מה תורם ומה לא?
שרשורים אחרונים בפורום (שהיו בהחלט מצוינים ומעניינים) העלו לי כמה נקודות מחשבה, אני מניח שכמו כמה ממכם פה אני יוצא מתוך נקודת הנחה הרבה פעמים שכל רגש שהוא מספיק חזק יכול לעורר מספיק כוח רצון ומספיק אנרגיה בשביל להגשים כישוף, בעצם לגרום להצלחתו של אקט מאגי. ואז קפץ לי לראש איזשהו ניסיון שעשיתי עם טליסמא (קמע להבאת "דברים" אליך), שאומנם לא הייתי מודע לזה באותו הרגע, אבל הניסיון הזה והכישוף הזה היו מבוססים מאוד על אובססיה שלי למה שרציתי, וזה לא אובססיה מתוך משהו אחר כמו אהבה או עצב, אלא רצון שלי לעשות משהו שיצא מתוך פרופורציות- אובססיה טהורה, קורה לרבים מאיתנו בגיל הנעורים. ואני חייב לציין שעם כל האובססיה שלי והכמויות הרבות של אנרגיה (רוחנית ופיזית כאחד), זמן, רצון טוב ודרמטיות שהשקעתי- פשוט לא הצליח לי העניין. חלקית אולי, אולי אפילו הורע המצב… אבל אני לא הרגשתי את התחושה הזאת שאני מרגיש שהולך לי משהו בתחום הזה. ואז אני שואל את עצמי אם באמת כל רגש ותשוקה מתאימים למאגיה? אולי יש רגשות שאנחנו בכלל לא מבינים ושלא כדאי להכניס למאגיה, כמו אהבה? או שאולי זה פשוט תלוי בכמה חזק הרגש הזה? או כמה אתה מאזן אותו? ואולי בכלל המאגיה צריכה להיות נטולת רגשות, פשוט פעולות טכניות בזמן האקט המאגי עצמו? (שזה גישה שמתאימה מאוד למאגיה טקסית לדוגמה "שמנטרלת" את הרגשות והמחשבות היומיומיות בזמן האקט המאגי עם טקסים כמו הLBRP והממשיכים "החזקים יותר" שלו, אבל סותרת מאוד מאגיה טבעית לסוגיה שמדברת על התחברות רגשית עם היקום)... ואם בכלל רגש (על כל סוגיו צבעיו ומניעו) הוא מספיק חזק, יציב, והחלטי בכדי שאני אוכל לבסס עליו פעולה מאגית? נ.ב אם למישהו יש רשימה של רגשות של מה יעזור ומה לא, אני הכי אשמח
שרשורים אחרונים בפורום (שהיו בהחלט מצוינים ומעניינים) העלו לי כמה נקודות מחשבה, אני מניח שכמו כמה ממכם פה אני יוצא מתוך נקודת הנחה הרבה פעמים שכל רגש שהוא מספיק חזק יכול לעורר מספיק כוח רצון ומספיק אנרגיה בשביל להגשים כישוף, בעצם לגרום להצלחתו של אקט מאגי. ואז קפץ לי לראש איזשהו ניסיון שעשיתי עם טליסמא (קמע להבאת "דברים" אליך), שאומנם לא הייתי מודע לזה באותו הרגע, אבל הניסיון הזה והכישוף הזה היו מבוססים מאוד על אובססיה שלי למה שרציתי, וזה לא אובססיה מתוך משהו אחר כמו אהבה או עצב, אלא רצון שלי לעשות משהו שיצא מתוך פרופורציות- אובססיה טהורה, קורה לרבים מאיתנו בגיל הנעורים. ואני חייב לציין שעם כל האובססיה שלי והכמויות הרבות של אנרגיה (רוחנית ופיזית כאחד), זמן, רצון טוב ודרמטיות שהשקעתי- פשוט לא הצליח לי העניין. חלקית אולי, אולי אפילו הורע המצב… אבל אני לא הרגשתי את התחושה הזאת שאני מרגיש שהולך לי משהו בתחום הזה. ואז אני שואל את עצמי אם באמת כל רגש ותשוקה מתאימים למאגיה? אולי יש רגשות שאנחנו בכלל לא מבינים ושלא כדאי להכניס למאגיה, כמו אהבה? או שאולי זה פשוט תלוי בכמה חזק הרגש הזה? או כמה אתה מאזן אותו? ואולי בכלל המאגיה צריכה להיות נטולת רגשות, פשוט פעולות טכניות בזמן האקט המאגי עצמו? (שזה גישה שמתאימה מאוד למאגיה טקסית לדוגמה "שמנטרלת" את הרגשות והמחשבות היומיומיות בזמן האקט המאגי עם טקסים כמו הLBRP והממשיכים "החזקים יותר" שלו, אבל סותרת מאוד מאגיה טבעית לסוגיה שמדברת על התחברות רגשית עם היקום)... ואם בכלל רגש (על כל סוגיו צבעיו ומניעו) הוא מספיק חזק, יציב, והחלטי בכדי שאני אוכל לבסס עליו פעולה מאגית? נ.ב אם למישהו יש רשימה של רגשות של מה יעזור ומה לא, אני הכי אשמח
