מוטיבציה וגורמים

לירננה

New member
מוטיבציה וגורמים

מה המוטיבציה שלכם לחיות,לפעול,להתקדם,להיות,ליהנות מהחיים? מה נותן לכם את האנרגיות ורצון להמשיך? אנשים אהובים/קידום אישי/עניין אינטלקטואלי/כסף/עזרה לזולת ? משהו אחר?
 

לירננה

New member
ואני לעצמי

אצלי זה תמיד היה אנשים. אנשים שהיו יקרים לי ושאהבתי. כל הדברים האחרים גם ישנם כמובן,אבל מה שנתן לי הכי הרבה אנרגיות זה האנשים שלידי. הטוב והכיף שבלהיות איתם ובלאהוב וברצון להיות נאהבת. על זה דיברתי עם הפסיכולוגית שלי. היא אמרה שהיא מרגישה שהכוחות שלי מאוד מוגבלים. ובשנה האחרונה אני גם לא מספרת הרבה על אנשים,לא באופן רגשי. אני מספרת עליהם אם הם קשורים לחיים שלי באופן טכני - עבודה וכו'. אבל אין רגשות,ובכלל כמעט אין אנשים. האנשים נמצאים באופן מאוד שטוח וברקע. בניגוד לשנה שעברה שבה כל זהמן דיברתי על אנשים.אנשים שהכאיבו לי,אבל אנשים שהיו מרכזיים בחיי. בעבודה נעים לי וטוב לי ואני רוצה להתקדם וזה מעניין אותי,וגם בתחומים נוספים.אבל זה לא נותן לי מספיק אנרגיות כדי לרצות לחיות באמת,באופן מלא ושמח. זה רק נותן לי אנרגיות כדי להישאר ככה,איך שאני,לסחוב. היא אמרה שאת אחד המדחפים הגדולים שהיו לי הוצאתי בעצם מהחיים שלי. ועכשו אין לי כוחות,יש בי עייפות כזו כל הזמן,וחוסר חשק ואפתיה. זה כל הזמן מתבטא בטיפול.אפילו בזה שאפילו אין לי כוח בשביל הטיפול ולא בא לי לבוא בכלל,או לא בא לי לדבר. ואני אמרתי שזה נכון,אבל זה שאנשים היו המדחף שלי לא עשה לי טוב בעבר כי נפגעתי מאוד,אז בטח שגם אין לי ממש רצון לחזור לזה. והיא אמרה שאולי בהתאם לזה שאני מוציאה את כל האנשים מהחיים שלי אני גם הודפת אותה. ואחרי שיצאתי ממנה חשבתי שאני אצלה כבר שנה וחצי.ואני מרגישה שהיא זרה. וחשבתי:מה זאת אומרת הודפת אותה?מתי אי פעם הייתי באמת קרובה אליה כדי שאני אוכל עכשו להדוף אותה?? אולי הייתי יותר קרובה פעם,אבל עכשו אני מרגישה כאילו לא היה כלום מעולם. או לפחות לא שום דבר ששווה משהו. איזה ייאוש כי הכי גרועזה שאני מרגישה שזה לא דבר שאני יכולה לשנות בכלל.אני כל כך אפתית עכשו שבאמת לא בא לי כלום.ואני לא מסוגלת לבטוח באנשים או לרצות בקרבתם. אין אף אדם בחיים שלי שאני רוצה בו באמת. שמתחשק לי מאוד להיות איתו,שאני אוהבת כמו שפעם ידעתי לאהוב.
 
המוטיבציה שלי

קודם כל מגיעה מתוך רצון ברור שיהיה לי טוב. רוצה להרגיש טוב בחיים. ולכן כל פעם שעומדת בפני ייאוש, או מתייאשת קצת, קמה שוב, אוספת את עצמי וממשיכה קדימה. כי אין אלטרנטיבה בעיני. גם מבחינה חווייתית, אני מרגישה וזוכרת שבכל פעם שפעלתי והתקדמתי, ישר קיבלתי פידבק מהחיים, מאלוהים, מחברים - בצורת הרגשה הרבה יותר טובה, בטחון עצמי, שמחת חיים, הישגים אולי. לכן זה גורם לי להמשיך לבחור בדרכים חיוביות לחיים שלי. מה עוד נותן לי מוטיבציה? אני מניחה שעניין. ברגע שקצת ריק לי ומשעמם לי, אני די מהר מטפסת על הקירות, וזה כשלעצמו גורם לי למוטיבציה גדולה לחפש לי עוד עניין בחיים.
 
המוטיבייטור ../images/Emo156.gif

אני מקבלת אנרגיות להמשיך מהצלחה שלי בדברים, מהשפעה שלי על אנשים ומהשפעה של אנשים עליי, ומבט אחד באחיין המדהים שלי ואני רוצה לרוץ אחריו, לפרוח, להתקדם...
 

hayapollak

New member
מאמץ,אמץ(העזה)

אדם צמא - מתאמץ, מוצא,(יגעת ומצאת) ובעיקר מאמץ לעצמו מחשבה חדשה על מנת להגיע למטרה.
 

ניאו30

New member
בשבילי זה החיים עצמם

עד לפני כשנתיים החיים בשבילי היו "שינה" אחת ארוכה,משעממת ומדכאת.כיום אני פשוט רוצה לחיות,רוצה להנות מהחיים,רוצה לממש את מי שאני,רוצה לשמוח,רוצה לבכות,רוצה להרגיש,רוצה לאהוב,רוצה שיאהבו אותי ועוד. כן גם אנשים,וגם התפתחות אישית וגם עניין מעוררים אצלי מוטיבציה,אבל העיקר כאן הוא שבעבר שום דבר לא גרם לי למוטיבציה לחיות,ואילו כיום כל מה שקורה לי מעורר בי את הכוחות הפנימיים להמשיך הלאה,לגלות מי אני באמת,מהם גבולות היכולת שלי,מה היעוד שלי בחיים,מה משמעות כל מה שקרה לי בעבר,ושוב-ועוד ועוד... אם אפשר לציין משהו אחד הרי שזו האמונה שקיימת בי(שתמיד היתה קיימת למעשה,אבל בעבר היא היתה רק מחשבה מודחקת וכיום עברה להיות מחשבה מודעת, מעשית ומציאותית)-שאפשר להגשים חלומות,ואפשר לקוות לימים טובים יותר, והציפיה הזו הגם שמורידה ויכולה לדכא לפעמים, אבל בחשבון ארוך הטווח אלו-אלו בדיוק הדברים שגורמים לי מוטיבציה להמשיך.יש גם שיר מתוך סרט, שאני קורא להם שיר/סרט התקווה הגדול ביותר שלי-השיר over the rainbow מתוך הקוסם מארץ עוץ.כל פעם שקשה לי אני נזכר בסרט/שיר הזה,ומהרבה בחינות שונות-לחלום חלומות גם כשקשה,לחפש את הדברים שאנחנו מחפשים בחוץ אצלנו בפנים, בתוכנו,החשיבות של הדרך על פני התוצאות והמטרות,ושוב-ועוד ועוד
 
למעלה