מה קרה לחברות?
מאז גירושי אני מוצאת את עצמי מתמודדת לגמרי לבד עם המשבר. החברות הטובות שלי התגלו כ"מכירות" בלבד, והמכרים התגלו כזרים. אני בכלל לא מסכנה, ונחשבת לאישה מאוד חזקה ומוצלחת, ואולי בגלל זה גם לא רואים עלי את המשבר. השבת הזו היה קשה לי במיוחד, יותר קשה מכל הקטע של אבדן הנישואין (כי זה דווקא משמח...), היא ההכרה כי שאר מערכות היחסים שלי התבררו כלא קיימים. איך יכול להיות שלאף אחד לא אכפת? מה , אין לי חברות? כל חיי הייתי בחורה כזאת נחמדה, לא רבה עם אף אחד, ותמיד מתנדבת ותורמת לחברה, ופתאום כשאני צריכה עזרה, אין אף אחד בסביבה. אני מסתכלת על עצמי במראה ושואלת, מה עשיתי לא טוב? במה חרגתי מהנורמות המקובלות? האם אני מאיימת באיזושהיא צורה? איך יכול להיות שאדם חי שנים על גבי שנים בקהילה ונחשב לחלק אינטגראלי ממנה, ופתאום, בוף, אין אף אחד בסביבה, סתם כך, לבלות, לעשות משהו ביחד בכדי שיהיה נעים. זה לא שאני לא רואה אנשים, אני מאוד פעילה ופוגשת אנשים רבים, אבל חברה, מישהי שתהיה בקשר רצוף, שתתעניין, שאפשר יהיה לשתף אותה במה שקורה. איך זה שמי שחשבתי שהן חברות, פשוט לא היו חברות אף פעם?
מאז גירושי אני מוצאת את עצמי מתמודדת לגמרי לבד עם המשבר. החברות הטובות שלי התגלו כ"מכירות" בלבד, והמכרים התגלו כזרים. אני בכלל לא מסכנה, ונחשבת לאישה מאוד חזקה ומוצלחת, ואולי בגלל זה גם לא רואים עלי את המשבר. השבת הזו היה קשה לי במיוחד, יותר קשה מכל הקטע של אבדן הנישואין (כי זה דווקא משמח...), היא ההכרה כי שאר מערכות היחסים שלי התבררו כלא קיימים. איך יכול להיות שלאף אחד לא אכפת? מה , אין לי חברות? כל חיי הייתי בחורה כזאת נחמדה, לא רבה עם אף אחד, ותמיד מתנדבת ותורמת לחברה, ופתאום כשאני צריכה עזרה, אין אף אחד בסביבה. אני מסתכלת על עצמי במראה ושואלת, מה עשיתי לא טוב? במה חרגתי מהנורמות המקובלות? האם אני מאיימת באיזושהיא צורה? איך יכול להיות שאדם חי שנים על גבי שנים בקהילה ונחשב לחלק אינטגראלי ממנה, ופתאום, בוף, אין אף אחד בסביבה, סתם כך, לבלות, לעשות משהו ביחד בכדי שיהיה נעים. זה לא שאני לא רואה אנשים, אני מאוד פעילה ופוגשת אנשים רבים, אבל חברה, מישהי שתהיה בקשר רצוף, שתתעניין, שאפשר יהיה לשתף אותה במה שקורה. איך זה שמי שחשבתי שהן חברות, פשוט לא היו חברות אף פעם?
