מותר שאלה???

[סנדרה ב]

מותר שאלה???

שלום לכולם, פעם ראשונה שלי בפורום הזה והייתי רוצה לשאול : מנסיונכם, האם העובדה שבפרק ב' אנחנו יותר מבוגרים, וצברנו נסיון חיים למכביר, עוזרת לנו לנהל את חיינו ביתר תבונה והצלחה בשלב זה של חיינו? ובמילים אחרות : האם אהיה יותר מאושרת עם האהוב שלי (פרק ב' בפוטנציה) מאשר אני עכשיו עם בעלי (עדיין פרק א') מזה 20 שנה????? אשמח לשמוע דעתכם.

 

[תלתלים123]

בתנאי ש....

אושר כזה תלוי במה שהפנמנו מכל מה שלמדנו ועד כמה נזכור את זה כשיבוא גבר ויסחוף אותנו במחול. חושבת שרצוי להבין מה חשוב, מה הכרחי ועל מה מוכנה להתפשר (ולא מדברת על מראה חיצוני). זה לא תרגיל קל במיוחד. ככה חושבת בזמן שאני חצי ישנה...לא ישנתי כבר שבוע בגלל הלימודים האלה... 20 שנה זה הרבה. אתמול פגשתי מישהי שהתגרשה אחרי 20 ומשהו אחרי 7 שנות מאבק לחירות. אמרה שפרק ב' אצלה זה - להיות לבד. אין מה למהר.

 

[רו נה]

תשובה לא מקצועית...

שאלתך כללית לכן אין תשובה אחת. אם סובלים בפרק א' - נפרדים. המאהב הלטיני לא מחכה לנו בפתח הדלת ומרעיף מילות אהבה באוזנינו, האושר לא מגיע אלינו אוטומטית בגלל שהתבגרנו וצברנו נסיון חיים. עוברים תהליכים רבים, מתנסים, מועדים וקמים. האושר שלנו לא תלוי בלעדית בבן הזוג שלנו, המאהב או הסטוץ התורן. קודם כל בנו, וביכולתינו להביא אותו לחיים שלנו.

 

[just yael]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[סנדרה ב]

אז ככה

צודקת רונה שהשאלה שלי כללית. אני מפרטת קצת יותר: נשואה 20 שנה (נכון , זה המון זמן)ואני לא סובלת בפרק א. יש לי 2 ילדים ובעל שדואג לרווחתינו. התאהבתי בגבר, בן גילי, אותו הכרתי בפורום אחר ב"תפוז". גם הוא נשוי+. שנינו מאוהבים מאד, ורוצים להמשיך ביחד לפרק שני, אבל פוחדים להחליט... אני לא יודעת איך סוגרים פרק של 20 שנה, חיים שלמים, עם גבר אחד, ופותחים פרק שני עם אחר...

 

[just yael]

20 שנה...של זוגיות

שכלולות בהן גם שנים של בניה כלכלית ושל הולדת ילדים וגידולם, הן שנים שיש בהן המווווווון שחיקה, ובטח גם רוטיניות. את לא סובלת בפרק א'...אבל השגרה והשחיקה בטח כירסמו בהתאהבות, ובניצוצות שבטח היו פעם. פרק ב' לטעמי...הוא עבור אלו שסבלו בפרק א'. שלמדו ממנו הפנימו צמחו והמשיכו הלאה... פרק ב'...הוא לא פשוט. כרוכים בזה...פירוק פרק א' התמודדות עם שבר של ילדים, עם הכאב שלהם, ואחר כך הכנסת אותו פוטנציאל לפרק ב'...למעגל המשפחתי. מאוחר יותר, זה התמודדות עם שתי משפחות, ילדים של שניכם... מארג עדין מאין כמוהו... אפשרי, אך מורכב לאללה. ההתאהבות...יש בה טעם מתוק, מפתה, פרי אסור רענן וללא נגע של שנים וקשיים. אבל...וכאן האבל הגדול... אותה התאהבות... גם היא תגיע לשלב השגרה... ואם צריך גם להתמודד עם כל שכתבתי מעל.... לא יודעת אם זה שווה. אולי במקום לעשות את כל המסע הזה...כדאי להשקיע בפרק א'. לנער את האבק, לרענן ולחדש את אותה אהבה עם גוונים חדשים... אגב, משיחות שהיו לי בעבר עם אנשים שהיו בפרק א' ופרק ב' לאורך שנים, היו לא מעט שתהו בדיעבד אם היו מפרקים את פרק א' מלכתחילה...אחרי שהבינו שפרק ב' הוא לא גן עדן... כנראה שעדיין פירוק פרק א'... רצוי שיהיה שמור לאנשים שממש סובלים בו... אבל בשורה התחתונה...רק את יודעת מה טוב לך....

 

[judyr]

../images/Emo45.gif

ובנוסף ביכולת שלנו לקחת את הדברים יותר בקלות, בבגרות, בסובלנות, ולאהוב את עצמנו... והכי חשוב לא לאבד את עצמנו במערכת יחסים ולא להפוך את הצד השני במערכת שיהיה כמונו אלא ללמוד ולדעת שמערכת זו שני אנשים קודם כל.

 

[r e d head]

קראתי ... ובהנחה

שאין לי בעיות בהבנת הנקרא אני הבנתי שאת מאושרת עם בעלך ככה כתוב "האם אהיה יותר מאושרת עם האהוב שלי (פרק ב' בפוטנציה) מאשר אני עכשיו עם בעלי (עדיין פרק א') מזה 20 שנה????? " מאושרת יותר מאשר אני עכשיו. אם את מאושרת עכשיו אז למה להחליף למשהו ... וההגדרה שלך לא נכונה זה לא פרק ב' פוטנציאלי אלא וירטואוזי או דימיוני. ובדימיון הכל אפשרי. או שכן או שלא, זה תלוי בעיקר בך, במה שתעשי, במה שתבחרי והרבה במזל. ועוד משפט אחד לסיום. אני היום הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מאושרת, ומודה לאל שאני לא שם ואין לזה שום קשר לפוטנציאלי.

 

[זורמת ברוח]

מהו האושר שלך?

20 שנה זה לא צחוק אבל זה בטח לא יהיה נעים למשיך לעוד 20 אם הן לא נעימות השאלה נשארת אותה התשובה- אם את יכולה לבנות איתו מערכת חדשה גם אחרי 20 שנה את יכולה גם להיות איתו מאושרת קשה לתת לך תשובה מכמה משפטים של סבל??! ברוכה הבאה לפורום פרק ב ואם נפשך אל האושר/חפש שאת צריכה להגיע גם פרק ב מאושר יגיע!

 

[סנדרה ב]

זה לא

שאני סובלת בפרק א', אבל אני גם לא מאושרת. משהו חסר. ויש המון משקעים מהעבר שבעלי ואני לא סגרנו, וכנראה גם לא נעשה זאת בעתיד... שחיקה, שגרה - הכל נכון. הענין הוא, שלא חיפשתי להתאהב. לא רציתי שזה יקרה לי. חשבתי שברור לגמרי שבעלי ואני נזדקן לנו לאט, וביחד.... אבל זה קרה. התאהבתי במישהו אחר ,ואני פשוט לא יודעת איך ממשיכים מהנקודה הזו..

 

[רו נה]

התלבטות לא פשוטה

מה אומר לך? לא פשוט בכלל. היה לך קל יותר לפרק את המסגרת אילו היית סובלת. כמה זמן את מכירה את המאהב? האם את "יודעת" אותו, תרתי משמע, רק לפגישות גנובות של פעם בשבוע, פעמיים, פעם בחודש, מה התכיפות של המפגשים בין שניכם? ברור שמים גנובים ימתקו, וכאשר לא יהיו "גנובים" אלא בפרהסיה ללא הריגוש והצמרמורת וההתלהטות של אהבה בסתר - האם יהיה להם את אותו טעם? לפעמים אנחנו נוטים , להחליף סקס באהבה. קצת מתבלבלים, לפעמים אותו פרטנר נפלא שמשקיע שעות בלענג אותנו כשהוא "תפוס", ישתנה כאשר יאלץ לשלם דמי מזונות,יהיו לו קשיים כלכליים, יתמודד עם כעסים והאשמות של הילדים ועוד. מה התשלום????? את צריכה לשאול את עצמך שאלות רבות. תזדקקי לתעצומות נפש כדי לפרק את הנישואים, הוא יצטרך לבחור, לראות את כל התמונה, אולי זו באמת אהבה גדולה שתקח אתכם לחיים אחרים, אולי הקשר יהיה חזק ומופלא...אולי... ואולי אלה תעתועים, מתיקות הדדית של שניים שמאסו בשגרה, רומן חולף שמעורר את היצרים בלבד וחבל.... מה את אומרת?

 

[זורמת ברוח]

זה כבר נשמע אחרת

כי התאהבת במישהו אחר כנראה בגלל החוסר שם אין לי תשובה מאמינה שלאחרים תהיה בכל מקרה והחלטה בהצלחה לך

 

[s h o o s h a]

אין משוואות קבועות

ואין נוסחאות מדויקות שעל פיהן ניתן למדוד את רמת הסבל או הטוב שמביאים אותנו להחלטה לסיים את פרק א' ולשים פעמינו לפרק ב'. גם לא חושבת שרק סבל נוראי יכול להקל על החלטה. כי, כאמור, מי מאיתנו יכול למדוד סבל. (האם רק אלימות היא סבל או שגם שיממון בחיי הנישואין הם סבל?) לענין השאלה האם אנו מגיעים מוכנים יותר? לדעתי, לא ממש. כי כמו ההתאהבות בפעם הראשונה שהובילה לנישואין, כך גם הפרפרים בפעם השניה. אלא שבפעם השניה אנו בוגרים ומבוגרים יותר ויודעים יותר מה לא מאשר מה כן. פשרות? נעשה גם בפרק ב' (במידת הצורך) וזה אישי לחלוטין לכל אחד ואחת ואני חושבת שזו התיפיפות לומר אחרת. את נמצאת היום בתוך נישואים די משעממים (ממה שהבנתי מתגובתיך לאחרים בחדר) ואילו המאהב מכניס "פלפל" למערכת. לא הייתי ממהרת לפרק בעיקר אם יש פוטנציאל (והפוטנציאל הזה הוא בן זוגך) להעיר את הזוגיות שלכם. ריגושים ניתן לחוש גם יחד עם החוקי. צריך רק מאד לרצות. ולרצות-צריכים שניים. אני לא יודעת עד כמה בעלך מעורב בתחושות שלך (לא ממש דיברת עליו) אבל אולי אם תנסי לשתף אותו, תגלי שגם הוא חש אותו דבר ורצונו דומה לשלך - להציל את הנישואין ואם לא תנסי לעולם לא תדעי. ההחלטה מה לעשות עם חייך נמצאת בידייך. שקללי את כל הנתונים שיש לך, עשי מין מאזן של חיוב מול שלילה. וכאמור, התוצאה שתתקבל לך בסוף, אם תהיי שלמה אתה לחלוטין לכי אתה עד סוף. בהצלחה

 

[ניצת שושן]

כן

בהתחלה תהיי יותר מאושרת כנראה (אם זה אכן ילך) ומה אחרי שנה? שנתיים? חמש? אולי גם כאן יהפוך הכל להרגל? את בעצם לא מתלוננת על נשואיך רק שפתאום צץ לך ריגוש שאין וגם לא יכול להיות לך בבית אבל לעניות דעתי זה ריגוש זה בבחינת מים גנובים ימתקו ואולי לא אולי אני טועה וזו באמת ה א ה ב ה עכשיו שבי רגע ותחשבי עם עצמך סנדרה אם האידיליה שיש לך בראש לא תהיה אידליה אם החלום יגוז ותשארי לבד מה אז? את מוכנה לשלם את המחיר? אם כן לכי על זה אם לא יקירה כדאי שתנחתי לקרקע ותביני שהחיים זה לא סרט... בהצלחה בכל החלטה

 

[סנדרה ב]

בעצם, זה עוד יותר מסובך

כי אני גרה בחו"ל. נפגשתי עם אהובי בארץ. פעמיים. נוכחנו שהרגשות הם אמיתיים, שמה שהלהיב אותנו וירטואלית, מתקיים גם במציאות... זה לא רק ריגוש. ובטח לא רק סקס. זו אהבה גדולה ואמיתית בין שני אנשים באמצע החיים. נוסף לבעיות הרגילות של פרוק משפחה, אנחנו גם רחוקים אלפי קילומטרים אחד מהשניה. ופרק ב' אומר בשבילי גם חזרה מאולצת לארץ. עקירת הילדים שלי, בפעם השניה בחייהם, מכל מה שמוכר להם פה. ניתוק מהאבא שלהם.... אני שואבת עידוד מהתגובות שלכם בפורום. למרות שאולי אין תשובה חד משמעית לבעיה שלי...

 

[judyr]

ולמה את זאת שצריכה לעקור../images/Emo35.gif

למה לא הוא יעבור לשם

ככה הם גם לא יחוו ניתוק כה קשה מאבא שלהם ואילו את לא תאלצי להתמודד (בנוסף לסגירת / פתיחת פרקים אישיים) עם עוד דברים שלא יהיו קלים בכלל כמו עבודה וסביבה חדשה.

 

[judyr]

שכחתי גם לרשום...

האם זה נוח לו שאת תהיי זאת שעושה את כל השינויים המהותיים... חומר למחשבה

 

[Lonely In Blue]

הייתי אומר...

שבמצב שאת מתארת... אל תופתעי אם את תהיי זו שנעקרת מחיי הילדים. גם בגלל האפקט הריגשי שיהיה לכך עליהם (אפילו שאיני פסיכולוג), וגם בגלל המצב המשפטי שיווצר (אפילו שאיני משפטן).

 

[רו נה]

הגיון מול רגש

את ורק את יודעת מה את מרגישה. במחינה הגיונית וכקוראת מהצד זה נשמע לי רע. אבל זו דעתי בלבד. שתי פגישות בלבד, אחרי קשר וירטואלי,אהבת אמת? מרחקים ושתי משפחות, ילדים וכל היתר. למה שאת תעקרי את ילדיך? מניחה שילדיך לא קטנים, אולי הם יחליטו להשאר שם ואת תקרעי מהם...

 

[סנדרה ב]

זה אולי נשמע לא אמין

מה שאני מספרת. אבל אני מכירה אותו כ 7 חודשים והקשר ביננו הדוק ורצוף. שנינו משוכנעים שמה שאנחנו מרגישים זה אמיתי. אני חיה במדינה שהשפה בה אינה אנגלית, כך שיהיה לו מאד קשה למצוא פה עבודה, ולפרנס 2 משפחות...סביר יותר שאני אהיה זו שאבצע את מהלך העזיבה (בתשובה ל judyr).... ילדי לא ממש בוגרים. הגדול בגיל העשרה והקטנה בבית ספר יסודי. קשה לי להאמין שהם יבחרו לא להצטרף אלי.. אני באמת מעריכה את התגובות שלכם, אפילו אם אינן אוהדות. אני מנסה לכסות את כל הזוויות של ה"סיפור" שלי, ותגובות מאנשים בעלי נסיון, במיוחד כאלו שחוו גירושים וקריעה מסויימת, מחכימות אותי...