מה קוראים בשבת?

[Arana]

השבת מתחילים בבתי הכנסת בקריאת ספר "במדבר", וביום ראשון יחול ראש חודש סיוון - זמן של התחלות חדשות

הזדמנות מצויינת להתחיל ספר חדש

מה אתם קוראים בשבת

 

[אורלנדה]

זהו, סיימתי היום. משהו כמו 5-6 חודשים זה לקח, עם 3 או 3.5 חודשים של הפסקה באמצע כי היה קשה להתמודד איתו רגשית. פתחתי אותו שוב לפני חודש ומאז לא הפסקתי. כבר היה קל יותר לקרוא. Autobiografia Clitoridea, "אוטוביוגרפיה דגדגנית", מאת טרזה צ'ינקווה פסוידונים של אליסה ג'ניני. Teresa Cinque.

השם מטעה קצת - אני מנחשת שההוצאה בחרה אותו - כי האוטוביוגרפיה הזאת היא לא רק מינית, רחוק מזה, היא שילוב של אלמנטים. סיפור חיים של אישה מצפון מערב טוסקנה, על הים, שהיא אשת רשת היום, כותבת, שחקנית, אולי היתה גם רקדנית. הטראומה של לגדול בבית שבו גר גם אביה, אדם קשה מאוד, מופרע. ההתפייסות המסויימת בסוף חייו. והחיים הרגשיים, עם כמה וכמה מערכות יחסים.

זה ספר מלא תבונה, אומץ להישיר מבט אל המראה, שניבטים ממנה הכאבים הראשוניים, מודעות עצמית גבוהה מאוד. 288 עמודים כתובים יפה, באיטלקית לא פשוטה, עשירה, והספר כמובן היה קרש קפיצה לעוד התקדמות שלי בשפה. היא מספרת את הסיפור של דור שלם, של מי שנולדו בתחילת שנות ה-70, ובסוף יש פלייליסט של שירים ואלבומים שהוזכרו במהלך הספר, רובם המכריע בשפה האנגלית.

הסיום יפה מאוד, כשהיא קושרת קצוות. פרטה אצלי על מיתרים רבים ואני הולכת לכתוב לה. ספר השנה שלי.

 

[Arana]

זהו, סיימתי היום. משהו כמו 5-6 חודשים זה לקח, עם 3 או 3.5 חודשים של הפסקה באמצע כי היה קשה להתמודד איתו רגשית. פתחתי אותו שוב לפני חודש ומאז לא הפסקתי. כבר היה קל יותר לקרוא. Autobiografia Clitoridea, "אוטוביוגרפיה דגדגנית", מאת טרזה צ'ינקווה פסוידונים של אליסה ג'ניני. Teresa Cinque.

השם מטעה קצת - אני מנחשת שההוצאה בחרה אותו - כי האוטוביוגרפיה הזאת היא לא רק מינית, רחוק מזה, היא שילוב של אלמנטים. סיפור חיים של אישה מצפון מערב טוסקנה, על הים, שהיא אשת רשת היום, כותבת, שחקנית, אולי היתה גם רקדנית. הטראומה של לגדול בבית שבו גר גם אביה, אדם קשה מאוד, מופרע. ההתפייסות המסויימת בסוף חייו. והחיים הרגשיים, עם כמה וכמה מערכות יחסים.

זה ספר מלא תבונה, אומץ להישיר מבט אל המראה, שניבטים ממנה הכאבים הראשוניים, מודעות עצמית גבוהה מאוד. 288 עמודים כתובים יפה, באיטלקית לא פשוטה, עשירה, והספר כמובן היה קרש קפיצה לעוד התקדמות שלי בשפה. היא מספרת את הסיפור של דור שלם, של מי שנולדו בתחילת שנות ה-70, ובסוף יש פלייליסט של שירים ואלבומים שהוזכרו במהלך הספר, רובם המכריע בשפה האנגלית.

הסיום יפה מאוד, כשהיא קושרת קצוות. פרטה אצלי על מיתרים רבים ואני הולכת לכתוב לה. ספר השנה שלי.

כל הכבוד על האומץ, גם לקרוא בשפה זרה, וגם לפנות לסופרת
תעדכני אם היא תענה, זה בוודאי יהיה מעניין מאוד

 

[Arana]

סיימתי את "יום השישי" של אריאל שנבל - הגיבורה משתמשת בקמע שעבר במשך דורות במשפחה כדי לחזור ל-6 באוקטובר ולמנוע את הטבח. אבל כמיטב מסורת ההיסטוריה האלטרנטיבית ותיאוריית הכאוס, התוצאה גרועה יותר.
בהחלט קריא מאוד וזורם, מלא דימיון. הדבר היחיד שעצבן אותי היתה הנטייה למשפטים שמשמיטים את כינוי הגוף: "החלה לחוש רעב. עצרה את המכונית."

 

[אורלנדה]

ככה כותבות באיטלקית רוב הזמן. זה בסדר גמור. אבל בעברית לא, מאוד מפריע גם לי.