מוסר כליות

[giulietta]

מוסר כליות

מה הקשר בין המוסר לכליות? מצאתי שלאיברים הפנימיים מיוחסים רגשות ומחשבות ("ה' בוחן כליות ולב") אבל מדוע המוסר התמקם דוקא בכליות? מה מתחבא שם?....

 

[גנגי]

יש הבדל גדול בין

מוסר כליות לאחר מותו, לבין מוסר כליות על מנת לקבל תשלום. המוסר הוא אחד מתוצרי הלוואי של השתן, והוא נשאר בכליות. לאנשים בעלי מוסר מפותח יש יותר אבנים בכליות (להלן - מוסר כליות). אפשר לפורר את האבנים האלה ללא צורך בניתוח, כדי שייצאו מהגוף (להלן: מוסר מתפורר). והשם הוא רנטגנולוג, שהרי הוא בוחן כליות ולב. ~ייסרוני כליותיי~

 

[גנגי]

ונשאלת לפתע השאלה

אם על מוסר כליות חל דין מוסר. ~תחזיקו אותי~

 

[אטיוד5]

לשיטתך הוא נפרולוג בעצם.

אה, לא בעצם. מודיעים לי זה עתה שאין עצמות בכליות.

 

[זולל מישמישים]

בשפה בלולה ישוררו

גם מעי המו זמיר עדנים (ביאליק) וה

כמובן אוהב. נכון?

המממממ... תלוי את מי שואלים. עשיתי חיפוש בתנ"ך, ומצאתי שהלב אחראי למחשבות, וכמעט לכל תפקוד רגשי/מנטלי. חוץ מ... לאהוב. לפחות אני לא הצלחתי למצוא אהבה ולב ביחד. הנה רשימה חלקית של מה שהעליתי בחכתי (יש עוד הרבה): אמר בלבו חכמה בלבו ושמח בלבו שבע תועבות בלבו ויכבד לבו גבה לבו וימת לבו ואמיץ לבו מלאו לבו שרירות לבו ומן-ה' יסור לבו ישים אליו לבו לבו יפול הכין לבו תאות לבו וייטב לבו ויטו נשיו את-לבו מצא עבדך את-לבו ידבנו לבו הכבדתי את-לבו שת לבו ויחרד לבו ואחר עיני הלך לבי אם נפתה לבי על-אשה שאגתי מנהמת לבי לבי סחרחר אודך בכל-לבי חרפה שברה לבי הוכה-כעשב ויבש לבי ישתומם לבי אשית לבי ובחנת לבי אתך לבי דוי נהפך עלי לבי כי יחם לבבו מי האיש הירא ורך הלבב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו ודבר אמת בלבבו כאמור, לב ואהבה ביחד לא הצלחתי למצוא בתנ"ך. גם לא לב ושנאה. וגם בתלמוד לא מצאתי. אז מתי בכל זאת הלב התחיל לאהוב? ומה עם הטחול, הלבלב, הכבד, והריאות? להם אין רגשות?

 

[גנגי]

לא מבינה על מה הפליאה.

הרי כבר מצינו שבתנ"ך יש נישואין וסיפורי זוגיות כאלה ואחרים אבל אין עמם אהבה, אז דווקא זה שהלב ואהבה לא הולכים יחד מפתיע אותך פתאום?

 

[אמא שרון]

שלפתי את "אני וגופי" וכך כתוב:

הלב הוא כבשן והדם הוא הדלק הורידים נושאים דם והעורקים אויר הקבה היא תנור המבשל את המזון כיס המרה הוא מושב האומץ הטחול הוא מקור הצחוק (טוב, זה באמת מצחיק) מושב האהבה הוא בכבד (כבד?!) זהו בליל של כל מיני תאוריות מימי הביניים, רנסאנס, וכיוצא באלה, סינים-יפנים-כושים-אינדיאנים.

 

[זולל מישמישים]

יפה

אז מתי באמת ה

התחיל לאהוב? נראה שעד לא מזמן זה היה התפקיד של הכבד...

 

[אמא שרון]

לא יודעת מתי, מבינה למה.

כי הלב רגיש לרגשות. דופק חזק כשמתאהבים, נופל לתחתונים כשנפרדים. אולי זאת ההתחלה- אריסטו אמר שהלב הוא מושב הנפש.

 

[זולל מישמישים]

עניין של הֶרגל

לב ואהבה בעולמינו היום כל כך קשורים זה בזה, שהם אפילו מסומלים אותו דבר

. לכן טבעי לנו לחשוב שהלב זה המקום של האהבה, ושככה תמיד זה היה. אז זהו, שלא. ויש פה בהחלט משהו מפתיע, שבימינו הלב מקושר עם רגשות, בראש ובראשונה עם רגש האהבה, וגם בתנך הוא מקושר עם רגשות (ומחשבות), אבל בכלל לא עם אהבה, אלא דווקא עם מגוון רגשות אחרים. וזה לא שאין סיפורי אהבה בתנ"ך. יש ויש. רק שללב אין שם תפקיד. (חוסר) החיבור בין נישואין לאהבה בתנ"ך זה נושא בפני עצמו. אני לא רואה איך זה קשור למה ששאלתי.

 

[החטא והשופטת]

האתיופים, למשל, חווים רגשות

בבטן, לא בלב. כשהם נפגעים, כואבת להם הבטן, לא הלב. כשהם אוהבים, מתכווצת להם הבטן, לא הלב.

 

[זולל מישמישים]

ובגלל זה

האתיופיות כאילו שחיפות. התכווצה להן הבטן מאהבה.

 

[ספלינטור]

ולמה האתיופים הולכים תמיד בזוגות?

כי הם באו במבצע..

 

[מועצת חכמי אחלה]

פי-סי בעברית

= פִּייי... סְתֶמו כבר עם הפוליטקלי שלכם!

 

[חזק חזק חזק וברוך]

ללב אין מין

ללב אין דת הוא של אף אחד, והוא יכול לאהוב אותי והוא יכול לאהוב אותך בלי פחד ומבוכה- כי הוא לב. והוא בפנים ואין לו מחשבות ואין לו פנים. הלב מרגיש. הוא קולט כל איש כי זה בלבו. והוא לא מכריח אותי והוא גם לא מכריח אותך. תלוי כבר בליבך גם הוא לב. והוא בפנים. ומה שבלבו זה לא עניני.

(שמרית אור)

 

[גרי רשף]

הלב קשור לאמונה

כך לפחות במורשת הנוצרית: Credo הוא גם אחד מפרקי המיסה הקתולית (=אני מאמין), וגם קשור לקרדיולוגיה. ובתנ"ך מצינו "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך..".

 

[lexigali]

בשנת 400 לפנה"ס פיתחו פילוסופים

יוונים את המושג של "ארבעת נוזלי הגוף" (four humours) המתאימים לטמפרמנט המנטלי, ומשתמשים בזה עד היום באמצעות שמות התואר שנכנסו לשפה: phlegmatic = pleghm sanguine = blood choler (מרה צהובה) = choleric melancholy (מרה שחורה) = melancholic סתם מעניין, למרות שאין שם כליות

.

 

[hillelg]

טוב, אאלץ אני להפנות לגמרא

ברכות דף סא, עמודים א-ב: תנו רבנן: שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה. ומסתברא, דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב (קוהלת י): לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. תנו רבנן: כליות יועצות, לב מבין, לשון מחתך, פה גומר, ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול, ריאה שואבת כל מיני משקין, כבד כועס, מרה זורקת בו טפה ומניחתו, טחול שוחק, קרקבן טוחן, קיבה ישנה, אף נעור. נעור הישן, ישן הנעור - נמוק והולך לו. תנא: אם שניהם ישנים או שניהם נעורים מיד מת. ואם כבר, אז קצת מקורות תנ"כיים: ירמיהו יא,כ: ויהוה צבאות שפט צדק, בחן כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גליתי את ריבי. ירמיהו יב,ב נטעתם גם שרשו, ילכו, גם עשו פרי; קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם. ירמיהו יז,י אני יהוה חקר לב, בחן כליות: ולתת לאיש כדרכו, כפרי מעלליו. ירמיהו כ,יב ויהוה צבאות בחן צדיק, ראה כליות ולב; אראה נקמתך מהם, כי אליך גליתי את ריבי. תהילים ז,י יגמר נא רע רשעים, ותכונן צדיק; ובחן לבות וכליות אלהים צדיק. תהילים טז,ז אברך את יהוה אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי. תהילים כו,ב בחנני יהוה ונסני, צרופה כליותי ולבי. תהילים עג,כא כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן. משלי כג,טו בני, אם חכם לבך, ישמח לבי גם אני. משלי כג,טז ותעלזנה כליותי, בדבר שפתיך מישרים. כמו שאתם רואים, כליות באות פעמים רבות כמקבילה של 'לב', ונראה שבאופן כללי הכוונה היא 'תוך' (לפעמים גם מעיים הולך טוב, אבל זה פחות).

 

[גנגי]

לו הייתי נפרולוג/ית

הייתי תולה את אלו על לוח ליבי. סליחה, על הלוח בחדרי. בעיקר את "כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן", שמזכיר את השתן המסתנן לו דרך הכליות. כמה יפה היא העברית.