lady blues
New member
מה עשיתי?
אני לא מאמינה שאני עושה את זה... אני כותבת בידיעה שמרבית הסיכויים שהמכתב לא יגיע אליך... אבל אני עושה זאת בכל זאת, אןלי בסוף כן, אלוהים יודע... אני ממש מרגישה רע. כבר כמה זמן שההרגשה הזאת לא עוזבת אותי. אני עכשיו יודעת שאני צריכה אותך. ידעתי את זה גם אז בתת המודע, אבל משום מה לא בדיוק הבנתי את זה אז. עברה כבר כמעט שנה. אני ממש כועסת על עצמי! מה עשיתי?! פעם, היית דמות להערצה בשבילי. הכנות שבך תמיד הדהימה אותי. אתה הבנאדם הכי אמיתי שפגשתי. תמיד הצלחת להבין אותי הכי טוב. גם את הדברים הכי מטורפים שבי. גם דברים שהייתי בטוחה שאף אחד לא יבין אתה הצלחת להבין. השיחות איתך היו מדהימות. תמיד יצאת בהרגשה אחרת מהן, למרות שלא ניסית לעודד אותי במילים מלאכותיות. רק אמת. אתה בטח לא היית מודע לזה, אבל אני באמת ראיתי אותך כמשהו אחר. משהו שחשבתי שלא קיים. אהבת אותי ללא תנאים. גם אני אהבתי אותך (אמנם בדרך אחרת מזו שאתה אהבת אותי), אבל היית כל כך קרוב אליי, שלמרות שלא את הכל סיפרתי לך, ידעת עליי הכל. השיחות האינסופיות איתך היו מעין מפלט בשבילי. רק אז הצלחתי להבין, מתוך כל הבלבול האינסופי הזה בחוץ מה אני באמת. לא מה אני נראית, לא מה חושבים שאני ולא מה רוצים שאהיה. אני לא יודעת מה קרה לי פתאום, למה התרחקתי. קשה לי להבין אפילו את עצמי. אני מנסה לשחזר את התקופה הזאת בדיוק בשנה שעברה ואני לא באמת מצליחה להבין למה. מה חשבתי לעצמי? הרי לא עשית לי כלום! ההפך, היית מקסים כרגיל. אני יודעת שהייתי מגעילה. אני יודעת שבטח לא הבנת מה יש לי פתאום. בצדק. גם אני לא מבינה. רק לאחרונה זה הכה בי. כמה אתה חסר לי. הידידות שהייתה לנו היא משהו שלא היה לי ואני מניחלה שגם לא יהיה. אולי ידידות זאת לא המילה הנכונה. זה משהו אחר, שלא נראה לי שקיימת מילה בשבילו. זה דבר שאי אפשר לאמוד. ואני כמו טיפשה, בשתי ידי פשוט הרסתי הכל! כל כך עצוב לי עכשיו, שאיבדתי אותך, אבל יותר מזה עצוב לי שאני כזאת. עצוב לי שהצלחתי להרחיק אותך ממני(משימה לא פשוטה בכלל). אני בכלל לא בטוחה שעכשיו בכלל תרצה לשמוע ממני שוב. זה ממש כואב לי, אבל מצד שני אני גם לא יכולה להאשים אותך. אני כועסת על עצמי שעשיתי מה שעשיתי, אבל אני כועסת גם עליך שאתה כזה!!! אני רק רוצה שתדע שאני מתכוונת כאן לכל מילה. ושעצוב לי עכשיו מאוד. אנחנו באמצע הקיץ, אבל מסביבי הכל סתיו. את העונש שלי אני מקבלת, ואפילו לא ממך... יהיה מה שיהיה, אני עדיין רוצה להודות לך על מה שהיה... לפחות יש לי את הזכרונות להתרפק עליהם... אני יודעת שדבר כזה כבר לא יחזור... אוהבת וכל כך מצטערת.
אני לא מאמינה שאני עושה את זה... אני כותבת בידיעה שמרבית הסיכויים שהמכתב לא יגיע אליך... אבל אני עושה זאת בכל זאת, אןלי בסוף כן, אלוהים יודע... אני ממש מרגישה רע. כבר כמה זמן שההרגשה הזאת לא עוזבת אותי. אני עכשיו יודעת שאני צריכה אותך. ידעתי את זה גם אז בתת המודע, אבל משום מה לא בדיוק הבנתי את זה אז. עברה כבר כמעט שנה. אני ממש כועסת על עצמי! מה עשיתי?! פעם, היית דמות להערצה בשבילי. הכנות שבך תמיד הדהימה אותי. אתה הבנאדם הכי אמיתי שפגשתי. תמיד הצלחת להבין אותי הכי טוב. גם את הדברים הכי מטורפים שבי. גם דברים שהייתי בטוחה שאף אחד לא יבין אתה הצלחת להבין. השיחות איתך היו מדהימות. תמיד יצאת בהרגשה אחרת מהן, למרות שלא ניסית לעודד אותי במילים מלאכותיות. רק אמת. אתה בטח לא היית מודע לזה, אבל אני באמת ראיתי אותך כמשהו אחר. משהו שחשבתי שלא קיים. אהבת אותי ללא תנאים. גם אני אהבתי אותך (אמנם בדרך אחרת מזו שאתה אהבת אותי), אבל היית כל כך קרוב אליי, שלמרות שלא את הכל סיפרתי לך, ידעת עליי הכל. השיחות האינסופיות איתך היו מעין מפלט בשבילי. רק אז הצלחתי להבין, מתוך כל הבלבול האינסופי הזה בחוץ מה אני באמת. לא מה אני נראית, לא מה חושבים שאני ולא מה רוצים שאהיה. אני לא יודעת מה קרה לי פתאום, למה התרחקתי. קשה לי להבין אפילו את עצמי. אני מנסה לשחזר את התקופה הזאת בדיוק בשנה שעברה ואני לא באמת מצליחה להבין למה. מה חשבתי לעצמי? הרי לא עשית לי כלום! ההפך, היית מקסים כרגיל. אני יודעת שהייתי מגעילה. אני יודעת שבטח לא הבנת מה יש לי פתאום. בצדק. גם אני לא מבינה. רק לאחרונה זה הכה בי. כמה אתה חסר לי. הידידות שהייתה לנו היא משהו שלא היה לי ואני מניחלה שגם לא יהיה. אולי ידידות זאת לא המילה הנכונה. זה משהו אחר, שלא נראה לי שקיימת מילה בשבילו. זה דבר שאי אפשר לאמוד. ואני כמו טיפשה, בשתי ידי פשוט הרסתי הכל! כל כך עצוב לי עכשיו, שאיבדתי אותך, אבל יותר מזה עצוב לי שאני כזאת. עצוב לי שהצלחתי להרחיק אותך ממני(משימה לא פשוטה בכלל). אני בכלל לא בטוחה שעכשיו בכלל תרצה לשמוע ממני שוב. זה ממש כואב לי, אבל מצד שני אני גם לא יכולה להאשים אותך. אני כועסת על עצמי שעשיתי מה שעשיתי, אבל אני כועסת גם עליך שאתה כזה!!! אני רק רוצה שתדע שאני מתכוונת כאן לכל מילה. ושעצוב לי עכשיו מאוד. אנחנו באמצע הקיץ, אבל מסביבי הכל סתיו. את העונש שלי אני מקבלת, ואפילו לא ממך... יהיה מה שיהיה, אני עדיין רוצה להודות לך על מה שהיה... לפחות יש לי את הזכרונות להתרפק עליהם... אני יודעת שדבר כזה כבר לא יחזור... אוהבת וכל כך מצטערת.
