מוות

[נישט שייך]

מוות

אני מאוד מפחד למות. בהגדרה. אני מפחד למות כי אני חי כמו שבא לי לחיות, ואני לא רוצה שזה ייפסק. כי אני חי כמו שבא לי לחיות ואולי יש שם קב"ה למעלה שבאמת ישפוט אותי לכף חובה. אני מפחד כי אני חי כמו שבא לי לחיות וככה הייתי יכול להמשיך מיליוני שנים, אבל חוסר הידיעה של מה שהולך שם עם הנשמה והגוף שמתכלה...טוב, לפעמים זה ממש מדיר שינה מעיניי. מה אתכם? איך אתם עם החדלון?

 

[פנדיאני]

עם הנשמה המתכלה

וודאי שאני לא דואג, מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא מכיר בקיומה. לגבי הגוף, זו באמת שאלה טובה. לא מופרך אצלי לשרוף את הגופה ולפזר את האיפר איפשהו. בכל מקרה, ממש לא מעניין אותי כרגע הנושא הזה של המוות. קודם צריך לחיות, אחר כך למות.

 

[נישט שייך]

ולוואי

שהיתה בי שלמות שכזו. אחרי הכל, אני הדוניסט מובהק: שותה, מזיין, קורא, כותב, מדבר, אוכל. חי, ממש חי. אבל בסוף מגיע הפחד, אולי מולד, אולי פרי חינוך.

 

[מלח השמים]

המשך במעשיך

מטרת החיים להנות. מחר נמות ולכן אכול ושתה כל זמן שחיים שיהיה חיים (ביידיש זה נשמע יותר טוב

)

 

[נישט שייך]

אז זהו

שהמחר נמות? זה מלחיץ

 

[אנדרנליסט]

למה להלחץ? זה תמיד רק מחר

 

[מלח השמים]

ומה אם תרנגולות?

נראה לך שגם לתרנגולות יש חיים לאחר המוות? נראה לך שתרנגולות מפחדות ממה שיקרה להן אחרי המוות? אולי יש אלהי תרנגולות שמעניש אותן אם לא עשו מספיק חזק קוקוריקו כל בוקר? * מצד שני- פחד לא מגרשים עם הסברים. אנשים שונים פוחדים מכל מיני דברים. כדאי ללמוד לחיות עם זה.

 

[נמאס להתבחשש]

אני לא מפחדת מהמוות.

כי יש בו משהו סופי וגמור. לא בטוח שהייתה התחלה, אבל בטוח שזה הסוף. אני הרבה יותר מפחדת לחיות.

 

[תוהה ביני לביני]

../images/Emo207.gifוזה לא לגמרי נישט שייך.

 

[אדוגמטית]

"אולי יש שם קב"ה למעלה"...

נו באמת, אם היית ספקן באמת, היית כנראה דתי או לפחות מסורתי. מהמרים לוקחים סיכון כי אולי... אנשים עושים הרבה דברים בשביל סיכוי קטן אחד, ולא מתוך וודאות שזה יצליח. כל דבר שאתה עושה אתה בטוח בהצלחתו? במימושו? לונירה לי... בכל מקרה, עליי, אין כלום למעלה...

 

[נמאס להתבחשש]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[ספל חמאה]

בכל פעם שאני רואה את עיתון

הצופה - לא קרה פעם אחת שלא הייתה בו מודעת אבל בחסות בנק מזרחי. מישו צריך לבדוק ברצינות ת'מזוזות בסניפים שלהם, לא הגיוני שימותו ככה כל כך הרבה אנשים. >ספל חמאה צריכה באמת לבקר את ההורים<

 

[uty76]

אני מאמין בהמשכיות

המוות בא בהמשך לחיים גם לפי הדת טעם המוות כרוך בחיים שקדמו לו אתה קיבלת נשמת אף ממי שאמר ונברא מהבלו עולם יפייפה במנדט שקיבלת ברור לעין כל שהיחיד שבוחר והיחיד שעושה הוא אתה - לפי קוצר הבנתך ולפי חוסר נסיונך. אל תפחד להבין אחרת. תמשיך להתקדם. תמשיך לצקת תוכן בחיים - בדרך שלך. לפי האמונה הבודהיסטית שאני מרבה להתבונן בה רגע המוות משיק לרגע הלידה מחדש אם עזבת בכעס, תכנס שוב לעולם בכעס עזבת בלב רחב, ותכנס שוב לעולם ברוחב לב

 

[admor]

אני אוהב לישון

ולא אני לא אומר מודה אני בבוקר. אבל ממש לא מפחיד אותי לישון שינה יותר עמוקה. רוצה להספיק עוד כמה דברים. אבל בתכלס לא מפחיד אותי למות. הרבה יותר מפחיד אותי זה להיפצע להפוך לנטל או לצמח.

 

[מתלבט13]

כנ"ל. מפחד מחיי סבל

 

[uty76]

הפגישה עם המוות כבר קיימת עכשיו

מבט על פגישה. איך נראית פגישה בחיי היום יום? קיים כוח אקטיבי יוצר וכוח פסיבי מאפשר ובין שני ההפכים הללו נוצר המפגש, בין היוצר וההפך שלו המאפשר כאשר המפגש עצמו הוא האקסטזה לפי ההבנה שלי כרגע אתה האקטיבי אתה החי היוצר והמוות מאפשר אותך, בתוך המפגש ביניכם אחרי 120 המוות ייצור את המפגש ביניכם ואתה תכיל את המפגש ותתמוך אותו בעצם ההרפיה שלך אל תוך המוות אבל המפגש הזה ביניכם?.. בינך לבין מוות?... כל כך מוכר ובכל זאת מבלבל... אתה יצרת והנהגת וברגע המוות אתה הופך פסיבי ומובל בעל כרחך... האם בכך שתחיה בצורה פחות אקטיבית תמנע את בוא המוות? אולי אם תבחר פחות? או שתניח למישהו אחר לבחור במקומך (עיין ערך מצוות)?... המוות כבר עכשיו הוא ההפך שלך. מאפשר אותך. להבנתי במעשים הנועזים שלך אתה מעצים את המוות. המפגש ביניכם כעת הוא האקסטזה ואחרי 120 המפגש ביניכם ישוב ויתגלם באקסטזה. להבנתי לא תוכל לצפות לפחות.

 

[rigoletto111]

אפשר להקפיא את גופתך

(אצלי בפריזר אין מקום, סורי) ואני מכיר אנשים שיבטיחו לך כמה מנשות גם העדן שחורות העיניים. מה אנשים לא יעשו כדי להאמין בחיי נצח?

 

[פנדיאני]

רק לא להקפיא את גופתי

לשם מה?

 

[rigoletto111]

זו אופנה אמריקאית מלפני מספר

שנים (שאינני יודע האם דעכה בינתיים אם לאו). חברות שהציעו הקפאת גופות, בתקווה שיום אחד המדע יתקדם ויוכל להחזיר את המוקפאים לחיים ולרפא את המחלה ממנה סבלו. בקיצור, אמונה נאיבית בחיים שלאחר המוות, המופנית הפעם לאנשים שהפרוטה מצויה בכיסם. תפוס קישור . גם אם המדע יתפתח בינתיים, האם למדעני העתיד בכלל יתחשק להקים לתחייה אמריקאים שמנים ועשירים שמתו בשנות התשעים של המאה ה20? לא בטוח. אגב, לא סיפרתי פה פעם על כת ה immortals שמאמינים שהם לא ימותו?

 

[uri80]

רגע, למדת באמת לחיות קודם כמו

שצריך? כי אני עדיין עובד על זה. כשאסיים את זה יתפנה לי זמן לחשוב על החידלון. תן קודם למצות את החיים. למה לדאוג בגלל משהו שבודאות יתרחש? אני אישית מאד אהבתי את אחד המשפטים של אדוארד מונק: "מגופתי הנרקבת פרחים יצמחו, ואני אהיה בתוכם, וזהו הנצח"