מה עושים?!
בדר"כ מתחילים ב"שלום, שמי XXX" אבל את זה אני אשאיר לעצמי, אז אני פשוט אמשיך משם: אני לקראת יומולדת 21, גרה עם אמא, אבא חורג ושני אחיי למחצה שקטנים ממני ביותר מ10 שנים, אבא שלי גר עם אשתו ואחותי למחצה והם לא גרים בארץ. אז נתחיל מההתחלה.... הורי נישאו כשהם היו מאוד צעירים. אבי היה קצין בקבע ואימי בדיוק השתחררה מהצבא. רוב הסיכויים שהגעתי לעולם בטעות. אימי ילדה אותי בגיל 21, וכשהייתי בת 3,4 אבי עזב את הארץ כדי לעבוד בחו"ל, אני ואימי הצטרפנו אליו כשהייתי בת 5 ואחרי שנה חזרנו לארץ והם התגרשו סופית. מאז היינו רק אני ואימי. כשהייתי בת 9 היא פגשה את בעלה הנוכחי וכשהייתי בת 10 הם התחתנו והביאו שני ילדים לעולם (בהפרש של 4 שנים). בהתחלה הסתדרתי עם אבי החורג, היום אנחנו לא מדברים וזה דבר שנמשך כבר כמה שנים. יש לציין שבכל חיי (21 שנים) עברתי דירה בסביבות ה14 פעמים (כבר הפסקתי לספור) ועברתי גם לא מעט בתי ספר. כשהייתי בכיתה י"א אימי ואבי החורג החליטו לנסות את מזלם בחו"ל, אני החלטתי לא להצטרף אליהם מאחר וסוף סוף התמקמתי ולא רציתי להתחיל במקום חדש בשנה האחרונה בתיכון (יש לציין שבכיתה י` למדתי בבית ספר אחד ובכיתה י"א עברתי לבית ספר אחר אז לא הייתי מוכנה לעבור בית ספר שלישי ב3 שנים בעיקר במדינה אחרת). אחרי חצי שנה הם חזרו לארץ. כשהייתי בכיתה י"ב אימי בגדה באבי החורג, הם כמעט הגיעו למצב של גירושים (וכמה רע שזה נשמע זה לא הפריע לי יותר מידי, אבל כן דאגתי לפרנסה של אימי ולמצבם של אחיי הקטנים). בסופו של דבר הם נשארו ביחד והחליטו לעבור עיר כדי להשאיר את הכל מאחורם. כמובן מי שנדפק (שוב) מכל הסיפור הזה זאת אני מאחר שכל חיי היו בעיר שעזבנו (כולל חבר, חברות ומשפחה). לא יודעת מתי בדיוק ואיך זה קרה אבל אימי ואבי החורג שקועים בחובות, בסביבות ה150 אלף נראה לי, שמתוכם הם חייבים לי 40 אלף שקל + עוד הלוואה שלקחתי בשבילם ע"ס 20 אלף. דבר שנורא נורא קשה לי מאחר שכל ההכנסות שלי הולכים אליהם ואני לא יודעת אם אני אוכל לממן לימודים אקדמיים. העניין היותר גדול הוא שמבחוץ זה בכלל לא נראה כאילו אנחנו משפחה בחובות, אחיי מקבלים את כל מה שהם רק רוצים, יש לנו 2 מכוניות חדשות שנחשבות יקרות ואנחנו גרים בשכונה שנחשבת מאוד יוקרתית בעירי. אימי ואבי החורג פשוט לא מוכנים לעבור למקום פחות טוב או להסתפק במכוניות פחות יקרות. אימי לא עובדת. ובנוסף להכל הבעיות שלנו מתווספות שתי הבעיות החדשות: בעל הבית רוצה להעלות את שכר הדירה ולכן כנראה נצטרך לעבור דירה, אבל בנוסף לזה אבי החורג חושב על גירושין. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני לא יכולה להישאר פה יותר. לא יכולה לשמוע יותר על כל הבעיות האלה, לא יכולה לשמוע את אחיי המפונקים, דבר שהכי מרתיח אותי כי אני חושבת שהם לא מקבלים חינוך כמו שצריך,אבל אני לא יכולה לעזוב. אני כרגע עובדת בעבודה מועדפת ואני לא יכולה להתפטר ממנה, בנוסף אני משלימה בגרויות אז אני תקועה פה עד יולי. אני לא יכולה להרשות לעצמי להשכיר דירה כי אין לי כסף ובנוסף לזה כל החברות והחבר בעיר הקודמת כל הזמן מציקים לי על מתי אני באה לבקר אותם, אבל אני לא יכולה כי אין לי כסף לדלק בשביל לסוע עד לשם. אני לא יודעת מה מצבו הכלכלי של אבי אבל אני גם לא רוצה לבקש כסף כי אני יודעת שזה יעבור לאימי כי אני פשוט לא יכולה לסרב לה כשהיא מבקשת ממני עזרה כלכלית. כשהוא יבוא לביקור בארץ אני רק אדבר איתו על המימון של הלימודים האקדמיים, כדי שלפחות את הדאגה הזאת אני אוריד לי מהראש. בא לי לעזוב את הארץ לכמה חודשים לנקות את הראש אבל אני תקועה פה עד מעל הצוואר.
בדר"כ מתחילים ב"שלום, שמי XXX" אבל את זה אני אשאיר לעצמי, אז אני פשוט אמשיך משם: אני לקראת יומולדת 21, גרה עם אמא, אבא חורג ושני אחיי למחצה שקטנים ממני ביותר מ10 שנים, אבא שלי גר עם אשתו ואחותי למחצה והם לא גרים בארץ. אז נתחיל מההתחלה.... הורי נישאו כשהם היו מאוד צעירים. אבי היה קצין בקבע ואימי בדיוק השתחררה מהצבא. רוב הסיכויים שהגעתי לעולם בטעות. אימי ילדה אותי בגיל 21, וכשהייתי בת 3,4 אבי עזב את הארץ כדי לעבוד בחו"ל, אני ואימי הצטרפנו אליו כשהייתי בת 5 ואחרי שנה חזרנו לארץ והם התגרשו סופית. מאז היינו רק אני ואימי. כשהייתי בת 9 היא פגשה את בעלה הנוכחי וכשהייתי בת 10 הם התחתנו והביאו שני ילדים לעולם (בהפרש של 4 שנים). בהתחלה הסתדרתי עם אבי החורג, היום אנחנו לא מדברים וזה דבר שנמשך כבר כמה שנים. יש לציין שבכל חיי (21 שנים) עברתי דירה בסביבות ה14 פעמים (כבר הפסקתי לספור) ועברתי גם לא מעט בתי ספר. כשהייתי בכיתה י"א אימי ואבי החורג החליטו לנסות את מזלם בחו"ל, אני החלטתי לא להצטרף אליהם מאחר וסוף סוף התמקמתי ולא רציתי להתחיל במקום חדש בשנה האחרונה בתיכון (יש לציין שבכיתה י` למדתי בבית ספר אחד ובכיתה י"א עברתי לבית ספר אחר אז לא הייתי מוכנה לעבור בית ספר שלישי ב3 שנים בעיקר במדינה אחרת). אחרי חצי שנה הם חזרו לארץ. כשהייתי בכיתה י"ב אימי בגדה באבי החורג, הם כמעט הגיעו למצב של גירושים (וכמה רע שזה נשמע זה לא הפריע לי יותר מידי, אבל כן דאגתי לפרנסה של אימי ולמצבם של אחיי הקטנים). בסופו של דבר הם נשארו ביחד והחליטו לעבור עיר כדי להשאיר את הכל מאחורם. כמובן מי שנדפק (שוב) מכל הסיפור הזה זאת אני מאחר שכל חיי היו בעיר שעזבנו (כולל חבר, חברות ומשפחה). לא יודעת מתי בדיוק ואיך זה קרה אבל אימי ואבי החורג שקועים בחובות, בסביבות ה150 אלף נראה לי, שמתוכם הם חייבים לי 40 אלף שקל + עוד הלוואה שלקחתי בשבילם ע"ס 20 אלף. דבר שנורא נורא קשה לי מאחר שכל ההכנסות שלי הולכים אליהם ואני לא יודעת אם אני אוכל לממן לימודים אקדמיים. העניין היותר גדול הוא שמבחוץ זה בכלל לא נראה כאילו אנחנו משפחה בחובות, אחיי מקבלים את כל מה שהם רק רוצים, יש לנו 2 מכוניות חדשות שנחשבות יקרות ואנחנו גרים בשכונה שנחשבת מאוד יוקרתית בעירי. אימי ואבי החורג פשוט לא מוכנים לעבור למקום פחות טוב או להסתפק במכוניות פחות יקרות. אימי לא עובדת. ובנוסף להכל הבעיות שלנו מתווספות שתי הבעיות החדשות: בעל הבית רוצה להעלות את שכר הדירה ולכן כנראה נצטרך לעבור דירה, אבל בנוסף לזה אבי החורג חושב על גירושין. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני לא יכולה להישאר פה יותר. לא יכולה לשמוע יותר על כל הבעיות האלה, לא יכולה לשמוע את אחיי המפונקים, דבר שהכי מרתיח אותי כי אני חושבת שהם לא מקבלים חינוך כמו שצריך,אבל אני לא יכולה לעזוב. אני כרגע עובדת בעבודה מועדפת ואני לא יכולה להתפטר ממנה, בנוסף אני משלימה בגרויות אז אני תקועה פה עד יולי. אני לא יכולה להרשות לעצמי להשכיר דירה כי אין לי כסף ובנוסף לזה כל החברות והחבר בעיר הקודמת כל הזמן מציקים לי על מתי אני באה לבקר אותם, אבל אני לא יכולה כי אין לי כסף לדלק בשביל לסוע עד לשם. אני לא יודעת מה מצבו הכלכלי של אבי אבל אני גם לא רוצה לבקש כסף כי אני יודעת שזה יעבור לאימי כי אני פשוט לא יכולה לסרב לה כשהיא מבקשת ממני עזרה כלכלית. כשהוא יבוא לביקור בארץ אני רק אדבר איתו על המימון של הלימודים האקדמיים, כדי שלפחות את הדאגה הזאת אני אוריד לי מהראש. בא לי לעזוב את הארץ לכמה חודשים לנקות את הראש אבל אני תקועה פה עד מעל הצוואר.