Tal_Ya_Tal
New member
מוקדש לTKSR ול BLUZ BY THE MOON
"אני לא הגוף, אני חפשי, אני עדיין כפי שאלוהים ברא אותי"/ קורס בנסים "אני לא יכולה יותר", אמרה לי חברה טובה בטלפון. "ממש טוחנים אותי כאן. אין לך מושג איזה ניצול, זה כבר מזמן יצא משליטתי…מה אני אעשה?! אני צריכה לדבר עם ה´בוס´, אבל אינני מעיזה לדבר בעד עצמי". "אמממ…" השיבותי לה "זהו האגו שמפריע לך לדבר בעד עצמך". -"האגו?!?! את יודעת, אני כל כך נחבאת אל הכלים… משהו פחד". כן, כן. זהו ה´אגו´ יקיריי. רחמים עצמיים ותחושת חוסר אונים נובעים מן האגו. שמעתם פעם את הביטוי: "סופר אגו עם תסביך נחיתות"? לא?! ובכן, זה תמיד עובד כך. ברגע שישנה תחושת נפרדות ונבדלות מאחרים, ישנו אגו. ישנה מיוחדות. האישיות האנושית, פיתחה לעצמה, יחד עם המבנה הפיזי שלה (הגוף) גם תודעת "אני", שמבדילה אותה מאינדיווידואלים אחרים בעלי תודעת "אני". זהו ה´אגו´. ה´אגו´ הוא תחושת הנפרדות. זוהי מערכת תפישות, שמקורה באמונה הראשונית המוטעית, שאנו מהוים חלק נפרד הן מן האחדות המוחלטת (האלוהות) והן זה מזה. תחושת הנפרדות, היא זו שיצרה את הגוף הפיזי תוך כדי נסיון לשמר את הגבולות המדומים של הזהות האישית. הגוף הוא הגדר, שבה גידר ה´אגו´ את עצמו על מנת להמחיש את מחשבת הפירוד. הוא סבור, שגדר זו מגינה עליו וכי הוא חי בתוכה. למעשה, זוהי הונאה עצמית. המיוחדות, היא טקטיקה של ה´אגו´ להרגיש נעלה על הזולת. דרך הדגשת היסורים של הקדוש המעונה, ה´אגו´ יוצר לעצמו לגיטימציה. כך הוא מתגבר על תחושת האשם הנובעת מן הרצון להיפרד מן האחדות המוחלטת ולהתחרות בה. EDDGING GOD OUT = EGO ´אגו´ הוא האמונה ב"אני" נפרד, מוגבל, שנולד בגוף על מנת לסבול ולסיים את חייו במוות. ´אגו´ הוא הרצון לשלוט, הרואה את האלוהות כאויב. ´אגו´ הוא שיטת חשיבה שהעניקה קיום לחטא, לפחד, לאשמה. היא מתבססת על תקיפה, כדרך התגוננות. ה´אגו´ מאמין, שהאלוהות היא אכזרית ועשויה להכחיד אותו. ה´אגו´, מאמין שהאלוהות מאיימת עליו. על כן, הוא שואף ל"כבוש" אותה ולגרום ל"מותה". לכן, ה´אגו´ רוצה שליטה בחיים. כשהוא בוחר בשליטה, הוא "מפריע" לפעילות השוטפת של זרימת היקום לפי התכנית האלוהית. ה´אגו´ בוחר ל"העניש" את עצמו, כלומר, לבחור ב"עונש" שהוא מאמין שמגיע לו מידי האלוהות ("בעצב תלדי בנים"… "בזיעת אפיך תאכל לחם"…) ובכך ל"נצח" אותה. כל חולשה, או "בעיה", גם בעיה בריאותית!!! היא בחירה של ה´אגו´, להשתמש בגוף, למען מטרה מסוימת שיש תגמול בצידה. ולו רק הסימפטיה והחמלה שיחושו כלפיו. ה´אגו´ אינו מודה שהוא אחראי לחולשותיו, שהוא יצר אותם במחשבתו. הוא יהיה מוכן ´למות´ על מנת להוכיח עד כמה הוא חלש ומסכן. אם הוא בוחר במוות- אזי חולשתו היא עצמתו. כי אז, הוא "מעניש" את עצמו בעונש, שהאלוהות הייתה מענישה אותו. כל עוד ישנה הכחשה של הניצוץ האלוהי, הטמון בתוכו, יש ל´אגו´ נטייה לחוש חוסר אונים והיווצרות מעגלי בעיות, שאין כח לקום ולצאת מהם. זה גורר בכי, הסתגרות, רחמים עצמיים ואיבוד פרופורציות. או אז, יש צורך להשען על הזולת ולהתמך על ידו. נוצרת הזדקקות גדולה מאד לאישורים, על מנת להרגיע את המצפון. ברגע שתגיע לתודעה, התובנה שהדימוי העצמי, הוא השתקפות מכלול האמונות של ה´אגו´ לגבי זהותו העצמית, יחול שינוי בהתיחסות הפרופורציונלית לגוף, ינתן אמון בתבונת שלמות היקום, שתספק את התנאים האופטימליים לקיום וצמיחה רוחנית, שהיא בעצם התוכנית האלוהית. ההבנה שאפשר לזרום עם זרם החיים ללא נסיון לשלוט במה שאינו ניתן לשליטה, יצור חיבור עם ההדרכה הפנימית, שתקנה תחושת שלווה ובטחון.
L&L TALYA
"אני לא הגוף, אני חפשי, אני עדיין כפי שאלוהים ברא אותי"/ קורס בנסים "אני לא יכולה יותר", אמרה לי חברה טובה בטלפון. "ממש טוחנים אותי כאן. אין לך מושג איזה ניצול, זה כבר מזמן יצא משליטתי…מה אני אעשה?! אני צריכה לדבר עם ה´בוס´, אבל אינני מעיזה לדבר בעד עצמי". "אמממ…" השיבותי לה "זהו האגו שמפריע לך לדבר בעד עצמך". -"האגו?!?! את יודעת, אני כל כך נחבאת אל הכלים… משהו פחד". כן, כן. זהו ה´אגו´ יקיריי. רחמים עצמיים ותחושת חוסר אונים נובעים מן האגו. שמעתם פעם את הביטוי: "סופר אגו עם תסביך נחיתות"? לא?! ובכן, זה תמיד עובד כך. ברגע שישנה תחושת נפרדות ונבדלות מאחרים, ישנו אגו. ישנה מיוחדות. האישיות האנושית, פיתחה לעצמה, יחד עם המבנה הפיזי שלה (הגוף) גם תודעת "אני", שמבדילה אותה מאינדיווידואלים אחרים בעלי תודעת "אני". זהו ה´אגו´. ה´אגו´ הוא תחושת הנפרדות. זוהי מערכת תפישות, שמקורה באמונה הראשונית המוטעית, שאנו מהוים חלק נפרד הן מן האחדות המוחלטת (האלוהות) והן זה מזה. תחושת הנפרדות, היא זו שיצרה את הגוף הפיזי תוך כדי נסיון לשמר את הגבולות המדומים של הזהות האישית. הגוף הוא הגדר, שבה גידר ה´אגו´ את עצמו על מנת להמחיש את מחשבת הפירוד. הוא סבור, שגדר זו מגינה עליו וכי הוא חי בתוכה. למעשה, זוהי הונאה עצמית. המיוחדות, היא טקטיקה של ה´אגו´ להרגיש נעלה על הזולת. דרך הדגשת היסורים של הקדוש המעונה, ה´אגו´ יוצר לעצמו לגיטימציה. כך הוא מתגבר על תחושת האשם הנובעת מן הרצון להיפרד מן האחדות המוחלטת ולהתחרות בה. EDDGING GOD OUT = EGO ´אגו´ הוא האמונה ב"אני" נפרד, מוגבל, שנולד בגוף על מנת לסבול ולסיים את חייו במוות. ´אגו´ הוא הרצון לשלוט, הרואה את האלוהות כאויב. ´אגו´ הוא שיטת חשיבה שהעניקה קיום לחטא, לפחד, לאשמה. היא מתבססת על תקיפה, כדרך התגוננות. ה´אגו´ מאמין, שהאלוהות היא אכזרית ועשויה להכחיד אותו. ה´אגו´, מאמין שהאלוהות מאיימת עליו. על כן, הוא שואף ל"כבוש" אותה ולגרום ל"מותה". לכן, ה´אגו´ רוצה שליטה בחיים. כשהוא בוחר בשליטה, הוא "מפריע" לפעילות השוטפת של זרימת היקום לפי התכנית האלוהית. ה´אגו´ בוחר ל"העניש" את עצמו, כלומר, לבחור ב"עונש" שהוא מאמין שמגיע לו מידי האלוהות ("בעצב תלדי בנים"… "בזיעת אפיך תאכל לחם"…) ובכך ל"נצח" אותה. כל חולשה, או "בעיה", גם בעיה בריאותית!!! היא בחירה של ה´אגו´, להשתמש בגוף, למען מטרה מסוימת שיש תגמול בצידה. ולו רק הסימפטיה והחמלה שיחושו כלפיו. ה´אגו´ אינו מודה שהוא אחראי לחולשותיו, שהוא יצר אותם במחשבתו. הוא יהיה מוכן ´למות´ על מנת להוכיח עד כמה הוא חלש ומסכן. אם הוא בוחר במוות- אזי חולשתו היא עצמתו. כי אז, הוא "מעניש" את עצמו בעונש, שהאלוהות הייתה מענישה אותו. כל עוד ישנה הכחשה של הניצוץ האלוהי, הטמון בתוכו, יש ל´אגו´ נטייה לחוש חוסר אונים והיווצרות מעגלי בעיות, שאין כח לקום ולצאת מהם. זה גורר בכי, הסתגרות, רחמים עצמיים ואיבוד פרופורציות. או אז, יש צורך להשען על הזולת ולהתמך על ידו. נוצרת הזדקקות גדולה מאד לאישורים, על מנת להרגיע את המצפון. ברגע שתגיע לתודעה, התובנה שהדימוי העצמי, הוא השתקפות מכלול האמונות של ה´אגו´ לגבי זהותו העצמית, יחול שינוי בהתיחסות הפרופורציונלית לגוף, ינתן אמון בתבונת שלמות היקום, שתספק את התנאים האופטימליים לקיום וצמיחה רוחנית, שהיא בעצם התוכנית האלוהית. ההבנה שאפשר לזרום עם זרם החיים ללא נסיון לשלוט במה שאינו ניתן לשליטה, יצור חיבור עם ההדרכה הפנימית, שתקנה תחושת שלווה ובטחון.
