מותר לי לבכות כאן?

[snowhite1064]

מותר לי לבכות כאן?

היום לצערי הרב הוא היום האחרון של בני בגן (עד להודעה חדשה). מכיוון שמצבנו הכלכלי הורע מאז שסגרו את החברה שבה עבדתי, ואני מחוסרת עבודה (לא זכאית לאבטלה וגם בנוסף לכל זה בהריון בחודש שביעי ככה שאף אחד לא מוכן להעסיק אותי) הוחלט שיש לנו הרבה מה לעשות עם 1300 שקל חוץ מלהוציא אותם על גן. הוריי אומנם שילמו לי כל חודש 600 שקלים (כמחצית משכר הלימוד) על מנת לעזור לנו (ובעצם קיוו שגם הוריו של בעלי יעשו אותו הדבר וכך יוכלו לעזור לנו), אבל זה לא כל כך הסתדר. הבן שלי בן שנתיים וחודשיים. עד גיל שנה ועשרה חודשים הוא היה בבית ואחר הוריי טיפלו בו עד ספטמבר. מאז שהוא בגן הוא כל כך התפתח והילדים והמטפלות פשוט אוהבים אותו מאוד (ואני לא אומרת את זה בגלל שהוא הבן שלי) אני יודעת שהוא ישתגע בבית (בואו לא נדבר על כך שאני אשתגע מזה שהוא ישתגע) ואני ממש מרחמת עליו. אבי ואימי ממש עצובים מכך שהם לא יכולים לעזור לנו יותר (מה לעשות גם מצבם הכלכלי לא משהו, והם גם עושים לנו קניות של אוכל פעם בחודש כדי לעזור כך שאי אפשר לבקש יותר מדי, למרות שאני אף פעם לא זו שמבקשת הם מביאים לי מבלי שנבקש). לעומת זאת לחמי וחמותי זה לא מזיז. לא זה שהילד יוצא מהגן ולא זה שמצבנו הכלכלי על הפנים. אני יודעת שהרבה יגידו שאני לא יכולה לצפות שההורים שלו יהיו כמו ההורים שלי. אבל אותי זה מכעיס שחמותי נסעה לתאילנד והודו לשלושה וחצי שבועות והיא הוציאה על 3000 דולר ועכשיו היא שילמה לבת שלה נסיעה לצ'ילה ב-2000 דולר לשבועיים ואילו לבן שלה שעובד כמו חמור (אנחנו בקושי רואים אותו במשך השבוע ובחודש האחרון הוא עבד פעמיים שישי-שבת בגלל בעיות בעבודה) היא לא מציעה אפילו עזרה. אז ניחא, שלא תציע עזרה, אבל גם להגיד לכל המשפחה שלה שאנחנו בברוך כלכלי בגללי? זה ממש מרגיז אותי. אני לא אחת שאוהבת לעשות שופינג לעצמי. אני לא אחת שמבלה בבתי קפה, מספרות, וקונה לעצמי בגדים ותכשיטים. אני בחורה מאוד צנועה (שאפילו מתנות ליום הולדת וליום נישואין אני לא רוצה. אני תמיד אומרת לבעלי שלא צריך לקנות לי כלום. יותר טוב שנשתמש בכסף הזה לעשות לילדים טוב.) אז איך היא יכולה להגיד שזה בגללי? בגלל שאני לא עובדת? אני לא תיכננתי את זה. ממש מרגיז אותי. ב-50 מיליון לא זיכיתי (ואני לא חיה באשליה שזכיתי ב-25 מיליון) אבל לפחות אתמול הייתה לי קצת תקווה כאשר הודיעו לאחי שהוא התקבל למקום עבודה חדש. הוא אמר לי (שוב מבלי שאבקש) שהוא מקווה שאחרי חודש חודשיים (בהם הוא יכסה את המינוס שלו בבנק) הוא ישתדל לתת לנו כסף כדי שהבן שלי ייכנס שוב לגן. תגידו לי, מה הייתי עושה בלי המשפחה שלי?

 

[אינספקטורית]

המצב נשמע ממש רע

שולחת לך

ענק. אני מקווה שהמצב שאתם נמצאים עכשיו יגמר כמה שיותר מהר. ומה בעלך עושה כרגע? עובד? אין מה לצפות לעזרה מהמשפחה של בעלך, כל עוד יש לך את משפחתך הם אלו שיעזרו לך לצאת מהברוך, מהם אל תבקשי טובות שלא יגידו יום אחד כפויה טובה, תודה רבה

 

[snowhite1064]

תודה על החיבוק. זה משפר את

ההרגשה. בעלי עובד (למזלנו, אחרת המצב היה באמת איום ונורא) אבל זה די קשה לחיות ממשכורת אחת כאשר יש משכנתא, שני ילדים (השלישי בדרך) וכל מיני הוצאות לא צפויות. מחמי וחמותי אף פעם לא ביקשתי כלום (אני מכירה אותו 12 שנה, חיה איתו 11 שנה ונשואה לו 8 שנים) ואף פעם לא ביקשתי כלום. אני לא טיפוס כזה. אבל אני מצפה מהם קצת להפעיל את הראש. ההורים שלי אף פעם לא שאלו כמה בעלי מרוויח, אבל הם גם היו זוג צעיר והם יודעים שזה קשה לפרנס משפחה עם שתי משכורות, אז עם משכורת אחת על אחת כמה וכמה. ובגלל זה אני זוכה לעזרה מהוריי. את חושבת שקל לי לקחת מהוריי? אני מרגישה ממש רע עם זה. אבל הוריי מתעקשים וגם כרגע אין לי אופציות אחרות. תאמיני לי שעד עכשיו המצב לא היה הכי קל אבל הסתדרנו. ולא ציפיתי שהוריו של בעלי יעזרו. אבל קצת רחמים על הילד לא? תחשבו מה הוא יעשה יום שלם? ועכשיו אנחנו בעיצומו של החורף (כך שאי אפשר לטייל איתו או ללכת איתו לגני שעשועים) ואני עוברת הריון לא קל. לפחות בגן הוא היה נהנה והיה עובר לו הזמן. הדבר היחידי שמנחם אותי זה שאולי עד שאלד (שבוע לפני פסח) מצבנו ישתפר קצת (בעקבות הקיצוצים הרבים שבעלי "הטיל" עלינו) ועם עזרה משותפת על אחי והוריי אצליח לשלוח אותו חזרה לגן אחרי פסח. לפחות שנה הבאה הוא כבר ילך לגן של המועצה המקומית ואז לא יעלה לי כסף. ובתקווה שאז גם אצליח למצוא עבודה.

 

[נויה של 4]

קבלי עוד ../images/Emo24.gif ממני ו../images/Emo25.gif

תחזיקי מעמד!!

 

[נויה של 4]

../images/Emo24.gif

כל כך מוכר!! אם אמא שלי לא היתה משלמת למעון של הבן שלי, הוא לא היה במעון. אם היא לא היתה משלמת לנו את הטלפון, מיסים, כבלים, מנוי לעיתון ולפעמים גם חשמל, שלא לדבר על הבית שלה, שבו אנחנו גרים (היא גרה במקום אחר) ועוד מיליון דברים אחרים, היינו גרים עכשיו באוהל מול העיריה. ולהורים של בעלי אכפת??? לא מזיז להם!!! הם נוסעים בכל סופשבוע שני לאילת לקזינו, בשביל שטויות כאלה יש כסף. אז שאף אחד לא יתפלא, שאני לא סובלת אותם ולא מדברת איתם. כל הכבוד למשפחה שלך, וחיבוק ענקי לאח שלך - פשוט בחור מקסים!!

 

[פנינה ושלושת הדובים]

../images/Emo24.gif

מכירה את המצב הזה שבו את נמצאת, אצלי כרגע הילד (אוטוטו שנתיים) יושב איתי בבית מפאת חוסר מזומנים, אצלי גם אין בעל שיעזור ויכניס אותו לגן, אז בנתיים אני נהנית עם הילד בבית, מה שלא עשיתי עם הבנות בזמנם, כשהיו בנות 3-4 חודשים כבר היו במשפחתון, אז אני נהנית מכל פיפס שהילד עושה ולא פיספסתי שום חלק בהתפתחות שלו, מה שכן קרה אצל הבנות... אההה וגם אין לי משפחה שתומכת כלכלית למרות שהם תמיד אומרים שאם היו יכולים היו עוזרים לי בכל, אבל לכל אחד יש את החבילה שלו, אני לא מצפה לכלום. מצד שני התמיכה הנפשית מצד המשפחה שלי היא גדולה מאוד והיום אחרי גירושיי, המשפחה עוטפת אותי בהרבה חום ואהבה

 

[אנילה1]

snowhite1064, את יכולה לעשות המון

תנסי למצוא אמהות לילדים בני גילו של הבן. אולי עוד שתי אמהות. ותעשו לעצמיכם גן פרטי. לא צריך 5 שעות, מספיק 2-3 שעות בהם הילדים ישחקו ביחד, האמא התורנית תקריא להם סיפורים, יראו איזו תוכנית בטלוויזיה. יאכלו משהו. וזהו. כל יום אצל מישהי אחרת בתורות. כך שהילד שלך יהיה מועסק כל השבוע כמעט כמו בגן, ויהיה עם חברים. וזה לא יעלה לכם פרוטה. זה פתרון לבינתיים. אפשר לעשות ציורים, הדבקות, מוסיקה, שירים ריקודים ומה לא. יש המון חומר באינטרנט. אין בעיה להעסיק את הקטנטנים.

 

[אנילה1]

לא מבינה איזה מין דור זה של אמהות

כאילו חצי שנה ילד קטן בן שנתיים וחצי בלי גן זה חור גדול בהשכלה. המסכנות פה חוגגת בגדול. היו זמנים שאני נשארתי בלי אוכל. לא בלי גן. בלי א ו כ ל. אשכרה היינו רעבים כולנו. בעלי הלך למילואים ולי ולילדם לא היה כסף לאוכל. לא יכולתי לבקש כסף מאמי, כי היא הייתה מיד מתנפלת עלי ב"אמרתי לך" כי לא סבלה את בעלי. אז זהו. לא יקרה כלום לבן שלך אם ישחק בבית מספר חודשים, או כמו שכבר כתבתי תארגני כמה אמהות.

 

[נויה של 4]

לא יקרה לילד כלום

אבל יהיה לו יותר נחמד להיות בחברת ילדים מאשר בחברת אמא שלו ועוד תינוק שמילל כל היום, ולוקח את תשומת הלב של אימו.

 

[snowhite1064]

אז קודם כל אנילה היקרה, זה קצת

בעייה למצוא עוד ילדים שלא הולכים לגן באיזור שלנו. תאמיני לי שניסיתי עוד לפני שהכנסתי אותו לגן. הוא היה הילד היחיד בכל האיזור שלא הלך למעון בגיל שלושה חודשים. אבל אני מעדיפה להיות עם הילדים שלי עד גיל חצי שנה ואז הוריי מטפלים בהם למשך שנה, שנה פלוס עד שמגיע שנת הלימודים הבאה, כאשר אני עבדתי. אני לא טוענת שזה חור בהשכלה. אבל הילדים של היום זה לא הילדים של פעם. מה לעשות. שעלינו לארץ אחי היה בן שנתיים והיה בבית עד גיל שלוש (וככה רוב הילדים, כי אז רוב האימהות לא עבדו). אבי היה במשך שנה ימאי חוזר (הוא עזב את הימאות כאשר התחתן וחזר להפליג שנה לפני ושנה אחרי שעלינו לארץ) את חושבת שלאמא שלי לא היה קשה? שפה חדשה, בלי כסף ובלי משפחה. אז באמת אימי הייתה נפגשת עם אימהות נוספות שהילדים שלהם היו בבית. הבן שלי משתעמם בבית ולוחץ על כל הכפתורים של כל המכשירים החשמליים (את הטלוויזה הוא כבר הרס) ואני לא מספיקה לעשות הרבה בבית, כאשר הוא בבית. את בטח טוענת שאני מפונקת. אבל אני יכולה להגיד לך מנסיון שהוא מאוד התפתח מאז שהוא בגן. הוא מדבר הרבה יותר ויש לו יותר סבלנות לפאזלים ועבודות יצירתיות (מה שהוא לא כל כך אהב לעשות בבית).

 

[יעל11כהן]

מסכימה עם אנילה1

גם הבת שלי בבית (אצל אמי בבקר) - וזה מתוך בחירה (היא בת שנתיים) ולא מאילוצים כלכליים. אני דווקא חושבת שחשוב שילד יהיה בבית עד גיל 3 - כי הוא עדיין זקוק לתמיכה המשפחתית ועדיין לא בנוי לחברת ילדים, להרבה שעות ולפעילויות מוכתבות מראש. הילד שלך התפתח בגן? בוודאי. אבל גם כי הוא גדל (ויתכן שגם אם היה נשאר בבית היה מתפתח באותה צורה) וגם בלי הגן הוא היה מדבר/בונה פאזלים וכו' וכו'. בתי, בת השנתיים, לא היתה בגן מעולם. אבל היא פטפטנית לא קטנה, יודעת לשיר, מזהה בקלות צבעים ועוד. יחד עם זאת, אני משתדלת להפגיש אותה עם ילדים נוספים לפחות שעה-שעתיים ביום. והיא באמת משתלבת ביניהם נהדר. המשך הריון קל וגידול נעים.

 

[snowhite1064]

כמו שציינתי גם הבת שלי הייתה בבית

עד גיל שנה ושמונה חודשים והיא הייתה מאוד מפותחת. היא התחילה לדבר בגיל 10 חודשים (גם עברית ואנגלית). היא ידעה צבעים וצורות והרכיבה שעות פאזלים לבד. מה לעשות לא כל הילדים אותו הדבר. ודווקא עם הבת לא הייתי לחוצה להכניס אותה לגן (אבל הוריי גרים בחיפה ואני הייתי אמורה ללדת חודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים אז רציתי אותה לידי) אבל עם הבן זה אחרת. הבת שלי באמת נפגשה כל יום עם ילדים בני גילה כי באיזור של ההורים שלי היו הרבה שטופלו ע"י מטפלת אז הם היו מגיעים לגן שעשועים כל יום. הילדים שלי מאוד אוהבים חיי חברה (אולי בגלל שאצלנו בבית אנחנו בדר"כ מארחים הרבה) וזה הקטע שאני יודעת שיהיה חסר לבן שלי. פרסמתי מודעה בעיתון המקומי ואני מקווה שייצרו איתי קשר על מנת לדאוג לבן שלי לחיי חברה.

 

[12אניהיא]

אני יכולה להגיד רק דבר אחד

הורייך עוזרים לך וזה ניפלא מצידם, חמותך נוסעת לטיול ממש חוצפנית... נו באמת האישה עבדה כל החיים שלה חסכה וכאלה מי אנחנו שנחליט לה איך לבזבז ועל מה? ההורים שלי לא עוזרים לי במאומה מה גם שאבי "מתארח" אצלי כבר חצי שנה. הם לא חייבים לי כלום!!! הבת שלי בת שנה וארבעה חוד' אני יוצאת לעבוד ובעלי נימצא איתה בבית אם היית יודעת כמה זה מכאיב לי שאני לא איתה וגם לא יכולה לשים אותה במעון כי הם רוצים 1800 שקל. יש תקופות קשות יותר ואז צריכים לדעת לקצץ אין מה לעשות. חמי וחמותי חיים על פנסיה זעומה של ביטוח לאומי ועדיין מנסים לתת לנו מידי פעם כמה שהם יכולים אני לא חושבת שבעלי צריך בכלל לקחת מאמא שלו. מאחלת לך הריון קל ושהתקופה הקשה תעבור ומהר

 

[אנילה1]

12אניהיא, אני חושבת כמוך../images/Emo140.gif

 

[שש שבע]

אצלנו בישוב זה מקובל

מתארגנות 5-6 נשים, לכל אחת ילד קטן, כל אמא היא גננת ליום אחד בשבוע, וכל השאר חופשיים, זו המצאה אמריקאית נהדרת שקוראים לה פליי גרופ, וכל האימהות גם העובדות, אבל עם יום חופשי, בעצם הגדילו את ההכנסה הפנויה שלהם.

 

[קובידובית]

גאוני

באמת רעיון מעולה לחיסכון בכסף. רק בארץ חושבים שאם הילד בגיל שנה לא ילך למעון עם עוד שלושים ילדים בקבוצה ושתי מטפלות אז הוא מסכן.

 

[saritoosh22]

את יודעת שבארה"ב

לא מקובל לשלוח את הילד לגן, לפני גיל 3. במיוחד אם האמא לא עובדת. אם היא עובדת אין ברירה. כשאני אמרתי לחברות אמריקאיות שאני רוצה לשים את הבן שלי בגן (אוטוטו בן שנה), פתחו עליי זוג עיניים, כאילו אני משוגעת. אמרתי, שבישראל זה מקובל, אמרו לי בארה"ב לא ועכשיו את בארה"ב, אז שישאר איתך בבית.

 

[קול העם 11]

מצבך אכן לא נעים - אבל את בחברת

זוגות צעירים רבים, המשלמים את מחיר המדיניות של הממשלה. הורים מבוגרים לא מבינים, שבתקופה שהם גידלו את ילדיהם היתה כאן מדינה סוציאליסטית מדינת סעד, היום הרבה יותר קשה לשרוד, שבעים ווחמישה אחוז נאבקים על הישרדות וביחוד זוגות צעירים, המדינה הופכת להיות קפיטליסטית עם כל המגרעות אבל בלי המעלות, כי אין מקומות עבודה, הופכים את העובדים לעבדים, בתי עובדת כל יום 8 שעות בשכר של 3200 ש'ח, היא רווקה, מישהו חושב שאפשר להסתדר עם משכורת כזו, לשלם שכ'ד 300 ש'ח בחודש עיריה חשמל, טלפון וכו'. אני לא מגלה כאן שום דבר חדש, מספיק לפתוח עיתנוים ולראות את המצב הדפוק במדינה. הבעיה לא הורי בעלך, הבעיה היא מדיניות הממשלה. אין עבודה, הכל מתייקר והפערים גדלים וזוגות צעירים נאבקים הרבה יותר קשה מהוריהם, ולכן הם זקוקים לעזרה גדולה יותר מהוריהם עם כל חוסר הנעימות שכרוכה בזה. ובכלל אין מקום להשוואה מה היה ואיך ההורים עשו. כל תקופה ובעיותיה.

 

[קול העם 11]

מצבך אכן לא נעים - מופנה לשלגיה

 

[theshahars]

מצטערת, אבל...

זה לא מדיניות הרווחה ששונה היום מפעם. לא רק. בעיקר, השתנתה תרבות הצריכה. אני לא מכירה את שלגיה, ולא רומזת שהיא בזבזנית, אבל מנחשת: יש לה פלאפון בן פחות משנתיים. יש לה חשבון פלאפון תלת ספרתי. היא קונה אוכל מוכן קפוא (טבעול / סנפרוסט / מאמא עוף / בורקס). וכו' וכו'. ולמען הסר ספק, התיאורים הללו מתארים היטב (גם) אותי. אני לא חושבת שהיא בזבזנית, ואני לא חושבת שאני בזבזנית. אבל אני והיא ואת ללא ספק מוציאים כסף על דברים שלא היו כאן לפני דור. כמה עולים טיטולים? אמא שלך הוציאה כסף על טיטולים?? ועכשיו, מי צריך לממן את העליה ברמת החיים שלנו, ואת תרבות הצריכה המטורפת שחוגגת פה? הממשלה?? או אולי ההורים???