מה שמעתם בתור ילדים?

[ringo rulz]

מוזיקת אסקימו לימון?

באסקימו לימון יש מוסיקה משנות ה50 והשישים המאוחרות... רוקנ'רול, דואופים, באבל גאם...

 

[«Jimmy Page»]

נכון,

חח מה הפואנטה?

 

[ringo rulz]

"אפשר להגיד, שומדבר מוגדר."

 

[«Jimmy Page»]

כי

לא היה מדובר רק במוזיקה הזאת.

 

[Caraya]

אלו הם חיי...

בתור ילד ממש קטן שמעתי דברים שאחותי הגדולה אהבה לשמוע. בעיקר רוק ישראלי של תחילת שנות התשעים (אביב גפן, איפה הילד, איגי וקסמן, מיקה קרני, משינה, אתניקס, נטאשה). חוץ מזה היה לה גם דיסק של הקומדי סטור שהייתי חורש בטירוף והכרתי בע"פ

אהבתי גם לראות את הקליפים שהיו בערוץ 1 ו-2 בין התכניות וככה הכרתי גם כמה שירים לועזיים, אני זוכר שממש ממש אהבתי את Confide In Me של קיילי מינוג (היי, בגיל 5 זה לא פאדיחה...) אח"כ כשהייתי בכיתות ב'-ג' אז אחותי כבר התגייסה וזה אז לא ממש היה לי מי שישמיע לי מוזיקה. כשהייתי בכיתה ד' ועד סוף כיתה ו' שמעתי את הדברים הכי מפדחים בעולם

. כל מיני זוועות כמו וויל סמית', ווסטלייף, פייב, אן סינק, אקווה... אבל זה עוד כלום לעומת כמה שהערצתי את אייל גולן. הכרתי בע"פ את כל-כל-כל השירים. תבינו, המצב היה כ"כ חמור עד שבאיזו מסיבת כיתה בכיתה ה' כשעשו מין קריוקי כזה אז שרתי משהו שלו. אח"כ בכיתה ז' התחיל אצלי איזה קטע עם שירי ארץ-ישראל, אם זה היה ישן-שמעתי את זה ואהבתי את זה. להקות צבאיות וכל מני דברים מימי הדודאים. בקיצור תפתחו פעם רשת ג' באיזור שש בערב ותבינו בדיוק על מה אני מדבר. מתוך זה הגעתי גם לשמוע כוורת, וכ"כ התלהבתי מהם שהשמעתי אותם לכל החברים שלי, הצקתי והצקתי עם זה עד שבסוף כולם אהבו כוורת כי לא הייתה להם ברירה... אח"כ נמאס לי וזהו. בכיתה ח' היה לי חבר שחשף אותי לסאבלימינל ולכל מני ראפרים ישראלים כאלה שבדיוק אז התחילו, ודי התלהבתי מזה... ואז בחופש הגדול בין ח' ל-ט' אותו חבר בא אלי הבייתה והוריד לי בקאזה כמה שירים של אדימה לינקין פארק והייתי בטוח שעכשיו אני רוקר מגניב, ובטח הייתי נשאר רוקר מגניב אם לא היה מצטרף אלי בדיוק באותה שנה לכיתה מישהו ששמע שאני אוהב לינקין פארק וצחק עלי שאני אידיוט. אז החלטתי שלינקין פארק זה דפוק ושמעכשיו אני שומע מה שהוא אומר לי לשמוע, הוא קנה לי את נוורמיינד ופה הסתיים הפרק של מוזיקה גרועה בחיים שלי

 

[נערת הפרחים ההזויה]

Confide In Me שיר מופתי בעיניי.

הוא משדר אוירה מאוד מפתה,מאוד מינית. ויש לו הפקה מצויינת. יש בו תחושה של מסתוריות השיר היחיד שאני אוהבת שלה(יש כמובן של where the wild roses grow..אבל אני יותר מחשיבה את השיר הזה בתור שיר של ניק קייב...אגב,שיר גאוני)

 

[r0cken]

הו הנה זה הגיע ../images/Emo8.gif אייל גולן!

חחחח..... דרך אגב, וויל סמית' מעלה חיוך על פניי, לא משנה מה הוא עושה. הוא שחקן כל כך מעולה שאני מוכנה לוותר לו על ההיפ הופ הזול שהוא משתעשע איתו.

 

[Live at Leeds]

טוב שלא הגזמת

 

[M e n s R e a]

עקרונית התחלתי מרוק

ככה זה כשאתה ילד בתחילת הניינטיז. גאנז מטאליקה ונירוונה בעיקר. אבל כן, היו גם פופ, כמו מייקל ג'קסון ומדונה, שהיו אז בשיא הצלחתם.

 

[yotamn9]

כמו כולם נו...

עד כיתה ו' בערך שמעתי פופ MTV כזה. מכיתה ו' חבר שלי התחיל להשמיע לי את הדורס, ואבא שלי שתמיד אהב רוק איכותי הוסיף לכל העניין, ובערך מכיתה ז' התפתחתי לאט לאט

.

 

[lihi50]

הכל מאבא../images/Emo42.gif

הוא מהאלה ששומרים במחסן ערמות של תקליטים (שאגב, על קיומם נודע לי רק בחודש האחרון

) של הביטלס, לדזפ וקווין. אז לפני שנודע לי על קיומם, כל פעם גנבתי לו CD והקשבתי לו..וממש אהבתי...חוץ מהרד הוט, שאת זה יזמתי לבד

 

[PinkCigarette]

המממ

אמא השמיעה לי את קווין,הביטלס,פינק פלויד,הדורס,המי וכו' מאז שהייתי קטנה (מצד שני גם את אבבא,הבי ג'יז ומחזות זמר למיניהם) אח"כ ניסיתי פאנק קצת מטאל גרוע ואז גראנג',שאליו נדבקתי והתפתחתי ממנו

 

[Liorking]

הדלתות נפתחות

סיפור ארוך, התחלתי להקשיב יותר למוזיקה פופולרית בכיתה ד'. זה היה כשגיליתי את אקווה ופייב. לא היה לי טעם משהו במוזיקה, אבל בזכות בן דוד שלי גיליתי את הרוק - בתחילת כיתה ה' שמעתי אצלו את נירוונה, פו פייטרז, סאונדגארדן, הול, לני קרביץ ועוד ודי אהבתי, אבל לגמרי עברתי לרוק כששמעתי את Pretty Fly של אופספרינג ובעקבותיו קניתי את Americana. מאז ועד כיתה ז' שמעתי בעיקר מה שפופולרי (רוק פופולרי) ולא היה לי עדיין כיוון, אבל בכיתה ח' התחלתי להוריד שירים של גאנז, קווין, אירוסמית', בון ג'ובי ועוד. בזכות חינוך מבית, להקות קלאסיות כמו פינק פלויד, לד זפלין וג'ימי הנדריקס. התחלתי להוריד שירים שלהם ובכיתה ט' הסיפור התחיל: קניתי את דארק סייד, Wish You Were Here ואוסף של הנדריקס (לד זפלין 4 כבר היה בבית). עד היום יש לי סימפתיה לגראנג' כי זה מה ששמעתי בתור ילד בן 10 אצל בן דוד שלי. לא רק לגראנג', אלא גם בכלל למוזיקה של שנות ה-90 (זה גם קשור לעובדה שגדלתי בניינטיז). עד היום שירי רוק מאותו הקיץ (Summer '98), כמו "השיר של ארמגדון" שאחריו גיליתי את אירוסמית', If You Tolerate This, The Way מחזירים אותי לאותה תקופה