מה עושים?
אני מקווה שהגעתי למקום הנכון....אני צריכה עזרה אמא שלי בת 60 היא אובחנה לאחרונה כחולת דימנסיה (אלצהיימר).האבחון הגיע לאחר מאמצים של שנים כדי שבכלל תלך להבדק לפני 8 שנים אחותי נפטרה באופן פתאומי מדום לב והמצב התחיל להתדרדר...בהתחלה היינו בטוחים שזה דיכאון-לאחר מאמצים רבים הלכנו לפסיכיאטרית ולאחר כמה ניסיונות שנמרחו על 3 שנים הפסיכיאטרית אמרה שהמצב שלה לא פסיכיאטרי אלה נוירולוגי אז הלכנו לנוירולוג ששלח אותנו לאבחון במכון קוגנטיבי האבחון עוד מחכה לכמה בדיקות שלוקוחות חודשים אבל תוצאת הביניים ברורה-יש לה דימנסיה כמו לסבתי-אמא שלה היא מצד שני לא רואה בכלל שמשהוא לא בסדר-היא שוקלת 40 ומשהוא קילו היא מדוכאת היא מבולבלת ובעיקר ממש ממש כועסת על כולם ובמיוחד על אבא שלי הוא מבחינתה הבד האדום ששמים לשור-היא כועסת עליו על הכל מאשימה אותו בהכל וכל היום רק מתלוננת היא יכולה להתקשר אליי אליו לאחי ולאחותה 10 פעמים ביום על אותו דבר רק להתלונן ולהתלונן היא מסכנה ממש...היא בבית כל היום היא רוצה לנהוג וללכת לחוגים היא לא מבינה שהיא לא יכולה לנהוג שהיא לא יכולה ללכת לחוגים רגילים-מבחינתה היא בסדר-אנחנו אלה שלא בסדר אבא שלי גם מסכן...הוא מנסה לעשות הכל לבשל לנקות לעשות סידורים לקחת אותה לבדיקות אבל לא משנה מה הוא לא בסדר ואז מתחילות הצעקות והאשמות-מהרגע שהוא חוזר הביתה עד שהוא יוצא לעבודה והיא בנתיים לבד...כולם עובדים והיא לבד היא צעירה מדי למרכזי יום לקשיש,חולה מדי לחוגים,בריאה מדי בשביל שתבוא מטפלת כמה פעמים בשבוע (מכיוון שהיא עדיין יכולה להתקלח לבד ולהתלבש לבד תודה לא) יש מרכז יום אחד באזור מגורי שמיועד לחולי דימנסיה אבל סבתא שלי היתה הולכת שלם אז מבחינתה של אימי זה המקום האחרון שהיא תהיה מוכנה ללכת אליו-כי הרי מבחינתה היא בסדר גמור אז מה עושים??למי פונים?אני מפחדת שבסוף משהוא יקרה-או בגלל שהיא לבד כל היום או כי המערכת יחסים שלה עם אבא שלי בסוף תתפוצץ.... אני אשמח לקבל כל עצה תודה רבה
אני מקווה שהגעתי למקום הנכון....אני צריכה עזרה אמא שלי בת 60 היא אובחנה לאחרונה כחולת דימנסיה (אלצהיימר).האבחון הגיע לאחר מאמצים של שנים כדי שבכלל תלך להבדק לפני 8 שנים אחותי נפטרה באופן פתאומי מדום לב והמצב התחיל להתדרדר...בהתחלה היינו בטוחים שזה דיכאון-לאחר מאמצים רבים הלכנו לפסיכיאטרית ולאחר כמה ניסיונות שנמרחו על 3 שנים הפסיכיאטרית אמרה שהמצב שלה לא פסיכיאטרי אלה נוירולוגי אז הלכנו לנוירולוג ששלח אותנו לאבחון במכון קוגנטיבי האבחון עוד מחכה לכמה בדיקות שלוקוחות חודשים אבל תוצאת הביניים ברורה-יש לה דימנסיה כמו לסבתי-אמא שלה היא מצד שני לא רואה בכלל שמשהוא לא בסדר-היא שוקלת 40 ומשהוא קילו היא מדוכאת היא מבולבלת ובעיקר ממש ממש כועסת על כולם ובמיוחד על אבא שלי הוא מבחינתה הבד האדום ששמים לשור-היא כועסת עליו על הכל מאשימה אותו בהכל וכל היום רק מתלוננת היא יכולה להתקשר אליי אליו לאחי ולאחותה 10 פעמים ביום על אותו דבר רק להתלונן ולהתלונן היא מסכנה ממש...היא בבית כל היום היא רוצה לנהוג וללכת לחוגים היא לא מבינה שהיא לא יכולה לנהוג שהיא לא יכולה ללכת לחוגים רגילים-מבחינתה היא בסדר-אנחנו אלה שלא בסדר אבא שלי גם מסכן...הוא מנסה לעשות הכל לבשל לנקות לעשות סידורים לקחת אותה לבדיקות אבל לא משנה מה הוא לא בסדר ואז מתחילות הצעקות והאשמות-מהרגע שהוא חוזר הביתה עד שהוא יוצא לעבודה והיא בנתיים לבד...כולם עובדים והיא לבד היא צעירה מדי למרכזי יום לקשיש,חולה מדי לחוגים,בריאה מדי בשביל שתבוא מטפלת כמה פעמים בשבוע (מכיוון שהיא עדיין יכולה להתקלח לבד ולהתלבש לבד תודה לא) יש מרכז יום אחד באזור מגורי שמיועד לחולי דימנסיה אבל סבתא שלי היתה הולכת שלם אז מבחינתה של אימי זה המקום האחרון שהיא תהיה מוכנה ללכת אליו-כי הרי מבחינתה היא בסדר גמור אז מה עושים??למי פונים?אני מפחדת שבסוף משהוא יקרה-או בגלל שהיא לבד כל היום או כי המערכת יחסים שלה עם אבא שלי בסוף תתפוצץ.... אני אשמח לקבל כל עצה תודה רבה
