מה עושים?

[שם בדוי28]

מה עושים?

מה יש לי? בסך הכל אני בנאדם נורמטיבי, אבל יש לי כמה דברים שמפריעים לי: כשאני נמצא בחברה שהיא לא של חברים מאוד קרובים או משפחה, אני הרבה פעמים "נאטם". בעקרון יש לי מה להגיד, אבל פשוט המילים לא יוצאות, ואני מרגיש סוג של "מתוח", למשל בשיחה עם הבוס, ובעצם זה פוגע בי, כי בכל הפעמים שאני רוצה להראות משהו אני מתבלבל ונתקע. יוצא שאני אומר שטויות או שאני נתקע במצב של אין מה להגיד. נראה לי שפעם הייתי יותר משוחרר, אולי בגלל שאני עובד עם מחשבים נהייתי אטום, לא יודע מה נהיה לי... כשאני שותה אני הרבה יותר משוחרר, אבל זה מטומטם ואלכוהוליסטי קצת לשתות כדי להשתחרר. אני רוצה להיות במצב תמידי של צלילות ושדברים זורמים לי, עם יכולות וורבליות גבוהות. במצבים כאלה שבהם אני נאטם, והצד השני מדבר אני מרגיש שאני צריך להתאמץ להקשיב ולא לפספס מילים, כאשר לפעמים אני מאבד את רצף השיחה. אני לא מבין מאיפה זה בא לי... אני לא יודע אם טיפול פסיכולוגי זה העניין, אולי יש איזה שהיא אפשרות לעבוד על עצמי לבד? ואם טיפול, למי פונים? אין לי מושג... תודה

 

[גרא.]

שם בדוי28,יתכן שאתה סובל מחרדה חברתית.אתה

יכול בעזרת השאלון המצ"ב,להעריך בעצמך אם זו הבעייה.מלא את השאלון,חוזר ונמשיך לדבר.

 

[שם בדוי28]

לפי השאלון אין לי חרדה חברתית

זה לא פחד או חרדה, אלא תחושה של אי נוחות ולחץ שמתבטאת באיטום של המחשבה. או שאולי זו ההגדרה של חרדה? דומה למשל לתחושה שמישהו תוקף אותך ואתה "מת" להגיד משהו אבל לא יוצא, כאשר היית רוצה להגיד לו הרבה דברים שרק אחכ עולים... מה עושים?

 

[שם בדוי28]

הכוונה שלי, זה לא שאני חרד לקראת הארועים האלה

אלא אני חש תחושות תוך כדי

 

[גרא.]

שם בדוי28,כיוון שהבעייה אינה חרדה חברתית,

להבנתי,יש לך קושי או חסך במיומנויות תקשרת.למשל,כשאתה בשיחה על הבוס,למרות שיש לך מה לומר,אתה "נאטם"כדבריך.במצב כזה, הדרך המקובלת להמשיך את הדו שיח,היא לחזור על דבריו,בצורה של שאלה מהסוג,"אתה מתכוון לומר ש..".ואז שעה שהוא חוזר על דבריו אתה יכול להתעשט,לחשוב ולהגיב מילולית (משהוא בסגנון: חזרה על דברי המדבר אליך).כשלומדים מיומנויות תקשורת,לומדים איך להקשיב, איך להעביר מסר שיהיה מובן (בהנחה שמי שמעביר את המסר,אחראי להעברתוו),איך נותנים ומקבלים פיידבק (משוב),על מה שנאמר לך או על מה שאמרת.לומדים להקשיב בסבלנות,ובסה"כ רוכשים את היכולת לתקשורת בינאישית טוב.אם נראה לך,ההמלצה היא כי תצטרף לסדנאת טיפול קבוצתי המתמקדת באימון לרגישותך ומיומנויות תקשורת.קבוצה כזו אינה רק קבוצת לימוד,אלא בפועל מהווה מקום מצויין לאימון בין חברי הקבוצה בינם לבין עצמם.בעבודת הקבוצה,יהיה לך מקום ללמוד לשתף אחרים במה שאתה מעוניין,תלמד לבטא את רצונותיך כך שיהיו מובנים,תלמד להקשיב,לתת משוב ובסה"ה תרכוש התנסות ביצירת קשר בינאישי יעיל,לעיתים גם מהנה.אתה יכול לחפש במנוע החיפוש google.co.il,בערך "קבוצות",תמצא אתר המציע לך מבחר של סדנאות טיפוליות.בהצלחה.

 

[שם בדוי28]

מצאתי קבוצה כזו למאובחני אספרגר

כששמעתי לראשונה על אספרגר חשבתי שאולי יש לי את זה, אבל בצורה מוחלשת, מכיוון שאם אני אשב טיפה לחשוב על הקונטקסט של הדברים אני אבין אותו, לעומת אנשים עם אספרגר שממה שקראתי לא מבינים הבעות וכו. ראיתי באחד השרשורים האחרונים שיש תופעה שנקראת "הפרעה חברתית תקשורתית", שזה כמו אספרגר רק מוחלש. יכול להיות שיש לי את זה? בכל מקרה, איפה אני מוצא קבוצה לאנשים לא "מאובחנים" כמוני?

 

[גרא.]

שם בדוי28,כנס לאתר המצ"ב ותוכל לקבל מידע.

 

[Jאפאר]

הנה דעתי

הרעיון של סדנא או עבודה/טיפול בקבוצה בהחלט יכול לסייע לך. לדעתי אתה זקוק לשני "דברים" שאותם אפשר להשיג בכמה דרכים. האחד הוא הבנה טובה יותר של מה גורם לך להרגשה כזאת ומה עוצר אותך. השני הוא תרגול וטיפול בבעייה, כך שתתחיל לצבור חוויות של "נצחון" על הבעייה או במילים אחרות תתחיל לצבור חוויות חיוביות וכך הבטחון העצמי שלך יתחזק. כל חוויה חיובית (שבה התגברת על הבעייה) תחזק אותך ותקדם אותך קדימה. כפי שכבר הוצע לך אני חושב שכדאי לך לחפש טיפול קבוצתי מהסוג שהוזכר. אם אתה מרגיש נוח ויכול להרשות לעצמך מבחינה כלכלית ללכת לטיפול פסיכולוגי, גם זה יכול לסייע לך מאד ואפילו במקביל לעבודה קבוצתית. עבודה עם פסיכולוג תעזור לך להבין את המקור לבעייה ותחזק אותך בהדרגה. אף כי אני לא איש מקצוע אני מניח שאתה מרגיש סוג של חוסר ביטחון או רגש נחיותות ביחס לאותם אנשים. לכן אתה לא מעז, אתה חושש ממשהו, אולי הדימוי העצמי שלך נמוך? אולי אתה לא מרגיש צורך ביכולתך לדבר בפורום כזה. אתה יכול לנסות לתרגל את עצמך לבדך, תנסה לשחזר מקרים שזה קרה ותרגל את עצמך בתשובה כשאתה לבד. בפעם הבאה כשאתה במצב כזה נסה לעשות מעשה אחד קטן ובודד של תגובה. האמן בעצמך והשתדל להשתתף בדיון אפילו במשהו קטן. תזכור שאתה לא שווה פחות מאחרים ויש לך מה לומר ומה לתרום. הקושי הוא בראשך. חוויות קטנות של הצלחה יעזרו לך. אתן לך דוגמה: להרבה אנשים יש בעייה לדבר מול קהל. הם מאד מתרגשים ומתבלבלים. אני עובד בתחום שבו מידי פעם אני נדרש לדבר לפני קהל גדול. בהתחלה היה לי קשה עם זה. הייתי מאד מתרגש בתחילת דברי, מתבלבל ולא מוצא את המילים. אחרי דקה או שתיים זה היה עבור לי והדיבור שלי היה הופך להיות זורם וקולח. למדתי שיטה... התחלתי לתרגל בבית מול הראי את חמשת המשפטים הראשונים שאני עומד להגיד. ממש למדתי את זה בע"פ והייתי פותח את דברי במשפטים אלה. תרגלתי את זה כמה וכמה פעמים מול הראי. כך הייתי פותח וזה נתן לי ביטחון רב. אחרי המשפטים הללו כבר הכל היה זורם לי בלי בעייה. אחרי כמה פעמים כאלה הבעייה נפתרה כי היו לי חוויות של הצלחה. היום אני מדבר מול קהל גדול ללא כל בעייה. בהצלחה

 

[טל קרויטורו]

את הפתרון מתאימים לבעיה,

ומכאן מה עושים תלוי באיך מבינים את מה שקורה - לגישות שונות יש הבנה שונה. אני מאמינה בהבנה לפיה פתולוגיה יושבת על בסיס זכרונות טראומתיים שלא עברו עיבוד אדפטיבי בזמנו ולכן ממשיכים להשפיע גם בהווה (כי אירועי ההווה מהווים טריגר שמפעיל אותם וכך מגיבים לא רק לסיטואצית ההווה אלא גם לאירועים עליהם היא 'יושבת'). כמו שאדם יכול לפחד ולהרתע מכלבים בגלל ארוע מילדותו, כך אדם יכול לפחד ולהרתע מדמויות סמכות או מזרים בגלל אירועים מוקדמים יותר. מהמעט שתיארת זה נשמע כמו סוג של 'חרדת בחינות' במובן זה שאתה הופך לבחינה מפגשים עם הבוס למשל ומרוב רצון להצליח בה אתה נלחץ - כשנלחצים הדם הולך לגפיים כדי להמלט מה'סכנה', ואנחנו מוצאים עצמנו עם רצון להסתלק מהמקום ובסוג של בלק אאוט (כי הגוף חוסך במה שנתפס כמצב סכנה בתפקודים גבוהים ומפנה את משאביו להשרדות). אני חושבת שטיפול רלוונטי לחרדת בחינות עשוי לסייע גם לך. סוגי הטיפול המתאימים יותר לחרדה מסוג זה - CBT, EMDR. בהצלחה.

 

[גרא.]

טל קרויטרו,הטיפול המקובל והשכיח ביותר

לחרדת בחינות הוא דווקא קוגנטיבי התנהגותי,ולא EMDR,לא מקובל להציע לכל בעייה שהמילה חרדה נמצאת סמוכה לה את הטיפול הזה.גם במקרה הנוכחי,לא הועלתה כלל בעיית חרדה,וודאי שלא חרדת בחינות.

 

[טל קרויטורו]

הי גרא,

כתבתי את שיטות הטיפול לפי קריטריון של רלוונטיות לא לפי קריטריון של שכיחות. מהמעט שכתב הגולש התרשמתי שהבעיה שלו של להאטם בסיטואציות מלחיצות עשויה להיות דומה בדינמיקה שלה לחרדת בחינות - מרוב שרוצים להצליח בסיטואציה נכנסים ללחץ, ומנגנוני הלחץ למרבה הצער פוגעים בתגובה. מכיוון שהדינמיקה המוצגת נראתה לי דומה בטיבה לדינמיקה שיש בחרדת בחינות כתבתי שלדעתי השיטות שרלוונטיות לחרדת בחינות עשויות לסייע גם כאן.

 

[גרא.]

טל קרויטו,מצבי הלחץ אליהם נכנס הפונה,אפשר

להתייחס אליהם כמצב של חרדת בצוע,וזה בעצם המכנה המשותף עם חרדת בחינות.אלא שבחרדת בחינות,הטיפול המקובל הוא קוגנטיבי,התנהגותי במטרה לרכוש יכולת שליטה בקרה ושליטה עצמית במצבי לחץ של בחינות,בדרך כלל באמצעות הרפייה עצמית לפני ובעת הבחינה.איך משתלב כאן הטיפול ב-EMDR?

 

[טל קרויטורו]

הי גרא,

אשית מבחינה פרקטית -מנסיוני ומנסיון עמיתים EMDR מועיל בטיפול בחרדת בחינות, וכבר בשנת 95 התפרסם מאמר שעוסק בכך שהוא נמצא מועיל לחרדת בחינות. מבחינת איך EMDR יכול להשתלב - לפי גישה זו הפתולוגיה יושבת בבסיסה על זכרונות של אירועים קודמים שהיו בזמן התרחשותם טראומתים וכתוצאה מכך לא עברו עיבוד תקין. כתוצאה מחוסר העיבוד הזכרון מאוחסן בצורתו הגולמית, ואז טריגרים בהווה יכולים להפעיל אותו - עם התחושות, הרגשות וכד' של אז. התוצאה היא שבזמן אמת האדם מגיב לא רק לאירועי ההווה אלא גם נלחצים אצלו חוויות קודמות לא מעובדות והוא מגיב גם להן. אדם איננו נולד עם חרדת בחינות - הוא רכש זאת במהלך חייו. הטיפול מתבצע באמצעות עיבוד המקומות המוקדמים בהם הוא רכש זאת, עיבוד הטריגרים שמעוררים זאת בהווה ולאחר מכן על עבודה על תבניות עתיד ללא החרדה. כלומר בניגוד לגישה בה עובדים רק על שיפור התגובה למצבי הלחץ, עובדים על כך שהבחינה (או המצב המיני למשל בחרדת ביצוע) לא יהוו מצב לחץ מלכתחילה. באופן דומה אם בטיפול קוגנטיבי עובדים על הפרשנות שהאדם נותן לסיטואציה שהופך אותה למלחיצה כל כך בנסיון לתת כל פעם פרשנות חליפית, בEMDR עובדים על עיבוד האירועים הקודמים לכך שלימדו אותו את הפרשנות הזו, כך שזו לא תהיה יותר הפרשנות מלכתחילה. אני מקווה שההסבר יצא ברור, במידה ולא אשמח להרחיב.

 

[טל קרויטורו]

צ"ל ראשית מבחינה פרקטית