מה עושים??

[אקווה]

מה עושים??../images/Emo101.gif

מה עושים כשמרגישים ממש תחושה פיזית של מועקה בחזה, כשרוצים כל כך להתקשר לאקס שאיתו זה לא הלך כל כך הרבה פעמים, וכשיודעים שזה כבר מיצה את עצמו עד עפר, נלעס עד אין סוף והתפוצץ עד אין קץ, ובעיקר כשיודעים שיש לו חברה (אבל זה לא חכמה, תמיד יש לו, רק כדי שתהיה ואני יודעת שאתי זה היה אמיתי. מצד שני - אולי גם זאת באמת מיוחדת?...) ושהוא לא ממש היה רוצה שאני אצוץ לו שוב בחיים (אלא אולי אם אני אציע לו נישואין וגם זה לא ממש בטוח כרגע...)? כבר כמה ימים שהלב שלי ממש מתכווץ, למרות שאני יודעת שאין כל סיבה אמיתית לכך... איך מתגברים על זה? יודעת שזה נשמע קצת ילדותי, ואני כבר ילדה גדולה לכל הדעות (עוד שנה חתונת הכסף), אבל זה ממש מציק בכל זאת... יש לציין שעברו בערך 4.5 חודשים מאז זה התפוצץ בפעם האחרונה לחלוטין... יש למישהו הצעה?..... המיואשת.

 

[נקודת מוצא]

הייתי שם לפני כמה ימים

בסיטואציה דומה. והתקשרתי. מה יצא לי מזה? הלב הנרקומן שלי קיבל את המנה שלו ונרגע קצת שניה לפני שהוא חטף מכה נוספת. מה בעצם את רוצה להשיג בטלפון הזה?

 

[אקווה]

אז זהו....

שאין לי ממש מושג... מערכת היחסים ביננו נמשכה ברוטו קרוב ל- 3 שנים ונטו שנה וחצי בערך. היו המון פרידות וחזרות, כי לא יכולנו בלי. שנינו. הוא מאוד דומה לי בהרבה דברים, וזה גם יתרון מאוד גדול וגם חיסרון מאוד גדול. אותו ראש בהמון דברים, אבל אותה עקשנות וחוסר מוכנות להתפשר על דברים עקרוניים לנו (שמהצד נראים ממש פעוטים ודביליים). העניין הוא, שיצאתי מאז עם הרבה בחורים (גם בתקופות שנפרדנו וגם בארבעה - חמישה חודשים האחרונים) וכל פעם זה נכשל אם בגללי או אם בגללו, זה הרי לא ממש משנה. מה שמשנה הוא, שהדברים האלה גרמו לי שוב לחשוב על הדברים הטובים שהיו לי איתו ואמנם להיות מודעת לכך שזה לא מתאים, ובכל זאת - אותה מועקה מרגיזה שקוטעת את הנשימה לרגעים. הרי גם אם אתקשר - הוא בוודאי לא ירצה כלום, מה גם שלא בטוח בכלל שאני רוצה - ובכל זאת - איתו הזוגיות היתה כל כך ברורה... אמנם לא בדיוק מה שאני רוצה, אבל משהו כל כך ברור, כל כך עוצמתי, כמו שאני אוהבת... (טוב, תמיד היתה לי נטייה לדרמטיות, מה שגרם הרבה פעמים למריבות איתו, שתמיד רצה לשים הכל על השולחן, אבל זה נושא לגמרי אחר...). בכל מקרה - אני ממש מעצבנת את עצמי... מישהו יכול לדבר איתי שאני אפסיק.. ?

 

[נקודת מוצא]

מתוקה

אני כל כך מבינה חלק מהדברים שלך, אבל לא יודעת מה להגיד לך... כשיהיו לך תשובות, אני אשמח לשמוע כי גם אני זקוקה להן.

 

[אקווה]

בסוף עוד יסתבר...

שאנחנו מדברות על אותו בחור...

זה כל כך מעצבן... ונכון שאין כח לכל ההתחלות החדשות? אני חושבת שחלק מהתחושה הזאת היא באמת הרצון לחזור למשהו מוכר, שלא צריך לעשות את כל הצעדים הראשונים של כן-לא-כן-לא... פשוט לחיות בלי כל הלחץ הזה... אני מקווה שאני אהיה מספיק חזקה. כל יום אני דוחה את זה למחר, נקווה שהמחר הספציפי הזה לא יגיע עד שיגיע מישהו חדש, מתאים יותר... בהצלחה גם לך נקודה!

 

[א פ גון דו]

מה אתן רוצות?

האקסית שלי מתקשרת, לא יודעת מה היא רוצה, ורוצה ממני תשובות, חליק. מה אתן רוצות?

 

[אקווה]

אתה רוצה תשובה כנה?

אני כמובן לא יכולה ולא רוצה לדבר בשם כל המין הנשי. אני יכולה לדבר על עצמי. אז אני אגיד לך מה אני רוצה - יש כמה דברים: 1. לדעת שיש מישהו שאני עוד מזיזה לו. 2. לבחון את הנושא שוב כי אני נורא פוחדת שהפסדתי משהו שיכול היה להיות הדבר לחיים ואני מרגישה צורך לקבל תשובות לעצמי. 3. להתרגש מחדש כי רק הוא בינתיים מצליח עוד לרגש אותי (חבל שזה רק כשאנחנו לא ביחד) לאחר שמערכות יחסים חדשות שניסיתי לא הצליחו. בקיצור - אין ספק שהצעד הזה מאוד מאוד אגואיסטי ולא מתחשב, כי זה מפריע גם לו להתקדם בחיים ולהמשיך הלאה, בלעדיי, וזאת אחת הסיבות שאני מחזיקה את עצמי מלא לעשות את זה... רק מה עשות שלפעמים אצלנו, שלא כמו אצל הרבה גברים שהכרתי, הגש הוא שגורם לנו לפעול בצורה אימפולסיבית כזאת ומשתלט לגמרי על השכל? כאן טמונה חולשתנו, לידיעת שמשון הגיבור...

 

[נקודת מוצא]

תודה ולא תודה

תודה על האיחולים, לא תודה על "אותו בחור". זה לא מצחיק, נבהלתי לרגע, זה הגיוני מבחינת לוחות הזמנים...

 

[אקווה]

היי היי היי...

לא התכוונתי להבהיל אותך... את יודעת בטח כמה בנות יש במצבנו, ותודה לאל לא מדברות על אותו בחור?... לא נראה לי שזה אותו אחד אבל רק כדי להרגיע - כתבתי שלבחור "שלי" יש חברה עכשיו. אני מעריכה שזה חדש יחסית, בערך חודש-חודשיים. לא נראה לי שזה מסתדר אצלך כל כך, אם אני זוכרת נכון את מה שכתבת בהודעותייך הקודמות..נכון? אני מקווה שנרגעת... הבחור "שלי" לא אמור להיות כזה שובר לבבות, הוא בסה"כ טיפוס שמאוד מאוד קשה להסתדר איתו, והנה, בכל זאת, אני מרגישה שאני עומדת לעשות את הצעד... נקודה יקרה, אנא עזרי לי, אני מרגישה שאני משתגעת כאן....

 

[נקודת מוצא]

הלוואי וידעתי איך

אבל וואלה, גם אני בסירה... והמצחיק בכל הסיפור, אני יודעת שאני לא יכולה לחזור להיות איתו, הרי במו ידיי שברתי את כל הכלים... מה כל כך מושך אותך אליו? מה יש לו שאין לאחרים? הוא לא כזה שובר לבבות... קשה להסתדר איתו... בא לך לעשות רשימת למה לא? זה יעזור?

 

[אקווה]

רשימות......

הרשימות האלה הרי לא ממש עוזרות.... כמו שכבר כתבתי למעלה - זה הרי הדבר הכי רחוק מרציונלי שיש. ברציו - זה לא הבנאדם. אבל לא ברציו (או אולי כן ברציו? אני כבר לא יודעת להפריד...) - יש בו דברים שלא מצאתי באף אחד אחר - אותו ראש, אותו חוש הומור, משיכה...אין לי מושג. אני כבר לא יודעת כלום. אולי אני פשוט צריכה ללכת ללונה-פארק ולחפש שם את הריגושים....

 

[אקווה]

ואולי בכל זאת

רשימה למה לא: 1. הוא לא רומנטי 2. הוא לא מנשק כ"כ טוב 3. הוא חסכן במקצת 4. הוא לא יודע איך להוציא אותי מבעסה נראה לי שאלה מספיק סיבות למה לא... אז למה בכל זאת כן? 1. אותו ראש 2. משלימים משפטים אחד של השני 3. תחומי עניין משותפים 4. צוחקים הרבה בקיצור - גם זה נשמע לא ממש רע... אז מה??

 

[נקודת מוצא]

אני יכולה לנסות

לגרום לך לשנוא אותו. בא לך? מה עם זה שאתם לא מסתדרים?

 

[אקווה]

לא מסתדרים

שתביני - רוב הריבים שלנו היו על כאלה שטויות, שזה לא להאמין בכלל. ברור שהיו גם ריבים יותר עקרוניים, אבל הרוב נבע מזה שלי (כן, כן, מודה באשמה) היתה בעייה לקבל אותו כמו שהוא. היתה חסרה לי רומנטיקה, תשומת לב. וזה לא שהוא היה אדיש אלי. בכלל לא. דיברנו המון, היינו ביחד המון, רק היתה לו בעיה לומר דברים או לעשות דברים שהם בעיני דברים כמעט הכרחיים בקשר, אם אפשר לומר דבר כזה. לפעמים זה היה עד כדי כך שלא הייתי בטוחה שהוא אהב אותי. עכשיו אני יודעת שכן, רק שהיו לו דרכים משונות לומר לי שהוא אוהב, דרכים שאני לא ידעתי לקבל. בקיצור - כנראה שהוא באמת לא מי שאני מחפשת, אבל בינינו - אפשר למצוא היום "נסיך"? מישהו שיענה לפחות על 80-90% ממה שאת מחפשת?...

 

[ליאן.]

מה כבר אפשר לעשות ..

חוץ מלקלוט סוף סוך שזה נ ג מ ר ? אולי הסיבה שאת עדיין נאחזת היא משום שהוא היה או עודנו חלק גדול מחייך ומחשבותיייך ואת פוחדת לאבד חתיכה מעצמך ברגע שתוותרי עליו ? או שאת פוחדת שתוותרי עליו וחודש אחרי שזה יקרה, הוא יחזור ואת לא רוצה לפספס אותו ? או שאת בעצם מחיילת לכך שמחר הוא יתייצב מול דלתך ויתחנן לכך שתחזרו ? די. עזבי. נגמר. קפלי את כל הזכרונות ואת כל המחשבות שלך לקיפולים מאוד קטנים, דחסי למגירה קטנה ותנעלי אותה עמוק עמוק בתוך הלב. אם את צריכה לעשות משהו בשביל לסגור מעגל - כל דבר שהוא - עשי אותו. אם זה אומר להתקשר ולהגיד לו מה שאת חושבת - מרגישה - רוצה -- עשי זאת. אם זה לזרוק את החולצה שמדיפה את ריח הזיעה שלו או כרטיס קולנוע זוגי שלכם ששמרת.. תוכלי גם לעשות טקס שלם ולשרוף הכל. אפילו אם זה אומר לכתוב יומן.. עשי מה שנדרש כדי לסגור את המעגל בלב כי עד שזה לא יקרה - תרגישי מועקה.

 

[נקודת מוצא]

אני כל כך מסכימה איתך ליאן

ברור שזה הדבר הנכון לעשות... אבל כל כך קשה... לי זה עזר שטילפנתי אליו, הוא מצד אחד עשה דבר שעשה לי כל כך רע והרחיק אותי ממנו לזמן מה ומצד שני נתן לי את החיזוקים הריגשיים שהיו חסרים לי ויכלו לבוא רק ממנו... זו לא המלצה אקווה, ממש לא, זו כניעה לחולשה, זה שלי אין אופי זה לא סיבה בשבילך להיות חסרת עמוד שידרה. האמת היא שגם הפורום קצת הרחיק אותי ממנו. זה שיכולתי להגיד את הדברים ולא למי שאני מכירה ומכיר אותי (המנעות מריקושטים), זה מאוד עוזר לי. יותר מזה, חברי הפורום, בגלוי ובנסתר, עזרו לכמה אסימונים אצלי לרדת. נסי את הפורום בלילה שוב, אני בטוחה שיש כאן מי שיוכל לעזור לך על שפיות.

 

[ליאן.]

מחיילת=מייחלת

 

[הייתי בגן עדן]

קוראת את דברייך וזה כאילו אני

כל כך מזדהה איתך, גם הכינוי שלי הוא בעקבות תחושותיי לגבי האקס. האמת שחסר שם סימן שאלה. צריך היה להיות: "הייתי בגן עדן?". היום אני (כמעט) בטוחה שככה זה צריך להיות, שזה טוב שנפרדנו. אפילו שכל הזמן מלווה אותי תחושה, וכבר עברו שלושה חודשים מאז נפרדנו סופית, שאיתו זה היה משהו אמיתי, משהו שהוא מעבר למערכות יחסים ה"רגילות", הרציונליות, היומיומיות. נפרדנו וחזרנו כמה פעמים. השכל אמר שזה לא זה, והלב כמעט פקע. כל מעשה אהבה שלנו היה התעלות של הגוף והנפש. ובכל זאת אני יודעת שזה היה נכון להיפרד. כי לא הסתדרנו, בדברים הכי קטנים. ביום יום הכי שטותי. אני יודעת שהוא יוצא עם מישהי, אבל יודעת שאותי הוא לא ישכח כל כך מהר, כי אני יודעת שאיתי זה היה הכי אמיתי. גם אני יוצאת עם מישהו, ואפילו טוב לי איתו ואני נותנת לזה צ´אנס, אבל לפעמים תוקפים אותי הגעגועים. אני באמת מקוה להירפא יום אחד. יודעת שזה יקח הרבה זמן. אבל יודעת שזה הדבר הנכון. גם במוחי חלפה המחשבה של משהו דרמטי, כמו הצעת נישואין, וגם אני בשנה האחרונה לפני החלפת הקידומת. אני יודעת שנישואין זה משהו רציני מידי מכדי לעשות אותו בהרגשה שזה מה שירים את מערכת היחסים. זוהי מחשבה רומנטית אבל לדעתי לא עומדת במבחן המציאות!!! זה כמעט מזכיר לי זוגות שעושים ילד בשביל להציל את הנישואין. זה לא נכון. התשובה: זמן, זמן ועוד זמן, אלא אם כן את חושבת שמשהו אצלך ואצלו השתנה. תחשבי על זה קצת, תחשבי מה יקרה אם תחזרו, ומה יקרה שבועיים/חודש אחר כך. בהצלחה.

 

[אקווה]

קודם כל תודה...

ושנית - גם אם הייתי רוצה לחזור, אני כבר ממש לא בטוחה שהוא רוצה לראות את פרצופי יותר, אבל הרצון החזק הזה של להתקשר ולבר, או לשלוח לו איכשהו איזה מסר הוא כל כך חזק, שזה כמעט מעבר לשליטתי (ילדותי אולי, אבל זה מה יש, לצערי). הלוואי וזה לא היה ככה. ואין לי ספק שהעובדה שמערכות יחסים אחרות מאז לא הצליחו גם תורמת לעניין... ואותו כנ"ל גם הפחד להישאר לבד...ומה לעזאזל עושים עם כל המטען הרגשי הזה???...

 

[הייתי בגן עדן]

אם ככה אז...

אני מכירה את הצורך הזה לדבר, לשמוע את הקול, מין דחף כזה. אני גם זוכרת שעשיתי את זה באחת הפעמים שנפרדנו, וזה באמת הרגיע אותי ברמה במיידית, אבל בדיעבד הוא אמר לי שזה בלבל אותו, שבגלל שהתקשרתי הוא הבין שלא יצאתי מזה ולא התגברתי. אני רק יכולה להרגיע אותך ולומר לך שהדחף הזה יורד ובסוף תרגישי שזה כל כך מוזר פתאום לדבר איתו, וכל כך רחוק, ואולי הוא בכלל נמצא איתה ואת תגרמי לו למבוכה. תחשבי גם עליו, את עוברת סרטים, אל תעבירי אותו את הסרטים שלך. לי יש חברה טובה ומאוד מסוימת שבתקופות הקשות בכל פעם שהרגשתי צורך לדבר איתו, הייתי מתקשרת אליה (ותאמיני לי שזה קשה כי כבר הרמתי את הטלפון והצורך לחייג 7 ספרות מאוד מסוימות היה חזק מאוד). כל פעם הייתי מתקשרת לחברה ההיא, והייתי מקבלת ממנה שיחת מוטיבציה על למה זה לא נכון להתקשר אליו. הפחד להישאר לבד... ממה את מפחדת? תחשבי על כל הדברים שאת יכולה לעשות כשאת לבד: לנסוע לאילת עם חברים בלי להצטרך לדווח או להרגיש לא נעים, לפלרטט עם בנים אחרים, לפצוח ברומן סוער ללא מחויבות - כזה שיחזיר את האגו שלך למקום ויעשה לך טוב נטו בלי הסתבכויות רגשיות, לבוא הביתה ללבוש פיג´מה מפגרת ולא לצאת ממנה עד הבוקר, להרגיש שכל יום יכול לקרות לך משהו חדש ומסעיר. תהיי חזקה, תחזיקי מעמד, ואז תתחזקי מעצם העובדה שתרגישי שניצחת את הרגש הלא נכון. מה עושים עם כל המטען הרגשי? מתעלים אותו למקומות טובים, כמו ללכת לים בערב ולהרגיש הכי רומנטית (אפילו שאת לבד). אל תשכחי לבכות לפעמים - זה עוזר את יודעת.... והכי חשוב: תזכרי שאת צריכה להיות עם מישהו מהסיבות הנכונות. הסיבות הלא נכונות סטייל מפחדת להיות לבד וכו´ מחזיקות מערכת יחסים זמן מוגבל ביותר!