אופק דגנית
New member
מוצא"ש..שעבר
אורזת לנער תיק..יוצא לגדנ"ע. לשבוע..מטעם הצבא ועולות תמונות של אח בכור שחוזר מהצבא.. עם אותן נעליים צבאיות עם אותם מדים ירוקים ועם הרים של כביסה בתיקים.. ואיך אמא היתה מכבסת הכל שיספיק להתיבש במשך כל השבת על החבל את מלאי הגרביים ומלאי הגופיות.. נזכרת באותם ימי שישי...של שאלה.."אמא..הוא בא לשבת ..?".. ואז מגיע בוקר של ראשון..וזה אותם נעליים צבאיות ומדים ירוקים..ותיקים מלאי בגדים נקיים.. ואת אותה מתנה של אח בכור חייל ..אותו קרם גוף מפורסם "אורנה 19"..שקנה לי..ליום ההולדת ה12 וממשיכה לארוז..שיהיה מספיק גרביים וגופיות.. ונזכרת באותה התלהבות של נערה מתבגרת וחברותיה לכיתה....בכל פעם שראו חיילים בתחנת האוטובוס..כולם נראים יפים חתיכים....וההערצה אלהם... וכששמתי לו בארנק..כרטיס טלכרט..שיתקשר הביתה..היתה הרגשה אחרת ואני כבר לא נערה שמתלהבת ממדים ירוקים..שעכשיו מקבלים משמעות אחרת לכמרי.. וכבר לא אחות קטנה לאח חייל.. אני אמא.. לנער.. שהרגע חזר הביתה...עם תיק עמוס כנראה בכביסה ..והמשפט הראשון היה.."אמא מה יש לאכול?" ומלאי של סיפורים..ונוכחות שהיתה חסרה..בבית אך מלאה בלב.. והטלפון שחזר לצלצל.."איזה כיף היה..הפסדת שלא באת"..אמר לחברו.. וכבר מתכנן.. אין חוגגים מחר עם החברים..את יום ההולדת ה17 שלו... וזאת לא פעם ראשונה שהנער נעדר מהבית..לשבוע אם זה לאביו אם זה לטיול עם חברים לאילת..אם זה היזרקות על חוף הכינרת.. הפעם.. הסתובבתי עם תחושה קצת אחרת.. וזה מערבולת של תחושות שהופכות אותך להורה..
אורזת לנער תיק..יוצא לגדנ"ע. לשבוע..מטעם הצבא ועולות תמונות של אח בכור שחוזר מהצבא.. עם אותן נעליים צבאיות עם אותם מדים ירוקים ועם הרים של כביסה בתיקים.. ואיך אמא היתה מכבסת הכל שיספיק להתיבש במשך כל השבת על החבל את מלאי הגרביים ומלאי הגופיות.. נזכרת באותם ימי שישי...של שאלה.."אמא..הוא בא לשבת ..?".. ואז מגיע בוקר של ראשון..וזה אותם נעליים צבאיות ומדים ירוקים..ותיקים מלאי בגדים נקיים.. ואת אותה מתנה של אח בכור חייל ..אותו קרם גוף מפורסם "אורנה 19"..שקנה לי..ליום ההולדת ה12 וממשיכה לארוז..שיהיה מספיק גרביים וגופיות.. ונזכרת באותה התלהבות של נערה מתבגרת וחברותיה לכיתה....בכל פעם שראו חיילים בתחנת האוטובוס..כולם נראים יפים חתיכים....וההערצה אלהם... וכששמתי לו בארנק..כרטיס טלכרט..שיתקשר הביתה..היתה הרגשה אחרת ואני כבר לא נערה שמתלהבת ממדים ירוקים..שעכשיו מקבלים משמעות אחרת לכמרי.. וכבר לא אחות קטנה לאח חייל.. אני אמא.. לנער.. שהרגע חזר הביתה...עם תיק עמוס כנראה בכביסה ..והמשפט הראשון היה.."אמא מה יש לאכול?" ומלאי של סיפורים..ונוכחות שהיתה חסרה..בבית אך מלאה בלב.. והטלפון שחזר לצלצל.."איזה כיף היה..הפסדת שלא באת"..אמר לחברו.. וכבר מתכנן.. אין חוגגים מחר עם החברים..את יום ההולדת ה17 שלו... וזאת לא פעם ראשונה שהנער נעדר מהבית..לשבוע אם זה לאביו אם זה לטיול עם חברים לאילת..אם זה היזרקות על חוף הכינרת.. הפעם.. הסתובבתי עם תחושה קצת אחרת.. וזה מערבולת של תחושות שהופכות אותך להורה..