בחור - אלא מה../images/Emo35.gif
עשיתי טעות. נעניתי לחיזורים של בחור שהוא חבר ילדות של אחותי, מזה 15 שנה. אחד האנשים האהובים עליה ביותר, והיא עליו. הסיפור ארוך ומייגע, אין דרך קצרה לתאר, אז אני אקפוץ לסוף. זה לא הלך. בדרך כלל כשאני מרגישה שקשר לא הולך טוב, בעיקר בגלל שהבחור לא מגלה עניין, אני חותכת בלי בעיות. הפעם, כשהתחלתי להרגיש שהוא מתחיל לאבד עניין, דיברתי איתו על זה אבל הוא הבטיח לי שכן טוב לו והוא רואה את זה לטווח הארוך, רק שהוא נמצא בתקופה לא טובה. הוא עשה לי טוב, אחרי יותר מעשר שנים שלא הרגשתי כלום כלפי מישהו, ולא רציתי לוותר עליו כל כך מהר, אז האמנתי לו. אבל השיחה הזו חזרה על עצמה כל שבוע, וכל פעם הבטחתי לעצמי שזהו, בפעם הבאה שאני אפגוש אותו אני אגיד לו שמספיק לי. שהוא לא נותן לי את מה שאני צריכה מקשר ושאני מרגישה לבד. אבל בכל פעם שנפגשנו הוא היה מתנהג כאילו אני אי של שפיות ביום שלו, ואני, שכל כך רציתי שזה יצליח, הייתי נסחפת וטובעת בין זרועותיו ומאבדת את האומץ והרצון ללכת ממנו. אבל המצב הלך והחמיר עד שהרגשתי שאני ממש נלחמת על כל דקה איתו ומצד שני הרגשתי שהוא עושה כל מה שהוא יכול כדי לדחות את הדקות האלה. גם בשיחת הטלפון האחרונה, כשאמרתי לו שזהו, הוא עדיין אמר לי שטוב לו איתי. אני לא משלה את עצמי, זו לא אני שעזבתי אותו. הוא עזב אותי הרבה קודם, רק לא הודיע לי. אני רק זו שאמרה את זה בקול וסיימה סופית את ההתעללות. הבעיה הכי גדולה שלי היא שהוא חבר של אחותי... בגלל זה הוא לא יעלם מהחיים שלי, הוא תמיד באויר. וכך אני לא אוכל לשכוח אותו ויהיה לי מאוד קשה להתגבר. במשך הזמן שהיינו בקשר, הוא ואחותי קצת התרחקו. התיאוריה שלי היא שהוא לא ידע להתמודד עם שתינו, ואת התיסכול על הריחוק מאחותי הוא הוציא עלי. כאילו אני הגורם לזה והוא רצה להעניש אותי. ההוכחה לכך היא שכמה ימים אחרי שסיימתי את הקשר בינינו, הקשר עם אחותי חזר להיות כמו פעם. הם חזרו לדבר, להתכתב, להיפגש. הכאב גדול אני ירקתי דם כדי לקבל ממנו דברים שאחותי מקבלת ממנו בשמחה רבה וביוזמתו. כל "גלינג" של הצ'אט ביניהם ננעץ לי בגוף כמו סיכה חדה. אני מזהה מתי היא מדברת איתו בטלפון ואני מרגישה את החזה שלי בוער. כשהם נפגשים או יוצאים לבלות אני לא מצליחה לעצור את הדמעות, ביחוד כשהוא בא לאסוף אותה. אנחנו גרות יחד באותה דירה, אבל הוא לא נכנס לפה. לא פגשתי אותו מאז שזה נגמר. אני רוצה אותו בחזרה בחיים שלי. אני אפילו לא יודעת להסביר למה. יודעת שבתור בן זוג הוא לא בשבילי ויודעת שזה גם לא יקרה לעולם אבל אני עדין רוצה. בעידן הפייסבוק והצ'אטים במייל קל לי "לעקוב" אחריו. כשאני רואה שאחרים מקבלים ממנו את היחס שאני רציתי זה מרוקן לי את הנשמה. אני מקנאה באחותי. זה פוגע בקשר ביני לבינה, אבל אני לא יכולה להגיד לה כלום. לא יכולה לספר לה מה עובר עלי בכל פעם שהם יחד. כי יקרה אחד משניים: או שזה יפגע בקשר שלהם, מה שנשבעתי לא לגרום, וגם הסיכוי שזה יקרה נמוך. או שהיא תתחיל להסתיר ממני את המפגשים איתו, מה שיותר סביר שיקרה ורק יכניס אותי לאובססיה גדולה יותר לגלות אם הם יחד. בסוף הקשר שלנו כבר הרגשתי שהוא ממש מקיא אותי מהחיים שלו. בגלל זה אני לא מרשה לעצמי לעשות את הצעד חזרה. לא רציתי שזה יסתיים אבל כבר לא יכולתי לסבול יותר. אני מתה להיות איתו בקשר, אפילו של מה נשמע, פעם בכמה זמן, ושנוכל להיפגש בלי אי נעימויות. אבל זה יקרה רק אם הוא ירצה. זה לא תלוי בי. והוא לא רוצה וזה שובר לי את הלב
