מה שקראתי לפני 3 חודשים והנחתי בצד.
Autobiografia cloteridea,
שהוא סיפור התבגרותה של טרזה צ'ינקווה (אליזה ג'ניני הוא שמה האמיתי).
הנחתי אותו בצד כי הוא כואב מדי. היא נולדה בדיוק באותה שנה כמוני, 1970. סיפור על נטישה הורית, מיניות, יחסים. פטריארכיה
אבל התחלתי לקרוא בו שוב ועכשיו אני כבר בשני שליש ספר.
סוף סוף עם החדש בסדרת פנדורין, "העיר השחורה".
העיר היא באקו, והיא שחורה בגלל תעשיית הנפט שהחלה לפרוח בה בתחילת המאה ה-20. מסתבר שלא הרבה השתנה עם השנים בפוליטיקה שסובבת את התעשיה הזו.
