הם שלה ולפיכך כדעות אין להן אמת מוחלטת כך שגם כשמבינים אותן לא מוכרחים להזדהות או להסכים להן.
 
לא, בילי! גם ה DSM לא יכול להגדיר את מרתה!

הוא יכול מ--ס-י-מ-ום לתת שם למקבץ הסימםטומים ממנו היא סובלת. לא להגיד לה מי *היא*.
 

בילי79

New member
מי שמגדירה זו הפסיכיאטרית

והיא מגדירה לפי הקריטריונים בDSM. שאותם מגדירים אנשים את יודעת.
ואת היא זו שקובעת אם לתת להגדרה של אנשים אחרים משמעות בעינייך.

לדוגמא, לי יש טבעת זהב, אנשים יכולים לחשוב שהיא מכוערת או מזויפת - לא מפריע לי.
מצד שני יש לי טבעת שעלתה משהו כמו 2 ש"ח והיא יפה בעיני וגם אותה אני עונדת.
מי שמפריע לו שלא יסתכל..
 
את ההגדרות הרשמיות אני יודעת

ואני גם יודעת שהם לא מגדירים מי שאני באמת.
ובכל זאת נכנסת לתפקיד החולה.
קשה.
 
יכול להיות..

בסך הכל היא מלווה אותי כמעט עשור ואני מאד מעריכה אותה. אולי בפעם הבאה שאהיה אצלה יהיה לי את האומץ לברר את העניין.
אני חושבת שחלק מהתחושות והבלגן שאני מרגישה הם גם בגלל שהטיפול מקרטע. התחלנו לאחרונה לדלל פגישות (בהתחלה מתוך אילוצים ולאחר מכן מתוך מחשבה של המטפלת שכך נכון), וכנראה שאני עדיין לא יציבה מספיק כדי לוותר על הטיפול. אני כנראה מעצימה את הקושי במחשבות על כך שהיא כבר לא רוצה אותי, ושאני מטופלת קשה.
אני אעלה את הנושאים הללו לדיון כשאהיה אצל המטפלת בשבוע הבא.
בכל אופן, זו לא רק הפסיכיאטרית, זה המון דברים שהצטברו.
 

בילי79

New member
את בטוחה שזה מה שאת רוצה?

בכל אופן כדי להחליף מחשבה ראשית תצטרכי להיות הבעלים שלה.
את מוכנה ?
 
אינני חושבת שצריך להחליף מטפל טוב

בגלל מקרה אחד, ובמיוחד כשלא ברור לי למה היא התכוונה בדיוק.
איך נהיים בעלים על המחשבות?
 
למעלה