מומלצים - 23.9
- פותח הנושא bodas
- פורסם בתאריך
פינת עידכון המדע
גולשים יקרים, מדי יום שישי מוצגת בפניכם סקירה של חדשות המדע הביולוגי, הרפואי והפופולרי מרחבי הרשת, והפעם...
על הקשר האקולוגי שיצרו הנמלה הארסית והעץ המאכסן אותה
סקס - מעיין הנעורים?
לשים אלוורה על הפצע? עזבו, שימו אלוורה על התפוח!
תקנות חדשות לרופאים על שימוש במכשיר ה- MRI ועוד... קישור לעידכון קישור לארכיון העידכונים בואו ללמוד ולהחכים - בפורום ביולוגיה ומדעי החיים
גולשים יקרים, מדי יום שישי מוצגת בפניכם סקירה של חדשות המדע הביולוגי, הרפואי והפופולרי מרחבי הרשת, והפעם...
איך נפרדים ?
הפורום החדש של עובדי הפנימיות מזמין אתכם לשתף בסיפורי הפרידה שלכם מהילדים והנוער שאיתם עבדתם בשנה שחלפה
הפורום החדש של עובדי הפנימיות מזמין אתכם לשתף בסיפורי הפרידה שלכם מהילדים והנוער שאיתם עבדתם בשנה שחלפה
אתי אברהמי
New member
חשוב לאזרחי המדינה
אנא קראו בעיון והעבירו לכל מי שאתם יכולים. תודה! תגובה להודעה המטעה של מטה המאבק בתחילת הדרך,טרם השביתה, התקיימה ישיבה מקדימה בנתניה. בישיבה נכחו נציגי נכיישראל ושאר אנשים ביניהם: מומו אלנקווה, משה בסעד,יום טוב כהן,דורון יהודה,שמחה בניטה,שלום דלוגץ,שמעון בן יאיר, ישראל שיינגרט,אמנון כספי,אפרים שריג. בישיבה הוסכם על הצורך לצאת להפגנה עקב מצבם הקשה של הנכים. נעשתה פניה רשמית בה בקש מר מומו אלנקווה להעביר החלטה שהוא ישמש כראש לציבור הנכים הנאבקים על זכויותיהם. מאחר ולא התקבלה הסכמה ע"י הנוכחים לדרישתו של מר מומו אל נקווה, לא ניתנה החלטה בנושא. בהמשך,פורסמה הודעה בשם מר יום טוב כהן באתר עמותת מזור בה הודיע מר יום טוב כהן כי מומו משמש כמוביל המאבק. ההודעה לא קבלה את אישור וועד הפעולה הראשוני. אי לכך, בחר מומו אלנקווה לפרוש מהמאבק. היום, באופן מפתיע, בחרו מר מומו אלנקווה וארגונו להתאחד עם מטה המאבק בראשותו של מר אריה צודקביץ' שמציג עמדה נגדית לוועד הפעולה. סביר להניח שאיחוד זה בא כדי לצבור כוח לארגונו ולא מתוך רצון כל שהוא להביע דעה. שכן,בהודעתו הקודמת תמך במאבק כנגד דו"ח וועדת לרון ועכשיו שינה את עמדתו והצטרף לצד שכנגד. עולה מכך ריח רע של פוליטיקה לא נקייה בניסיון להטות את דעת התקשורת וציבור הנכים מהנושא האמיתי שהוא מחד, גניזת דו"ח וועדת לרון על כל מגרעותיו ומאידך ליצור מצגת שווא כאילו מדובר בהתארגנות מחודשת של כל ארגוני הנכים לפעולה משותפת מתוך אינטרס להעצים את ארגונו הוא. וועד הפעולה מוחה ודוחה ניסיון שפל זה להטות את דעת ציבור הנכים והתקשורת מהנושא האמיתי ומהניסיון להציג אחדות מזייפת המלווה בקריאה מסולפת ומגמתית . רוב ציבור הנכים נמצא במבוכה חייב להבין שמדובר בעתידו. וההתארגנות שהוצגה תפגע בו קשות. שמרו נפשותיכם מניסיון נלוז זה. מי שיפגע קשה ביותר הוא ציבור הנכים החדשים הצעירים בפרט עד גיל 35 שלא יקבלו את זכויותיהם המינימאליות. "לי זה לא יקרה" מצוין לכולנו אבל המציאות שונה ואין לאף אחד חותמת גומי שמבטיחה לו להיות בריא לשארית ימיו. אנחנו ציבור בעל הניסיון בנושא קוראים לכם לא להסתתר מאחורי מגדלי שן ולקראו את המציאות העגומה לפני שחס וחלילה תפגעו. על החתום קובי כהן דובר מטה השביתה וועדת הפעולה למען הנכים
אנא קראו בעיון והעבירו לכל מי שאתם יכולים. תודה! תגובה להודעה המטעה של מטה המאבק בתחילת הדרך,טרם השביתה, התקיימה ישיבה מקדימה בנתניה. בישיבה נכחו נציגי נכיישראל ושאר אנשים ביניהם: מומו אלנקווה, משה בסעד,יום טוב כהן,דורון יהודה,שמחה בניטה,שלום דלוגץ,שמעון בן יאיר, ישראל שיינגרט,אמנון כספי,אפרים שריג. בישיבה הוסכם על הצורך לצאת להפגנה עקב מצבם הקשה של הנכים. נעשתה פניה רשמית בה בקש מר מומו אלנקווה להעביר החלטה שהוא ישמש כראש לציבור הנכים הנאבקים על זכויותיהם. מאחר ולא התקבלה הסכמה ע"י הנוכחים לדרישתו של מר מומו אל נקווה, לא ניתנה החלטה בנושא. בהמשך,פורסמה הודעה בשם מר יום טוב כהן באתר עמותת מזור בה הודיע מר יום טוב כהן כי מומו משמש כמוביל המאבק. ההודעה לא קבלה את אישור וועד הפעולה הראשוני. אי לכך, בחר מומו אלנקווה לפרוש מהמאבק. היום, באופן מפתיע, בחרו מר מומו אלנקווה וארגונו להתאחד עם מטה המאבק בראשותו של מר אריה צודקביץ' שמציג עמדה נגדית לוועד הפעולה. סביר להניח שאיחוד זה בא כדי לצבור כוח לארגונו ולא מתוך רצון כל שהוא להביע דעה. שכן,בהודעתו הקודמת תמך במאבק כנגד דו"ח וועדת לרון ועכשיו שינה את עמדתו והצטרף לצד שכנגד. עולה מכך ריח רע של פוליטיקה לא נקייה בניסיון להטות את דעת התקשורת וציבור הנכים מהנושא האמיתי שהוא מחד, גניזת דו"ח וועדת לרון על כל מגרעותיו ומאידך ליצור מצגת שווא כאילו מדובר בהתארגנות מחודשת של כל ארגוני הנכים לפעולה משותפת מתוך אינטרס להעצים את ארגונו הוא. וועד הפעולה מוחה ודוחה ניסיון שפל זה להטות את דעת ציבור הנכים והתקשורת מהנושא האמיתי ומהניסיון להציג אחדות מזייפת המלווה בקריאה מסולפת ומגמתית . רוב ציבור הנכים נמצא במבוכה חייב להבין שמדובר בעתידו. וההתארגנות שהוצגה תפגע בו קשות. שמרו נפשותיכם מניסיון נלוז זה. מי שיפגע קשה ביותר הוא ציבור הנכים החדשים הצעירים בפרט עד גיל 35 שלא יקבלו את זכויותיהם המינימאליות. "לי זה לא יקרה" מצוין לכולנו אבל המציאות שונה ואין לאף אחד חותמת גומי שמבטיחה לו להיות בריא לשארית ימיו. אנחנו ציבור בעל הניסיון בנושא קוראים לכם לא להסתתר מאחורי מגדלי שן ולקראו את המציאות העגומה לפני שחס וחלילה תפגעו. על החתום קובי כהן דובר מטה השביתה וועדת הפעולה למען הנכים
חברה הכי טובה שנעלמה
קוראים לי נעה, והייתה לי חברה הכי טובה 11 שנים. 11 שנים מהחיים שלי היינו חברות הכי טובות. כלומר, עם הפסקות וריחוקים פה ושם, אבל בסופו של דבר- 11 שנים. בשנה האחרונה (כתה ט', עכשיו אני י') התקרבנו יותר עקב ריבים עם החברות האחרות שלנו ולאט לאט התקרבנו יותר ונהיינו החברות הכי טובות יותר מאי פעם. אחרי החופש הגדול עברה כל אחת מאיתנו לבית ספר אחר בעיר, אבל אנחנו עדיין גרות אחת ליד השניה. כל החופש בכיתי לחברה שתבטיח שנישאר חברות הכי טובות, והיא אמרה שזה בסדר ושנישאר והכל יהיה בסדר. ביום הראשון של הלימודים היא סיימה לפני ללמוד ובאה אלי לביה"ס לפגוש אותי, הלכנו והסתובבנו באזור שלנו והיה מאוד כיף. יום אחרי זה לא דיברנו כל היום, לא מסיבה מסויימת. בערב אבא שלי צעק עלי וגרם לי לבכות כמו מטורפת מהדברים שהוא אמר, הרגשתי רע מאוד ושלחתי לה הודעה, כי כמובן.. החברה הכי טובה.. עוזרת וזה. רציתי שתיפגש איתי. היא קבעה עם ידיד שלה ולא רצתה לבטל. התחננתי והתחננתי והיא לא הסכימה אז כעסתי וגם היא כעסה ואז היא אמרה משהו שהשאיר אותי בשוק.. משהו בסגנון: "נמאס לי שאת משחקת משחקים כל הזמן בשביל למשוך את תשומת הלב שלי! אני כבר לא הבובה שלך נעה!" וכאלה. שתינו לא ידועות בתור בנות ששומרות טינה, ואף שונאות שומרי-טינה. זה מעצבן אותנו. אחרי שבכיתי ובכיתי ולא ידעתי מה לעשות באותו יום עם הנושא, נרגעתי כמה שעות לאחר מכן, ושלחתי לה הודעה שאני לא רוצה להיות איתה בכאסח ושתדבר איתי כשתרגע. היא לא שלחה הודעה בחזרה/התקשרה. שלחתי עוד כמה הודעות (בהפרשי זמן ארוכים) והתקשרתי כמה פעמים. היא סיננה אותי. הייתי בשוק, היא אף פעם לא הייתה ככה. קודם לא אכפת לה שאני סובלת, מעדיפה לפגוש סתם ידיד על החברה הכי טובה שסובלת, חושבת שאני משחקת משחקים, ואז גם מסננת אותי? משהו פה לא היה נראה לי, אבל אמרתי.. בגלל האופי שלה, וכמה שאני מכירה אותה- תוך מקסימום יומיים שלושה- היא תיצור איתי קשר. עברו שבועיים, הזמן הוא לפני שבוע. אני שולחת לה הודעה.. "זה נגמר?" אין מענה. עוד הודעה. "בבקשה אל תתעלמי ממני". אין מענה. מאז שליחת ההודעות עברו עוד שלושה ימים. שולחת הודעה. "את תמשיכי להתעלם ממני ככה?.. לא חבל לזרוק ככה סתם חברות של מעל 10 שנים?" או, תשובה ממנה. סוף סוף. "פשוט תעזבי אותי. אני לא רוצה לדבר איתך יותר וזהו.". אני בשוק. מתחילה לבכות. שולחת עוד הודעה- "אבל למה? מה עשיתי?" "זה לא זה, פשוט.. תעזבי אותי." כלומר שלא עשיתי כלום. בגלל שאני מכירה אותה, ניחשתי כבר סיבה למה זה יכול היה לקרות. היא לא מתמודדת עם רגשות טוב מאוד, ויום אחד זה פשוט היכה בה- היא כבר לא תהיה איתי בביה"ס (פעם ראשונה מזה 11 שנה). זהו. היא תראה אותי הרבה פחות, גם בגלל הלחץ והכל, ואולי נתרחק בגלל חברים חדשים.. אז היא העדיפה לא להתגעגע ולייסר את עצמה, והחליטה שהיא חותכת אותי מהחיים שלה. אותי ואת הרגש שלה. אין געגוע. אין כלום. אני כבר לא חלק מהחיים שלה. זהו. כמובן שאם זה המצב, זה יפול עליה בשלב יותר מאוחר בבום. אנחנו לא מדברות כבר 3 שבועות, ואני מייסרת את עצמי. בוכה כל יום, מתגעגעת כמו מטורפת ול-א מ-ב-י-נ-ה א-י-ך. איך ולמה. כל כך רע לי. אני מרגישה כאילו היא נעלמה. נמחקה מעולם החיים. היא מחקה אותי מהעולם שלה, ואין לי דרך ליצור איתה קשר. זה כל כך מפחיד. קישור
קוראים לי נעה, והייתה לי חברה הכי טובה 11 שנים. 11 שנים מהחיים שלי היינו חברות הכי טובות. כלומר, עם הפסקות וריחוקים פה ושם, אבל בסופו של דבר- 11 שנים. בשנה האחרונה (כתה ט', עכשיו אני י') התקרבנו יותר עקב ריבים עם החברות האחרות שלנו ולאט לאט התקרבנו יותר ונהיינו החברות הכי טובות יותר מאי פעם. אחרי החופש הגדול עברה כל אחת מאיתנו לבית ספר אחר בעיר, אבל אנחנו עדיין גרות אחת ליד השניה. כל החופש בכיתי לחברה שתבטיח שנישאר חברות הכי טובות, והיא אמרה שזה בסדר ושנישאר והכל יהיה בסדר. ביום הראשון של הלימודים היא סיימה לפני ללמוד ובאה אלי לביה"ס לפגוש אותי, הלכנו והסתובבנו באזור שלנו והיה מאוד כיף. יום אחרי זה לא דיברנו כל היום, לא מסיבה מסויימת. בערב אבא שלי צעק עלי וגרם לי לבכות כמו מטורפת מהדברים שהוא אמר, הרגשתי רע מאוד ושלחתי לה הודעה, כי כמובן.. החברה הכי טובה.. עוזרת וזה. רציתי שתיפגש איתי. היא קבעה עם ידיד שלה ולא רצתה לבטל. התחננתי והתחננתי והיא לא הסכימה אז כעסתי וגם היא כעסה ואז היא אמרה משהו שהשאיר אותי בשוק.. משהו בסגנון: "נמאס לי שאת משחקת משחקים כל הזמן בשביל למשוך את תשומת הלב שלי! אני כבר לא הבובה שלך נעה!" וכאלה. שתינו לא ידועות בתור בנות ששומרות טינה, ואף שונאות שומרי-טינה. זה מעצבן אותנו. אחרי שבכיתי ובכיתי ולא ידעתי מה לעשות באותו יום עם הנושא, נרגעתי כמה שעות לאחר מכן, ושלחתי לה הודעה שאני לא רוצה להיות איתה בכאסח ושתדבר איתי כשתרגע. היא לא שלחה הודעה בחזרה/התקשרה. שלחתי עוד כמה הודעות (בהפרשי זמן ארוכים) והתקשרתי כמה פעמים. היא סיננה אותי. הייתי בשוק, היא אף פעם לא הייתה ככה. קודם לא אכפת לה שאני סובלת, מעדיפה לפגוש סתם ידיד על החברה הכי טובה שסובלת, חושבת שאני משחקת משחקים, ואז גם מסננת אותי? משהו פה לא היה נראה לי, אבל אמרתי.. בגלל האופי שלה, וכמה שאני מכירה אותה- תוך מקסימום יומיים שלושה- היא תיצור איתי קשר. עברו שבועיים, הזמן הוא לפני שבוע. אני שולחת לה הודעה.. "זה נגמר?" אין מענה. עוד הודעה. "בבקשה אל תתעלמי ממני". אין מענה. מאז שליחת ההודעות עברו עוד שלושה ימים. שולחת הודעה. "את תמשיכי להתעלם ממני ככה?.. לא חבל לזרוק ככה סתם חברות של מעל 10 שנים?" או, תשובה ממנה. סוף סוף. "פשוט תעזבי אותי. אני לא רוצה לדבר איתך יותר וזהו.". אני בשוק. מתחילה לבכות. שולחת עוד הודעה- "אבל למה? מה עשיתי?" "זה לא זה, פשוט.. תעזבי אותי." כלומר שלא עשיתי כלום. בגלל שאני מכירה אותה, ניחשתי כבר סיבה למה זה יכול היה לקרות. היא לא מתמודדת עם רגשות טוב מאוד, ויום אחד זה פשוט היכה בה- היא כבר לא תהיה איתי בביה"ס (פעם ראשונה מזה 11 שנה). זהו. היא תראה אותי הרבה פחות, גם בגלל הלחץ והכל, ואולי נתרחק בגלל חברים חדשים.. אז היא העדיפה לא להתגעגע ולייסר את עצמה, והחליטה שהיא חותכת אותי מהחיים שלה. אותי ואת הרגש שלה. אין געגוע. אין כלום. אני כבר לא חלק מהחיים שלה. זהו. כמובן שאם זה המצב, זה יפול עליה בשלב יותר מאוחר בבום. אנחנו לא מדברות כבר 3 שבועות, ואני מייסרת את עצמי. בוכה כל יום, מתגעגעת כמו מטורפת ול-א מ-ב-י-נ-ה א-י-ך. איך ולמה. כל כך רע לי. אני מרגישה כאילו היא נעלמה. נמחקה מעולם החיים. היא מחקה אותי מהעולם שלה, ואין לי דרך ליצור איתה קשר. זה כל כך מפחיד. קישור
גאווה ויציאה מהארון
הנושא: "יציאה מהארון" בשנים האחרונות כל עניין ה"גאווה" נהיה פתוח יותר. יותר ויותר אנשים מרגישים נוח "לצאת מהארון" ולספר על זה, ולדבר על זה בגאווה מה שנקרא. המון פעמים יוצא לי לראות לסביות או הומואים ברחוב מפגינים את אהבה בינהם לעיני כולם. מה דעתכם בעניין כולו? שאלות להובלת הדיון -1- מה דעתכם על הפתיחות בנושא? -2- האם אתם מרגישים לא בנוח כשאתם נתקלים בסדרה שבה מופיע זוג חד-מיני? -3- האם לדעתכם קטעים שכאלה (לדוגמא: ניב ושון מ"טלנובלה בע"מ", אדם ורז מ"פיק אפ") צריך לצנזר ולהגביל את גיל הצפייה או שזה בסדר? -4- האם אתם מקבלים את עניין הגאווה? -5- אם תגלו שחברה שלכן היא לסבית (חבר שלכם הומו) איך תגיבו? -6- אם התשובה לשאלה 5 הייתה "ריחוק" וכדומה, פרטו ונמקו למה. -7-מה דעתכם על "מצעדי גאווה"? יש צורך בזה? -8- מה דעתכם על הפגנת האהבה בין בני זוג "גאים"? אלו השאלות שעלו לי, כמובן שאתם לא חייבים לענות על כולם, ואתם מוזמנים לפרט ולספר ולהסביר מה אתם חושבים בנושא. ולהעלות שאלות נוספות. מקווה שתגיבו, קישור
הנושא: "יציאה מהארון" בשנים האחרונות כל עניין ה"גאווה" נהיה פתוח יותר. יותר ויותר אנשים מרגישים נוח "לצאת מהארון" ולספר על זה, ולדבר על זה בגאווה מה שנקרא. המון פעמים יוצא לי לראות לסביות או הומואים ברחוב מפגינים את אהבה בינהם לעיני כולם. מה דעתכם בעניין כולו? שאלות להובלת הדיון -1- מה דעתכם על הפתיחות בנושא? -2- האם אתם מרגישים לא בנוח כשאתם נתקלים בסדרה שבה מופיע זוג חד-מיני? -3- האם לדעתכם קטעים שכאלה (לדוגמא: ניב ושון מ"טלנובלה בע"מ", אדם ורז מ"פיק אפ") צריך לצנזר ולהגביל את גיל הצפייה או שזה בסדר? -4- האם אתם מקבלים את עניין הגאווה? -5- אם תגלו שחברה שלכן היא לסבית (חבר שלכם הומו) איך תגיבו? -6- אם התשובה לשאלה 5 הייתה "ריחוק" וכדומה, פרטו ונמקו למה. -7-מה דעתכם על "מצעדי גאווה"? יש צורך בזה? -8- מה דעתכם על הפגנת האהבה בין בני זוג "גאים"? אלו השאלות שעלו לי, כמובן שאתם לא חייבים לענות על כולם, ואתם מוזמנים לפרט ולספר ולהסביר מה אתם חושבים בנושא. ולהעלות שאלות נוספות. מקווה שתגיבו, קישור
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.