טוב, אאלץ אני להפנות לגמרא
ברכות דף סא, עמודים א-ב: תנו רבנן: שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה. ומסתברא, דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב (קוהלת י): לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. תנו רבנן: כליות יועצות, לב מבין, לשון מחתך, פה גומר, ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול, ריאה שואבת כל מיני משקין, כבד כועס, מרה זורקת בו טפה ומניחתו, טחול שוחק, קרקבן טוחן, קיבה ישנה, אף נעור. נעור הישן, ישן הנעור - נמוק והולך לו. תנא: אם שניהם ישנים או שניהם נעורים מיד מת. ואם כבר, אז קצת מקורות תנ"כיים: ירמיהו יא,כ: ויהוה צבאות שפט צדק, בחן כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גליתי את ריבי. ירמיהו יב,ב נטעתם גם שרשו, ילכו, גם עשו פרי; קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם. ירמיהו יז,י אני יהוה חקר לב, בחן כליות: ולתת לאיש כדרכו, כפרי מעלליו. ירמיהו כ,יב ויהוה צבאות בחן צדיק, ראה כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גליתי את ריבי. תהילים ז,י יגמר נא רע רשעים, ותכונן צדיק; ובחן לבות וכליות אלהים צדיק. תהילים טז,ז אברך את יהוה אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי. תהילים כו,ב בחנני יהוה ונסני, צרופה כליותי ולבי. תהילים עג,כא כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן. משלי כג,טו בני, אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני. משלי כג,טז ותעלזנה כליותי, בדבר שפתיך מישרים. כמו שאתם רואים, כליות באות פעמים רבות כמקבילה של 'לב', ונראה שבאופן כללי הכוונה היא 'תוך' (לפעמים גם מעיים הולך טוב, אבל זה פחות).