מה עושים ל-ע-ז-א-ז-ל ???!!!
אני בחורה אירופאית לבנה שנמצאת בקשר זוגי עם בחור אפריקאי. (פעם כתבתי כאן שאלות בקשר לקשר המעורב הזה וכו'..) הבחור שלי הוא הדבר הכי יפה ומושלם בעולם ואני מתה עליו ומאושרת איתו. (אגב, אנחנו לא גרים יחד אבל נפגשים כל הזמן ומדברים בטלפון לפחות פעם אחת ביום.) הבעייה היא שהוא פתאום התחיל לפתח התנהגות שאני מפרשת אותה כחוסר ביטחון או חשדנות-יתר או אני לא יודעת מה!!! אם הוא מתקשר והטלפון שלי סגור (כי הוא נמצא בטעינה או כי כבר מאוחר מאוד בלילה) הוא מתחיל "להיכנס לסרטים" ולאטרף של "למה הטלפון סגור??". הוא מנסה מיליון פעם להתקשר ובכל פעם שהטלפון עדיין סגור הוא נהיה מודאג/חשדן יותר ויותר. הוא לא מודה שהוא חשדן אבל השאלות שלו מסגירות את זה היטב. הוא יודע שאין לו בחיים מה לחשוש חלילה מבגידה שלי בגלל שדבר ראשון אני לא יכולה לראות ממטר שום גבר אחר ואני ממש מהופנטת ממנו ומעולפת עליו ואין מצב ששום גבר בעולם יזיז לי- כמו שאומרים, ודבר שני הוא יודע כמה אני נאמנה באופי שלי וכמה אני אישה של בית וחוץ מהעבודה והבית ואמא שלי והוא לא מעניין אותי כלום. לא יודעת! הוא פתאום מתחיל להגיד לי כל פעם שבאפריקה אם האישה בוגדת בגבר אז הגבר "מפוצץ אותה" / "מכסח לה את הצורה" וכו'.. ואני אומרת לו שלמרות שאני נגד אלימות באופן כללי אני מסכימה עם זה שאנשים בוגדניים (גברים או נשים) צריכים שיפוצצו אותם. בהחלט!. אבל אני לא יודעת מה מסתתר מאחורי המילים החוזרות האילה שלו.. שאלתי אותו אם נדמה לו לרגע אפילו שאני בוגדת או אבגוד בו -והוא אומר שמה פתאום ושהוא יודע כמה אני אוהבת אותו וכמה אני אישה נאמנה וכו'.. אז אני לא יודעת מה לעזאזל כל זה אמור להיות. הוא גם אמר לי ש"אם גבר חי עם הבחורה באותו בית -אז הוא יכול לוודא שהיא לא בוגדת בו".. (אולי כרמז לזה שאנחנו צריכים לגור יחד?) ואני אמרתי לו שזה ממש לא נכון בגלל שאם זוג חיים יחד באותו בית ואחד מהם "מחפש לעצמו" -אז הוא יימצא את שעת-הכושר לבצע את מעלליו גם בתוך הבית -כשבן הזוג לא נמצא, אבל אם זוג נאמן -אז אפילו שהם יהיו חיים במדינות שונות הם יישארו נאמנים לבני זוגם. זה לא עניין של מרחק אלא נאמנות וריספקט של אחד לשני ושל כל אחד כלפי עצמו כבנאדם נורמלי... היום למשל הוא התקשר אלי ועניתי ואמרתי "הלו" כמה פעמים והוא לא שמע כנראה וחיכיתי שהוא יתקשר שוב, והוא לא -אז התקשרתי אני והוא היה ממש פגוע כזה ושאל למה סגרתי לו את הטלפון בפרצוף. אמרתי לו שממש לא סגרתי אלא המשכתי להגיד "הלו" (בתקווה שהוא יישמע) עד שהטלפון נסגר מאצלו. הוא לא ממש "קנה" את ההסבר ושוב הרגשתי על תקן של "חשודה", המשכנו את השיחה כרגיל אבל אחרי הכל אני מרגישה ממש ממש מבועסת ובמצב רוח ירוד. נהייתי עצבנית וכל הערב לא היה לי חשק או עצבים לדבר או לשמוע אף אחד. עכשיו אני ככה יושבת ו"מפרקת" את המטען הזה מעל ליבי בתקווה לשמוע מכם עצה או מילה שתעזור לי להבין קצת או לדעת מה עושים הלאה. (אם הוא היה מדבר עברית הייתי צריכה לתת לו לקרוא את מה שכתבתי כאן -אבל לצערי הוא לא.) לילה טוב, בעצם כבר בוקר טוב כזה!..
אני בחורה אירופאית לבנה שנמצאת בקשר זוגי עם בחור אפריקאי. (פעם כתבתי כאן שאלות בקשר לקשר המעורב הזה וכו'..) הבחור שלי הוא הדבר הכי יפה ומושלם בעולם ואני מתה עליו ומאושרת איתו. (אגב, אנחנו לא גרים יחד אבל נפגשים כל הזמן ומדברים בטלפון לפחות פעם אחת ביום.) הבעייה היא שהוא פתאום התחיל לפתח התנהגות שאני מפרשת אותה כחוסר ביטחון או חשדנות-יתר או אני לא יודעת מה!!! אם הוא מתקשר והטלפון שלי סגור (כי הוא נמצא בטעינה או כי כבר מאוחר מאוד בלילה) הוא מתחיל "להיכנס לסרטים" ולאטרף של "למה הטלפון סגור??". הוא מנסה מיליון פעם להתקשר ובכל פעם שהטלפון עדיין סגור הוא נהיה מודאג/חשדן יותר ויותר. הוא לא מודה שהוא חשדן אבל השאלות שלו מסגירות את זה היטב. הוא יודע שאין לו בחיים מה לחשוש חלילה מבגידה שלי בגלל שדבר ראשון אני לא יכולה לראות ממטר שום גבר אחר ואני ממש מהופנטת ממנו ומעולפת עליו ואין מצב ששום גבר בעולם יזיז לי- כמו שאומרים, ודבר שני הוא יודע כמה אני נאמנה באופי שלי וכמה אני אישה של בית וחוץ מהעבודה והבית ואמא שלי והוא לא מעניין אותי כלום. לא יודעת! הוא פתאום מתחיל להגיד לי כל פעם שבאפריקה אם האישה בוגדת בגבר אז הגבר "מפוצץ אותה" / "מכסח לה את הצורה" וכו'.. ואני אומרת לו שלמרות שאני נגד אלימות באופן כללי אני מסכימה עם זה שאנשים בוגדניים (גברים או נשים) צריכים שיפוצצו אותם. בהחלט!. אבל אני לא יודעת מה מסתתר מאחורי המילים החוזרות האילה שלו.. שאלתי אותו אם נדמה לו לרגע אפילו שאני בוגדת או אבגוד בו -והוא אומר שמה פתאום ושהוא יודע כמה אני אוהבת אותו וכמה אני אישה נאמנה וכו'.. אז אני לא יודעת מה לעזאזל כל זה אמור להיות. הוא גם אמר לי ש"אם גבר חי עם הבחורה באותו בית -אז הוא יכול לוודא שהיא לא בוגדת בו".. (אולי כרמז לזה שאנחנו צריכים לגור יחד?) ואני אמרתי לו שזה ממש לא נכון בגלל שאם זוג חיים יחד באותו בית ואחד מהם "מחפש לעצמו" -אז הוא יימצא את שעת-הכושר לבצע את מעלליו גם בתוך הבית -כשבן הזוג לא נמצא, אבל אם זוג נאמן -אז אפילו שהם יהיו חיים במדינות שונות הם יישארו נאמנים לבני זוגם. זה לא עניין של מרחק אלא נאמנות וריספקט של אחד לשני ושל כל אחד כלפי עצמו כבנאדם נורמלי... היום למשל הוא התקשר אלי ועניתי ואמרתי "הלו" כמה פעמים והוא לא שמע כנראה וחיכיתי שהוא יתקשר שוב, והוא לא -אז התקשרתי אני והוא היה ממש פגוע כזה ושאל למה סגרתי לו את הטלפון בפרצוף. אמרתי לו שממש לא סגרתי אלא המשכתי להגיד "הלו" (בתקווה שהוא יישמע) עד שהטלפון נסגר מאצלו. הוא לא ממש "קנה" את ההסבר ושוב הרגשתי על תקן של "חשודה", המשכנו את השיחה כרגיל אבל אחרי הכל אני מרגישה ממש ממש מבועסת ובמצב רוח ירוד. נהייתי עצבנית וכל הערב לא היה לי חשק או עצבים לדבר או לשמוע אף אחד. עכשיו אני ככה יושבת ו"מפרקת" את המטען הזה מעל ליבי בתקווה לשמוע מכם עצה או מילה שתעזור לי להבין קצת או לדעת מה עושים הלאה. (אם הוא היה מדבר עברית הייתי צריכה לתת לו לקרוא את מה שכתבתי כאן -אבל לצערי הוא לא.) לילה טוב, בעצם כבר בוקר טוב כזה!..
