אברך בן 32 משכונת גאולה בירושלים ואב לשבעה ילדים, החליט לשבור שתיקה. בשיחה כואבת הוא מתאר מציאות כלכלית בלתי אפשרית, ודורש מהמדינה לקחת אחריות על לומדי התורה.
"אנשים בחוץ לא מבינים," הוא אומר. "אני קם ב-5 בבוקר, רץ למקווה, ויושב על הגמרא עד 10 בלילה, לפעמים יותר. זה מאמץ אינטלקטואלי ונפשי עצום. זו העבודה שלי, זה הייעוד שלי. ואז מגיע ה-10 בחודש, ונכנסים לבנק רק 1,160 שקלים. תגידו לי אתם, מה אני אמור לעשות עם זה? לקנות לחם וחלב ל-7 נפשות? לשלם חשמל?"
הטענה המרכזית שלו היא אידיאולוגית: "הלימוד שלנו הוא 'כיפת הברזל הרוחנית' ששומרת על החיילים ועל המדינה. אם אנחנו נפסיק ללמוד רגע אחד - הכל יתמוטט. אז למה על כיפת ברזל פיזית משקיעים מיליארדים, ואותנו מרעיבים? הדרישה שלנו היא מינימלית: שכר בסיס שיאפשר קיום בכבוד, לפחות שכר מינימום. לא הגיוני שאני אצטרך לחיות מגמ"חים והלוואות."
מנגד, הציבור העובד שואל: אם קשה, למה לא לצאת לעבוד ולפרנס?
תענו בכנות- לדעתכם, האם המדינה צריכה לממן אברכים במשכורת מלאה על לימוד תורה, או שהם צריכים לצאת לשוק העבודה?
"אנשים בחוץ לא מבינים," הוא אומר. "אני קם ב-5 בבוקר, רץ למקווה, ויושב על הגמרא עד 10 בלילה, לפעמים יותר. זה מאמץ אינטלקטואלי ונפשי עצום. זו העבודה שלי, זה הייעוד שלי. ואז מגיע ה-10 בחודש, ונכנסים לבנק רק 1,160 שקלים. תגידו לי אתם, מה אני אמור לעשות עם זה? לקנות לחם וחלב ל-7 נפשות? לשלם חשמל?"
הטענה המרכזית שלו היא אידיאולוגית: "הלימוד שלנו הוא 'כיפת הברזל הרוחנית' ששומרת על החיילים ועל המדינה. אם אנחנו נפסיק ללמוד רגע אחד - הכל יתמוטט. אז למה על כיפת ברזל פיזית משקיעים מיליארדים, ואותנו מרעיבים? הדרישה שלנו היא מינימלית: שכר בסיס שיאפשר קיום בכבוד, לפחות שכר מינימום. לא הגיוני שאני אצטרך לחיות מגמ"חים והלוואות."
מנגד, הציבור העובד שואל: אם קשה, למה לא לצאת לעבוד ולפרנס?
תענו בכנות- לדעתכם, האם המדינה צריכה לממן אברכים במשכורת מלאה על לימוד תורה, או שהם צריכים לצאת לשוק העבודה?
