מול ים
אז היינו במול ים, כן , כן , כן. מה היה לנו שם: פתחנו בקיר רויאל נפלא, שאחר כך התברר שתומחר די בשערוריתיות - 45 ש"ח לכוס! אחר כך קיבלנו שני סוגי לחמים (לא משהו מיוחד) עם חמאה וגם חמאה מתובלת בחצילים קלויים (!), שיחוק. ראשונות: פילה סנפר נימוח על ראגו מעולה של לפת וצנוברים ורוטב עשיר של פטריות פורצ'יני שרימפס מקולפים (אח, הטריות, הטריות) על קרם רך וטעים של סרטני טרוטו, קוביות של זוקיני מוקפץ בפשטות נעימה, ושכבות של קונפי עגבנייה וקישואים שהיה לטעמי מתוק מדי ולא מאוזן מבחינת הטעם. ליד המנה הוגשה כוסית קטנה עם שכבת קרם פלפלים נפלא ועוד שכבה של מוס לימון מיותר. עיקריות: טעימות של ים - לובסטר על מחית תפוחי אדמה, לנגוסטין על ברוסקטה עם בצל מטוגן, שרימפס על דוקסל פטריות וסקאלופס על לפת מקורמלת, כשכל המנה משתכשכת ברוטב גווצטרמינר על בסיס ציר פירות ים עשיר - תענוג צרוף, כל מילה נוספת תהיה מיותרת. פילה ג'ון דורי מניו זילנד על עלי מנגולד עם מחית מדהימה של כרובית ורצועות מרעננות של בטטה ואספרגוס. רוטב עדין של חרדל וטרגון לא פגם וגם לא הוסיף מי יודע מה. הארוחה לוותה בחצי בקבוק של יין שרדונה ג'ימסון אוסטרלי. יין נפלא וגם המחיר (75 ש"ח) לא נורא. קינוח: שכבות של תאנים מקורמלות, סבלה וגבינת עיזים יחד עם סורבה נהדר של גבינת עיזים שכבות של קרם פסיפלורה וקרם שוקולד לבן על קראנצ' אגוזי לוז עם סורבה פסיפלורה (אחחח). אספרסו, תה עם נענע. לסיכום: הארוחה היתה נפלאה. אין מה לעשות היכולת לשים יד על פירות ים ודגים הכי טריים עושה את כל העניין. אבל בארוחה בסדר גודל שכזה אתה מצפה גם לפינוקים. זכורני בקרן ז"ל שבמחיר הארוחה היית מקבל גם מתאבן ומים מינרליים וקפה ופטיפורים הכל על חשבון הבית. למסעדה זה לא עולה הרבה אבל זה נותן לסועד את התחושה שמישהו במטבח משקיע בו. ולגבי המחיר, אהמממ, אין לי בעיה לשלם על ארוחות טובות. למעשה הדבר שאני הכי נהנה לבזבז עליו זה ארוחות טובות. וברור שפירות ים טריים ומיובאים זה דבר יקר ובכל זאת המחיר היה מוגזם. ללא האלכוהול הארוחה מסתכמת בכשש מאות ש"ח לזוג לפני טיפ, לטעמי זה יותר מדי. אז החוויה של לבקר שם אכן היתה שווה את זה, אבל האם זו הופכת להיות מסעדה שאחזור אליה שוב ושוב כמו שאני חוזר לרפאל וכמו שהייתי חוזר לקרן ז"ל? התשובה היא לא. מצד שני בדרכנו החוצה נתקלנו על לוח בכניסה בתפריט העסקיות , שהיה לא פחות שווה וכלל הרבה מאוד מנות שהיו גם בתפריט הערב במחיר של 140 ש" לאדם כולל קינוח. זה כבר נשמע הרבה יותר מעניין. דרך אגב, הארוחה הזו היתה הזדמנות נפלאה לחנוך את הסיגרים שקניתי בדיוטי פרי בדרכי לאמסטרדם. סיגרי הוואנה "לה פלור דה לה קאנו" בעבודת יד, במחיר מבצע של כ- 300 ש"ח ל- 25 סיגרים. בין הסיגרים היותר נפלאים ועשירים שעישנתי. ושוב סחתיין למסעדה שלא מגרשת את המעשנים ואפילו לא את מעשני הסיגרים, אל מרתפים אפלים או חדרי כף הקלע.
אז היינו במול ים, כן , כן , כן. מה היה לנו שם: פתחנו בקיר רויאל נפלא, שאחר כך התברר שתומחר די בשערוריתיות - 45 ש"ח לכוס! אחר כך קיבלנו שני סוגי לחמים (לא משהו מיוחד) עם חמאה וגם חמאה מתובלת בחצילים קלויים (!), שיחוק. ראשונות: פילה סנפר נימוח על ראגו מעולה של לפת וצנוברים ורוטב עשיר של פטריות פורצ'יני שרימפס מקולפים (אח, הטריות, הטריות) על קרם רך וטעים של סרטני טרוטו, קוביות של זוקיני מוקפץ בפשטות נעימה, ושכבות של קונפי עגבנייה וקישואים שהיה לטעמי מתוק מדי ולא מאוזן מבחינת הטעם. ליד המנה הוגשה כוסית קטנה עם שכבת קרם פלפלים נפלא ועוד שכבה של מוס לימון מיותר. עיקריות: טעימות של ים - לובסטר על מחית תפוחי אדמה, לנגוסטין על ברוסקטה עם בצל מטוגן, שרימפס על דוקסל פטריות וסקאלופס על לפת מקורמלת, כשכל המנה משתכשכת ברוטב גווצטרמינר על בסיס ציר פירות ים עשיר - תענוג צרוף, כל מילה נוספת תהיה מיותרת. פילה ג'ון דורי מניו זילנד על עלי מנגולד עם מחית מדהימה של כרובית ורצועות מרעננות של בטטה ואספרגוס. רוטב עדין של חרדל וטרגון לא פגם וגם לא הוסיף מי יודע מה. הארוחה לוותה בחצי בקבוק של יין שרדונה ג'ימסון אוסטרלי. יין נפלא וגם המחיר (75 ש"ח) לא נורא. קינוח: שכבות של תאנים מקורמלות, סבלה וגבינת עיזים יחד עם סורבה נהדר של גבינת עיזים שכבות של קרם פסיפלורה וקרם שוקולד לבן על קראנצ' אגוזי לוז עם סורבה פסיפלורה (אחחח). אספרסו, תה עם נענע. לסיכום: הארוחה היתה נפלאה. אין מה לעשות היכולת לשים יד על פירות ים ודגים הכי טריים עושה את כל העניין. אבל בארוחה בסדר גודל שכזה אתה מצפה גם לפינוקים. זכורני בקרן ז"ל שבמחיר הארוחה היית מקבל גם מתאבן ומים מינרליים וקפה ופטיפורים הכל על חשבון הבית. למסעדה זה לא עולה הרבה אבל זה נותן לסועד את התחושה שמישהו במטבח משקיע בו. ולגבי המחיר, אהמממ, אין לי בעיה לשלם על ארוחות טובות. למעשה הדבר שאני הכי נהנה לבזבז עליו זה ארוחות טובות. וברור שפירות ים טריים ומיובאים זה דבר יקר ובכל זאת המחיר היה מוגזם. ללא האלכוהול הארוחה מסתכמת בכשש מאות ש"ח לזוג לפני טיפ, לטעמי זה יותר מדי. אז החוויה של לבקר שם אכן היתה שווה את זה, אבל האם זו הופכת להיות מסעדה שאחזור אליה שוב ושוב כמו שאני חוזר לרפאל וכמו שהייתי חוזר לקרן ז"ל? התשובה היא לא. מצד שני בדרכנו החוצה נתקלנו על לוח בכניסה בתפריט העסקיות , שהיה לא פחות שווה וכלל הרבה מאוד מנות שהיו גם בתפריט הערב במחיר של 140 ש" לאדם כולל קינוח. זה כבר נשמע הרבה יותר מעניין. דרך אגב, הארוחה הזו היתה הזדמנות נפלאה לחנוך את הסיגרים שקניתי בדיוטי פרי בדרכי לאמסטרדם. סיגרי הוואנה "לה פלור דה לה קאנו" בעבודת יד, במחיר מבצע של כ- 300 ש"ח ל- 25 סיגרים. בין הסיגרים היותר נפלאים ועשירים שעישנתי. ושוב סחתיין למסעדה שלא מגרשת את המעשנים ואפילו לא את מעשני הסיגרים, אל מרתפים אפלים או חדרי כף הקלע.