"מועדון האידיוטים" - המלצה
ג'ונתן קו / מועדון האידיוטים (הוצ. ידיעות אחרונות, 2004. 478 עמודים) את הביקורת הזו רציתי לכתוב מזה זמן מה, אבל לא יצא לי. לאחר שראיתי את הביקורת הקודמת שנמצאת במאמרי הפורום החלטתי שהגיע הזמן. קודם כל תיקון למה שנאמר בביקורת הקודמת - עלילת הספר לא מתרחשת באירלנד אלא בעיר בירמינגהם שבבריטניה. קשה לסכם את העלילה (ואני לא בטוח שיש בכך טעם) אבל בגדול זהו סיפור התבגרותם של נערים ונערות בגיל העשרה בשנות השבעים המאוחרות של המאה העשרים בעיר תעשייתית בבריטניה. קו עושה מה שזיידי סמית עשתה ב"שיניים לבנות" אבל ביתר הצלחה (לטעמי) - הוא נותן צילום מצב של בריטניה בתקופה מסוימת. שנות השבעים המאוחרות בבריטניה היו תקופה מכריעה - משברים תעשייתיים שיתקו את הכלכלה הבריטית, קהילות המהגרים מתת-היבשת ההודית ומהאיים הקריביים התחילו להתבסס בבריטניה והדור הראשון של ילדיהם הגיע לגילאי העשרה, מתחים חברתיים וכלכליים התחילו להתבטא בצורות חריפות יותר, הגישות השמרניות שיעלו את תאצ'ר לשלטון ב 1979 הלכו והפכו דומיננטיות, המחתרת האירית החלה להעביר את פעילותה מצפון אירלנד לבריטניה גופא, הרוק המתקדם עמוס הסינתיזיירים והבומבסטי פינה את מקומו לפאנק המהיר, הקצבי והכעוס. על רקע זה מובא סיפור ההתבגרות של ג'ונתן (שבתחילת הספר הוא תלמיד כיתה יו"ד ובסופו הוא עומד לפני כניסה לקולג') ושל חבריו ומשפחתו. כולם מושפעים מהשינויים שעוברם על בריטניה בתקופה זו, ואת השינויים העוברים עליהם קו מתאר. זה אינו ספר של עלילה, זהו ספר של דמויות. ובכך כוחו של קו גדול - הוא מתאר בצורה נהדרת את הדמויות שהן לב לבו של הסיפור. הן אמינות ומלאות וקל לקורא להבין אותן ולהזדהות אתן. דרך הדמויות מתוארים אותם שינויים שהזכרתי קודם, ותוך כדי קריאה אפשר ממש להרגיש את בריטניה משתנה מול עיני הקורא, ואת הבעיות ששינויים אלה עוררו לדמויות המתוארות בספר. קו ויתר על עלילת המסתורין שבה הוא עשה שימוש בספר הקודם שלו שתורגם ("בית השינה") וזה עשה לספר רק טוב, הוא לא זקוק לה. יכולת הכתיבה והתיאור של קו די בה. יש לציין לטובה את התרגום של מרינה גרוסלרנר, למרות שבמספר מקומות אני חולק על הבחירה שלה, התרגום קולח ורהוט. אחרי כל זה צריך לומר שהספר מומלץ בחום?
ג'ונתן קו / מועדון האידיוטים (הוצ. ידיעות אחרונות, 2004. 478 עמודים) את הביקורת הזו רציתי לכתוב מזה זמן מה, אבל לא יצא לי. לאחר שראיתי את הביקורת הקודמת שנמצאת במאמרי הפורום החלטתי שהגיע הזמן. קודם כל תיקון למה שנאמר בביקורת הקודמת - עלילת הספר לא מתרחשת באירלנד אלא בעיר בירמינגהם שבבריטניה. קשה לסכם את העלילה (ואני לא בטוח שיש בכך טעם) אבל בגדול זהו סיפור התבגרותם של נערים ונערות בגיל העשרה בשנות השבעים המאוחרות של המאה העשרים בעיר תעשייתית בבריטניה. קו עושה מה שזיידי סמית עשתה ב"שיניים לבנות" אבל ביתר הצלחה (לטעמי) - הוא נותן צילום מצב של בריטניה בתקופה מסוימת. שנות השבעים המאוחרות בבריטניה היו תקופה מכריעה - משברים תעשייתיים שיתקו את הכלכלה הבריטית, קהילות המהגרים מתת-היבשת ההודית ומהאיים הקריביים התחילו להתבסס בבריטניה והדור הראשון של ילדיהם הגיע לגילאי העשרה, מתחים חברתיים וכלכליים התחילו להתבטא בצורות חריפות יותר, הגישות השמרניות שיעלו את תאצ'ר לשלטון ב 1979 הלכו והפכו דומיננטיות, המחתרת האירית החלה להעביר את פעילותה מצפון אירלנד לבריטניה גופא, הרוק המתקדם עמוס הסינתיזיירים והבומבסטי פינה את מקומו לפאנק המהיר, הקצבי והכעוס. על רקע זה מובא סיפור ההתבגרות של ג'ונתן (שבתחילת הספר הוא תלמיד כיתה יו"ד ובסופו הוא עומד לפני כניסה לקולג') ושל חבריו ומשפחתו. כולם מושפעים מהשינויים שעוברם על בריטניה בתקופה זו, ואת השינויים העוברים עליהם קו מתאר. זה אינו ספר של עלילה, זהו ספר של דמויות. ובכך כוחו של קו גדול - הוא מתאר בצורה נהדרת את הדמויות שהן לב לבו של הסיפור. הן אמינות ומלאות וקל לקורא להבין אותן ולהזדהות אתן. דרך הדמויות מתוארים אותם שינויים שהזכרתי קודם, ותוך כדי קריאה אפשר ממש להרגיש את בריטניה משתנה מול עיני הקורא, ואת הבעיות ששינויים אלה עוררו לדמויות המתוארות בספר. קו ויתר על עלילת המסתורין שבה הוא עשה שימוש בספר הקודם שלו שתורגם ("בית השינה") וזה עשה לספר רק טוב, הוא לא זקוק לה. יכולת הכתיבה והתיאור של קו די בה. יש לציין לטובה את התרגום של מרינה גרוסלרנר, למרות שבמספר מקומות אני חולק על הבחירה שלה, התרגום קולח ורהוט. אחרי כל זה צריך לומר שהספר מומלץ בחום?
