מה קורה לזוגיות?

[טליה מספרד 1]

מה קורה לזוגיות?

עד עכשיו מצאתי כאן בפורום רק שאלות והודעות על טיפול זה או אחר, ולכן מה שקורה לנו נראה לי עוד יותר קשה. בעוד פחות משבוע אני אמורה להתחיל עם הזריקות ואני בלחץ נוראי, וכמובן שהלחץ הזה יוצא באופן אוטומטי על הבעל, אני יודעת שאני רבה איתו על שטויות, אבל אין לי אפשרות לעצור את עצמי. והכי גרוע, הן המחשבות המגעילות שמתגנבות לי למוח, האם בעיית הפיריון היא לא איזשהיא אות מלמעלה לכך שלא צריכים להיות לנו ילדים? האם רק אני משתגעת? האם הקטע הזה נורמלי?

 

[ליאור של חנה]

הנושא עלה בעבר מספר פעמים

הטיפולים מכניסים למצבים ומתחים לא רגילים ובמתח כבמתח דברים מתנהלים אחרת לדעתי קל לשקוע במחשבות שזה סימן מלמעלה וכולי אבל ברגע שנזכרים שיש זוגות שהם על הפנים ועם ילדים אז נקל להבין שאין כאן אותות ולשאלתך האחרונה ולפניה זה קורה הרבה לכולם וזה נורמלי ליאור

 

[טליה מספרד 1]

כמה שזה נורא, אבל זה מעודד

אני יודעת שזה נשמע נורא לאמר זאת, אבל בגלל שאין לי קשר עם זוגות במצב דומה, כבר התחלתי לחשוב את הגרוע מכל, ומאוד מרגיע לחשוב שאנחנו עוברים תהליך נורמלי. כמה שקראתי מאמרים בנושא, תמיד חשבתי שלנו זה לא יקרה, ושאנחנו נחזק אחד את השני, ולא נתמוטט תחת הלחץ- ואופס, זה קרה... וזה מאכזב, וזה מגעיל, וזה עוד יותר נורא, כשאני יודעת שאני מקור הבעייה, ושאני לא יכולה לעצור את עצמי.

 

[ליאור של חנה]

את מוזמנת לצאט, אנחנו שם

 

[ליאור של חנה]

ולשאלתך

לפעמים צד אחד חזק יותר והוא תומך את השני לפעמים שני הצדדים קצת חלשים אז נופלים , מתאבלים, קמים וממשיכים צריך להביט על הטיפולים כעל פתרון לבעייה משותפת להיות מקור או האשם זה יצירת רגשות אשמה מחד וחוסר הדדיות ושיויון מאידך שאלת על אחרים ? היו לא מעט מקרים בהם סיפרו פה אנשים שהציעו לבן הזוג "ללא הבעייה" להתגרש כדי שהוא יוכל לממש הורות בלי שה"אשם" יפריע לו ברור שזה ירד בדיוק כמו שעלה אין לי פתרון קסמים כמובן אבל כשמודעים שזה יכול לקרות אז חווים את זה וממשיכים הלאה בהצלחה ליאור

 

[טליה מספרד 1]

מקווה שלא מתגרשים, אבל שנינו חלשים../images/Emo58.gif

או יותר נכון עצבניים, אני מרגישה שאני מחפשת לריב, כל פיפס מקפיץ אותי ושורף לי את ה"פיוזים", ובעלי, לא מנסה להתרחק או להבין, כנראה מאותה הסיבה, אולי גם הוא רוצה "להתפרק" ע"י ויכוח או ריב עסיסי...

 

[מיכל ק-ש]

טליה

מוכר, מוכר, מוכר. ונורמלי כל כך. אנחנו עברנו 3 שלבים עיקריים: שלב א´: דומה מאוד למה שאת מתארת. התפרצויות שלי, מחשבות שאולי אם זה קורה זה סימן שאנחנו לא צריכים להיות ביחד וכיו"ב. אני לא מתביישת לומר שזה גם השפיע על יחסי המין שהפכו (בעיקר מצידי) למכניים, למתוזמנים ומיועדים למטרה אחת בלבד. שלב ב´: השלמה עם המצב. הבנה שזה קרה כי זה קרה ולא יותר מכך. לא כי מגיע לנו. לא כי עשינו משהו רע ולא כי אנחנו לא צריכים להיות ביחד. ההשלמה לוותה בהבנה שזה כנראה יקח עוד הרבה זמן ושכדאי להמשיך לחיות תוך כדי ההמתנה. גם חיי המין וגם הזוגיות השתפרו פלאים עם ההבנה הזו. משנוצר השינוי ב-STATE OF MIND, נוצר שינוי בהתנהגות שרק קרב אותנו יותר ויותר האחד לשניה. כמובן שלא הכל היה אידאלי. כל קבלת מחזור לוותה בהתרסקות ותסכולים של שנינו. ברוב המיקרים בעלי צריך היה לשחק את החזק למול רעייתו השבורה, אבל גם לו היו את רגעי השבירה שלו. שלב ג´: תחושה מלאה של מאבק משותף שאנחנו אט אט מתקרבים לקיצו. הזדהות, תמיכה, שאיפות וחלומות זהים, קרבה אינטימית ואהבה גדולה מתמיד. הבנה חזקה מאי פעם שכל אחד מאיתנו הוא האדם שאיתו אנו רוצים לחלוק את החיים. תחושה שאם עברנו ואנחנו עוברים תקופה כזו ביחד, נוכל לעבור הכל. חבל שאנחנו נאלצים לעבור תקופה כזו, אך לפחות אפשר לנסות להפוך אותה ליתרון בתחום הזוגי. כדאי להשתדל לשתף בתחושות, בפחדים, בחששות, בתסכולים, בנחמות הקטנות, בהצלחות החלקיות ובכשלונות. כדאי להיעזר ולעזור, להיתמך ולתמוך. אפשר להפוך את התקופה הזו למצב שיש רווח אדיר בצידו: גילוי מחודש של בן הזוג והזוגיות. מקווה שזה עזר לך לחוש קצת יותר "נורמלית". מיכל

 

[טליה מספרד 1]

בהחלט עוזר../images/Emo51.gif

אנחנו כנראה רק בשלב ההתחלה, ולכן כל מה שתארת ב"שלב א´" שעברת, הרגשתי הזדהות מלאה. אני מקווה שנתחיל להתגבר על זה- אני מבחינתי כבר התחלתי ב"התחנפות"- בישלתי לו את האוכל שהוא אוהב, אבל כמו שאני מכירה את מזלי הרע, הוא יחזור אחרי שאכל בעבודה, ואני יודעת שאני אתפוצץ עליו, איך עוצרים את זה?

 

[innes]

אחד המבחנים הכי חזקים ואינטנסיביים

שעומדים בפני הזוגיות. זוג ששורד את זה - כבר יהיה ביחד לנצח.

 

[מיעד]

חבל שבעלי לא רואה את שאלתך../images/Emo70.gif

בשלושה ימים שעברו מאז שגיליתי את הפורום הזה, אני צוחקת הרבה (לא מלעג חלילה). עד היום אני ובעלי חשבנו שהמצאנו את אמריקה (עכשיו מסתבר שאפילו את אסיה לא המצאנו). לאורך תקופת הזריקות, מצב הרוח שלי תמיד יורד (אני מפחדת מזריקות, מאז שהייתי קטנה, והפחד הזה לא עובר לי גם היום, אחרי מאות הדקירות). בכל כמה ימים מתעוררת מריבה על שטות אחרת, ותמיד נשמעים בה משפטים כגון: אז בוא/י נתגרש, אולי זה העונש שלנו וכו´. אני התחתנתי "רק" בגיל 28, ומתוך אהבה גדולה, ואפילו שהבעיה אצלנו (על סמך הבדיקות וסיכומי הרופאים), נעוצה רק בעובדה שלבעלי יש תנועת זרע 0%, לעולם לא אעזוב אותו, אני יודעת שכל המריבות האלו הן רק מתוך יאוש (שעובר). בערוץ 23 היה סרט על פוריות (לפני כחודשיים) ובו ציינו כל המטופלות שהן מרגישות בכל תקופת הזריקות, עצבניות כמו לפני מחזור. שורה תחתונה: מי ייתן ונעבור את תקופת הלפני (לפני שזה מצליח) במהרה ובשלום, ונעבור כולנו יחד לתקופה של אחרי (עם התינוק/ות) ולנצח תשרור ביננו האהבה וזוגיות טובה

ולליאור של חנה: איזה כייף לקרוא את המסרים שלך ולראות גם את הצד השני ומחשבותיו ותגובותיו. הבנתי (אני מקווה שהבנתי נכון) שאתה מבין אלו שמצפים בחודשיים הקרובים ללידת אישתך

. שיהיה במזל. שיהיה לכולנו אחלה של יום.

 

[נוג]

לטליה ../images/Emo9.gif

היי, להיות בטיפולים זה אכן גובה מחיר כבד על חיי הנישואין. זה מכניס הרבה רעש ולחצים ומתחים, אבל עם הזוגיות היא טובה והבסיס שלה הוא איתן אז עוברים את כל הקשיים והמריבות ואחר כך יוצאים יותר חוזקים. יש הרבה זוגות שלא עומדים בלחץ כי מראש הזוגיות היתה חלשה (אני מדברת מנסיון). אני תמיד אומרת שההפסקות בין טיפול לטיפול הם כדי לנוח ולפנק אחד את השני ולעולם אל תחשבי שאם יש בעיות פוריות זה סימן שלא מגיע לך ילד. החוכמה היא מדי פעם לנסות לשבור את השיגרה אפילו עם את בטיפול ומרגישה רע ואסוף כוחות ולעשות משהו רומנטי אפילו קטן, טיול בערב או ארוחה רומנטית אפילו סתם סרט. אל יאוש ושיהיה בהצלחה נוג

 

[masa]

../images/Emo39.gif../images/Emo42.gif../images/Emo24.gifלטליה מספרד 1

אני עוברת כמוך את היסורים שבטיפולים, אבל מעולם לא ראיתי בזה שום אות או סימן לכך שאנחנו לא צריכים להביא ילד לעולם, להיפך, אני חושבת שכל מי שנמצאת בפורום הזה עתידה להיות אמא נפלאה ולו בשל :כח הרצון, הנחישות, כח הסבל ,והידיעה שהילדים שנביא לעולם, לעולם לא יהיו ילדים של מובן מאליו, אלא, ילדים שהגיעו ב"זיעת אפנו". אני רואה את המצב יותר כ"מה שלחא הורג מחשל" ואני מסכימה איתך שזה יוצר בעיות וחיכוכים במערכת הזוגיות, אבל, האופן שאת צריכה לקחת את הדברים, צריך לדעתי, להשתנות. גם אני משוגעת ולא נורמלית מהתרופות, אבל, כל הזמן אני משננת לעצמי, שהתגובות המטורפות שלי והעצבים והבכי הלא נשלט, אינם שלי, הם כתוצאה מהתרופוות, הזריקות וההורמונים שמוכנסים לי לגוף, וזה הכל. כמובן ישנן גם שבירות אצלי, אבל, חייבים להמשיך ולהשיג את המטרה הנעלה הזו - ילד. אני חושבת שזו גם המשמעות שלנו בתור נשים, היכולת הזו להביא ילד לעולם וההריון, זו המתנה שקיבלנו בתור נשים ואסור בתכלית האיסור לוותר עליה, גם אם הדרך רצופה קשיים ומיכשולים. אז מה?, כל החיים הם קושי אחד גדול, וצריך פשוט תמיד להסתכל על החצי המלא, ולהודות שאנחנו בריאות ושחוץ מה"בעייה " הזו, טפו .. טפו, אין בעיות אחרות. התעודדי.

 

[מיכל ק-ש]

masa

אני חייבת לומר לך שאני לא חושבת שהמשמעות שלנו בתור נשים, היא היכולת להביא ילד לעולם. אני כן חושבת שזו זכות ומתנה שקיבלנו. אבל לכל אחת מותר לעשות עם הזכות הזו מה שהיא רוצה. נראה לי מוגזם לומר שבתור נשים אסור לנו בתכלית האיסור לוותר עליה.

 

[masa]

למיכל

זו זכותך לחשוב כך, כמו שגם זו זכותי לחשוב אחרת. אני חושבת שאם נסיר את כל הקליפות שלנו שהן קריירה, עבודה , מראה חיצוני, כסף, מעמד וכהנה וכהנה, הרי שבלעדייך(בתור אישה) אין יכולת קיום דור המשך וזו המשמעות אליה התכוונתי. אין לי שום רצון להטיף, כל אחת שתחייה כפי שהיא מעוניינת ורוצה, בסך הכל רציתי לחזק את טליה 1 , ולא שום דבר מעבר לכך , אך אני רואה בזה מתנה ומשהו שלעולם לא אוותר עליו בכל מחיר .

 

[זוהרה מצליחה החודש]

מסה יקרה

באיזשהו מקום דבריך קוממו אותי. הזוגיות שלי למשל לא נפגעה בגלל הטיפולים אלא העמיקה עוד רבדים של חברות ואהבה. הטיפולים ואובדן ההריונות היו דוגמא קונקרטית ליכולת שלנו לצעוד ביחד, שנינו בדרך הארוכה הזאת, גם כשבחוץ רק ורע. ויש זוגות שמרימים ידיים ומעדיפים להישאר ביחד מאשר לקטול את הזוגיות שלהם על מזבח הילודה. זה לגיטימי בעיניי ואף לפעמים מעורר הערצה. ועכשיו אגיד לך למה התקוממתי, אני ויתרתי לפני שלושה חודשים על זכותי ללדת. על הזכות ללדת ילדה פגועה ובעלת מום. ויתרתי, בגלל שהרצון שלי להיות אמא הוא רצון אגואיסטי. אני לא חושבת שזה הייעוד שלי. זה צורך שלי, חזק וברור, אך בוודאי שלא חובה. אני רוצה ילד מושלם ואם אדע שלא אוכל ללדת כזה, אולי ארים ידיים. עד אז, אני מנסה לחזק ולהתחזק זוהרה

 

[masa]

לזוהרה

אני מסכימה איתך במאת האחוזים , וגם הזוגיות שלי לא נפגעה מהטיפולים, אלא, להיפך, גם אנחנו מצויים עכשיו בתקופה שבסופו של דבר תעשה לילדים העתידיים שלנו רק טוב, כיוון שאת כל המכשולים הללו, אנחנו עוברים ביחד וכמובו, שהזןגיות שלי הוסיפה רבדים עמוקים ויציבים, השונים ממה שהיה לפני הטיפולים. אני חס וחלילה לא באתי לקטול זוגיות זו או אחרת, וגם אני במקומך, הייתי מוותרת על הזכות ללדת ילד פגום, אל לא על הזכות ללדת בכלל. אני גם רואה מעבר לצורך האגוסטי שלנו בתור נשים שההורמונים שלנו "משתוללים" כל אימת שאנו רואות תינוק , את הצורך הקיומי של להמשיך את הדור, ליצור משהו שהוא של שני אנשים שונים בתכלית השינוי וליצור משהו שהוא עירוב של שנים. הצורך שלי לפחות בילד, הוא לערוך "תיקון" לגבי החיים שלי ולגבי כל מיני פנים שבמשפחה שלי שהייתי רוצה להמשיך קדימה וכן, להוסיף את השונה מהצד השני. כלומר, שאני לא שופטת חס וחלילה אף אחת, משום שכל אחת והסיבות שלה, כל אחת ודרכי ההתמודדות שלה עם המצב. אני רק יודעת שלא אוכל לעולם לוותר על הזכות הזו שיהיה לי ילד. בברכה, ומחזקת אותך מכל הלב. בהצלחה

 

[עמית@]

טליה-

קודם כל טליה זה שם מקסים- לאחותי קוראים טליה

המחשבות האלה על למה אין ילדים והאם הבעיות הללו ימנעו ממני לעשות ילדים ומה זה אומר לגבי מה ש"מגיע" לי הן תמיד מתגנבות- בעיקר בימי משבר למה לי ולא לאחרים? למה לו (לבעלי) ולא לאחרים ומה אנחנו כזוג יכולים לעשות עם זה. והכי גרוע- דברים שמעולם לא היו עולים אלמלא הטיפולים עולים ומתחדדים- ויותר מזה- הם איזשהוא קטליזטור לתהליכים טבעיים הרסניים- חשבתי על זה הרבה. ובטח ובטח שהתחלת טיפול- עם כל התקוות והפחדים ועליית ההורמונים והכאבים והתהייה למה לעזאזל זו אני שסובלת כל כך הרבה בעוד הוא לכאורה רק מאונן פעם בחודש.. לא יודעת. אני מניחה שלפעמים קצת קשה לשאת- אז מתפרצים ומחפשים לריב על כל דבר וזה אומר כל דבר

עמית

 

[masa]

כל מילה שווה זהב..../images/Emo47.gif

 

[טליה מספרד 1]

שאלת מיליון הדולר

למה דווקא אנחנו? אני לא חושבת שעובר יום ללא המחשבה הזו, כשאנחנו אצל חברים עם ילדים, כשעובר זוג עם עגלה בקניון, כשעוברים ליד חנויות לתינוקות, בקיצור, כמעט כל סיטואציה מעלה את המחשבה המטרידה הזו. אני חושבת או בעצם בטוחה שהמריבות שלנו הן פועל יוצא של התיסכול המייאש הזה, והכי מרגיז, זה הידיעה שאנחנו רק בתחילת הדרך.

 

[רומי^^]

זה לא רק אנחנו ואתם... ../images/Emo24.gif

זה יכול להיות גם השכנים שלכם מלמעלה, ובת דודה שלך, והחברה של החברה הכי טובה שלך, עוד רבים וטובים כמונו שחושבים בדיוק את אותו הדבר שאת העלית כרגע... טליה יקרה - אין דבר כזה "בתחילת הדרך" כי זה יכול לקרות לך אפילו החודש או בחודש הבא.(מה שאומנם קרה פה לכמה בנות, שהגיעו אלינו ומייד נקלטו...) לצערי, הטיפולים, עם כל הקידמה והידע, עדיין לא הגיעו לפתרון שאנחנו שואפים ומקווים שיגיע - שנוכל לבחור לנו את הטיפול המתאים שיצליח בפעם הראשונה, ללא עוגמת נפש מיותרת. אז תתעודדי. קחי את הבעל, תדברו (זה כל כך חשוב!!!), סעו לאנשהו

, תצאו קצת מהבית - מנסיון - אין כמו לשבור שיגרה בשביל להעלות את המורל והמצברוח. הכי חשוב זה לא לחשוב על הטיפולים 24 שעות ביממה ולהפסיק לחיות. ותחשבי על זה ככה - יכול להיות שבדיוק אותו זוג שראית בקניון, או החברים שלכם - בדיוק להם הצליח ההריון הזה לאחר נסיונות רבים...לי לפחות זה עוזר להתמודד, בעיקר כשפתאום אני רואה כל כך הרבה זוגות בטיפולים מסביבי, מה שלא שמתי

כשלא הייתי בתוך העסק הזה. בסוף זה יגיע - שמרי על מצברוח ואופטימיות.

לפעמים מותר להישבר, אבל לאסוף את השברים ולהמשיך ישר הלאה. בסוף נהיה הורים.

אני מבטיחה לך. כולנו. רומי