שיטת המוסר הזו
נקראת: "מוסר מהנסיון", קרי, בוא ונראה מה באמת עושים האנשים המוסריים, ואכן, בכל חברה מתוקנת, יש מספר מסוים של עקרונות הנחשבים מוסריים בעיני כולם, או כמעט כולם. אלא מאי? מוסר זה, אינו מוחלט, והוא משתנה כל הזמן, גם במרוצת הדורות, וגם ממקום למקום. בעיני האסקימואים, מוסרי לקחת את הזקנים והחולים שאינם תורמים למשק הקהילה, ולהניח אותם לקפוא בשלג, זה מוסרי כי זה משפר את סיכויי הקבוצה כולה לשרוד, וזה נחשב צודק והגון גם בעיני הזקנים הנשארים לקפוא. האם לדעתך המנהג המקובל בקהילה כל שהיא יכול להיחשב מוסר? או שלכל קבוצה אנושית יש מוסר אחר? אני חוזר למה שכתבת: "אמא שפויה בדעתה", איך תקבע התנהגות של אם שפויה? הנה למשל, בסין, אמהות מטביעות את הוולד אם נולדה להם נקבה! האם כל הסיניות לא שפויות? עמי כנען שרפו את ילדיהם למולך, ובחגיגה גדולה! ותוך שירה והודיה לאל שהואיל לקבל מהם את הקרבן, כולן היו לא שפויות? אמת המידה שקבעת, ההתנהגות האנושית בפועל, היא קנה מידה מוסרי עלוב למדי, בפרט לאור התוצאות וההתנהגות האנושית בכל הדורות. אם נחזיק את הדיון הדוק וקרוב לנקודה, בעד ונגד דת מנסה לטעון שתוקפה של התורה שהיא מכוונת לחיים מוסריים, בוא ונבחן מהו מוסר!
