התירוצים שלי הם תחילת הסמסטר וגם- שאני קוראת רק בבוקר כמה עמודים עם הקפה, וגם- כשמדובר על ספרי עיון, גם אם הם כתובים בצורה קלה ונגישה, אני קוראת לאט יותר.
פונטנלה מאת מאיר שלו. סיפור משפחתי דרך עיניו של מיכאל יופה בן ה- 55. נחמד לא מעיף לי את המח.
 
התחלתי את מעוף העורב. אני קוראת אותו בעותק פיזי ואני כבר לא רגילה. הספר הזה הוא חתיכת משקולת ליד.
 
השבוע קראתי את הזיפים של לזרוס. ספר מצויין שמשלב בין רומן לסיפור היסטורי שעוסק במרד הגדול.
 
קראתי גם את הנבחר, שעוסק בהתמוטטות נפשית של נורמן, בן למשפחה יהודית דתית, הגורמים להתמוטטות הזו וההשפעות שלה על המשפחה. ספר שגרם לי מועקה כבדה.
 
סיימתי את Where the Crawdads Sing. ספר שמשלב בין סיפור אהבה משולש לתעלומת רצח. 2 העמודים האחרונים של הספר גאוניים, אבל הספר מאוד איטי.
 
פתחתי עם "נער האופניים" מאת אלי עמיר, המספר על נערותו בראשית שנות ה-50. מעניין, רחב יריעה, וכתוב היטב למרות חזרתיות מסוימת.
אחריו קראתי את "המעידה" מאת הרמן קוך, ספר מבולבל וכתוב רע על גבר החושד שאשתו בוגדת בו, מעורבב עם ביקורת חברתית על הולנד וההולנדים ועל לוחמי איכות הסביבה ועם שאלות של משמעות החיים והמוות.
האחרון היה "מוות על הנילוס" מאת אגתה כריסטי, פרשת רצח המפוענחת על ידי הרקול פוארו. ספר מענג.
קריא וחביב. הגבורים קצת שונים מהסטנדרט.
בגילי המאוחר, בעקבות הבן, התחלתי גם לקרוא את מחזור כישור הזמן של גורדן. קראתי השבת את הראשון ואהבתי. נראה כמה סבלנות תהיה לי כדי להמשיך.
עדיין תחנה 11, היו שלל אירועים אז התמהמהתי עם הסוף של הספר
ועוד לא הגעתי אליו ואולי טוב שכך, לדחות את הקץ.
וגם Rough Guides to Tuscany and Umbria, כן זה הזמן הזה בשנה, זה נקרא התעוררות התשוקה. לאמנות, לטבע, לאוויר, לשפה.