מוזה
סגורה נפשי, מנעול וגם בריח, לא איש ולא אישה בה ייכנסו, חשכה נפשי לא ממחסור באור, לא מקרני חמה שבה שוב לא ינצו, כי אם מרפא היא חשוכה, ולה לא יימצא מזור, ומחכה בודדת וסבוכה, שזיק של אמונה יגיח. וכך, בליל, עת פחד משתלח, אל תוך נפשי שבדמה היא מתבוססת, ובגרוני מחנק של חושך ושל קור, מתחיל לפעום הלב בנפש הגוססת, ולהבה ניצתת בעוצמה, פתאום, בשטף אש טהור, ולחטף נפתחת הנשמה, ועוד הגיג ממנה מצתמח.
סגורה נפשי, מנעול וגם בריח, לא איש ולא אישה בה ייכנסו, חשכה נפשי לא ממחסור באור, לא מקרני חמה שבה שוב לא ינצו, כי אם מרפא היא חשוכה, ולה לא יימצא מזור, ומחכה בודדת וסבוכה, שזיק של אמונה יגיח. וכך, בליל, עת פחד משתלח, אל תוך נפשי שבדמה היא מתבוססת, ובגרוני מחנק של חושך ושל קור, מתחיל לפעום הלב בנפש הגוססת, ולהבה ניצתת בעוצמה, פתאום, בשטף אש טהור, ולחטף נפתחת הנשמה, ועוד הגיג ממנה מצתמח.