מה עושים כשיש

[Geisha1]

מה עושים כשיש

הורה מתעלל רגשית? זה לא שההורים לא קנו לי מה שרציתי או שפעם ב.. היו אומרים לי לשתוק. הלוואי. אני עברתי התעללות כזאת. היום אני בת 19 ולא יודעת איך להתמודד עם זה. מצד אחד יש בי כעס עצום וסלידה ורתיעה מאמא שלי שהרעילה אותי 18 שנה. מצד שני אני עדיין חיה איתה וזאת עדיין אמא שלי. רגשות אמביוולנטיים. מאז שהייתי קטנה היא טיפטפה לי מדי יום כמה שאני לא בסדר, שאני רעה, מכשפה, מסריחה, טיפשה, מפגרת, מטומטמת, מטורפת, חולת נפש. שאני אטומה וסתומה, ולמה בכלל היא הביאה אותי לעולם. היא אמרה לי שאף אחד לא סובל אותי, שגם מי שכן בקרוב יתחיל לשנוא אותי. בחיים אבל בחיים היא לא נישקה אותי או חיבקה אותי. לא אמרה לי מילה טובה. לא אמרה לי שאני יפה. שאני חמודה. כלום. אני לא יודעת מאיפה, אבל יש לי בטחון עצמי. מספיק בשביל להתקיים ולשרוד, מספיק בשביל לחיות ולהיות מי שאני ולא לפחד. אבל זה מחלחל וזה מהדהד בי מדי יום שאני לא טובה, לא כמו אחרים. זה רוצח את הנפש. הייתי רוצה שאם חלילה אני אתנהג ככה לילדים שלי שיקחו אותם ממני. אני לא אגרום להם להרגיש מה שאני חוויתי. עברתי לא מעט דברים קשים בחיים, ותאמינו לי שעם אהבה אפשר לנצח כמעט הכל. כשאין אהבה גם הדברים הקלים ביותר הופכים לקשים. אני בפרשת דרכים. לא יודעת מה לעשות. זה כבר נגמר אבל הצלקות עדיין קיימות. לקום ולעזוב אני לא יכולה, אין לי אמצעים עדיין.

 

[להבה ירוקה]

איפה נמצאת כאן פרשת הדרכים?

בין מה למה את מתלבטת?

 

[Geisha1]

התחלתי ללכת

לפסיכולוגית... וזה קשה מצד אחד לדבר שם על כמה שאמא שלי לא בסדר ואז לחזור הביתה ולראות אותה. אני מצד אחד נורא רוצה לעזוב כי קשה לי להתמודד עם זה. מצד שני אין לי אמצעים והאמת היא שגם נוח לי בבית. נוח לי שיש לי פה רכב זמין, וחברים, וכסף, ומיטה נוחה, ומחשב, וטלוויזיה וכל מה שאני צריכה. אמא שלי כבר לא מתנהגת כמו שתיארתי. היא הפסיקה לפני שנה. עכשיו אני מתמודדת עם הכעס כלפיה.

 

[להבה ירוקה]

איך אימך מתנהגת אלייך כיום?

מה גרם לשינוי?

 

[magenta73]

זה אומר שאת בצבא?

את לא יכולה לבקש לעבור לבסיס רחוק מהבית? מעבר לכך שיש לך את בית השנטי בתל אביב ואולי עוד מוסדות לנערים/ות מבית מתעלל. ומה אם סבים/סבתות או בני משפחה אחרים... אני לא רואה סיבה להישאר בבית שכזה... כואב הלב לשמוע מה שסיפרת. לגבי הרגשות שלך, זה רגשות טבעיים לילד שגדל בבית מתעלל. מצד אחד סלידה, מצד שני אהבה עזה להורה המתעלל והיצמדות אליו.

 

[Geisha1]

תודה על התגובה

אני לא בצבא. והאמת? אני מפונקת, גדלתי בבית שיש בו הכל מעל ומעבר. אני לא אסתדר במוסד כזה :/ . בגלל זה אני מעדיפה לחכות קצת, לחסוך כסף ולעזוב עוד שנה-שנתיים. ובקשר לרגשות - לא מדובר בהצמדות להורה. אני כבר לא נצמדת לאמא שלי, להפך. משתדלת לשתף אותה כמה שפחות, למרות שזו עדיין אמא ולפעמים את נורא רוצה לספר לה משהו שקרה לך וזה קשה שלא. אבל למרות הכל היו גם רגעים קשים שהיא הייתה שם, היא עדיין עוזרת לי בהרבה דברים אחרים - אז בלתי נמנע שלא לאהוב אותה. והסלידה באה כי זאת אמא שלי וככה היא מתנהגת אליי?!

 

[לקשמי]

שלום לך

ההודעה שלך מאוד נגעה לי כי גם אני עברתי התעללות נפשית מצד אמא שלי. עזבתי את הבית המרעיל בגיל יחסית מאוחר (24. היום אני בת 30). וגם זה היה אחרי שמישהו שסמכתי עליו והיה מאוד בעל השפעה מבחינתי אמר לי: "נטע, את חייבת לעזוב את הבית. הבית הזה הורג אותך". ותביני, כמעט ולא הייתה שם אלימות פיזית (אני כותבת כמעט כי זה קרה לעיתים ממש רחוקות וגם אז היא לא הופנתה כלפיי). אבל כפי שכתבתי, אמא שלי התעללה בי גם רגשית. מילים פוצעות מסוכנות עוד יותר ממכות. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך שהכי טוב בשבילך הוא, מה לעשות, לקום ולעזוב את הבית. אם את בצבא תבקשי להיות בבסיס סגור, לא לצאת הרבה הביתה. ואם לא, תמיד אפשר לעבוד ועם המשכורת לשכור דירה. כשאני עזבתי את הבית של ההורים, עבדתי עם שכר מינימום וככה היה במשך כמה שנים ובכל זאת הסתדרתי. גרתי 3 שנים עם שותפים ואחר כך, (כשעדיין עבדתי בשכר מינימום) מצאתי דירה קטנה וזולה בתל אביב. תמיד יש אפשרות לעזוב את הבית. זה לא אומר שהפצעים יגלידו כל כך מהר. יש עבודה לעשות גם אחר כך. אבל אי אפשר לעשות עבודה ו/או טיפול כלשהו כל עוד נמצאים בבית המתעלל. זהו צעד הכרחי לפני שבכלל מתחילים במשהו אחר.

 

[Geisha1]

כמו שאמרתי

באחת התגובות האחרות - אמא שלי הפסיקה עם ההתעללות הזאת... אז לבינתיים זה עוד מצב סביל. אני גם מתכוונת לעזוב, אבל מעדיפה כשיהיה לי כסף. אחרת אני אשאר בלי כלום ובלית ברירה אצטרך לחזור הביתה ואז זה כבר יהיה יותר קשה, אחרי שהתרגלת לחיות לבד.

 

[BellA עלמה]

מצב לא פשוט

מה אם לנסות להתנתק כמה שאפשר מהבית פשוט לצאת לאן שהוא? עבודה \ לימודים לנסות להיות בבית כמה שפחות האם את מתגייסת לצבא?

 

[Geisha1]

זה בדיוק מה שאני עושה

זה הפתרון הכי הגיוני בשבילי כרגע. משתדלת להיות בבית כמה שפחות. וכשיהיה כסף אני אעבור לעיר אחרת. תודה

 

[BellA עלמה]

זה הפיתרון

הזמני הטוב ביותר לא להיות בבית למצוא עבודה או מסגרת התנדבות כדי להיות כמה שפחות בבית

 

[hayapollak]

את כבר עושה

המוןןןן טוב לעצמך. את יודעת שאם אהבה אפשר לנצח, את יודעת שזה - נגמר. כלומר ההתעללות של אמא שלך בנפשך נגמרה - את לא תתני לה לעשות לך את זה יותר. את גם יודעת שאת תתנהגי אחרת עם ילדייך. אין ספק שחווית המון כאב, צער וכאב אבל את גיבורה - את מתמודדת - וכדברייך יש לך ביטחון עצמי מספיק בשביל להתקיים ולשרוד. את מאמינה בעצמך ואת יודעת שאת מסוגלת לדאוג לעצמך לאיכות חיים טובה כמו שאת באמת רוצה שתהייה לך. את יודעת שזה נגמר - אבל הצלקות עדיין קיימות. אני צריכה לבחור בעצמך ולהחליט אם לצאת מהבית או להשאר בסביבה מרעילה בגלל קשיים כספיים.וכן זה נכון גם אם תצאי מהבית הצלקות תישארנה... השאלה היא האם את יכולה להתמודד עם המצב בבית, ואם את מבינה שהבעייה היא של אמא שלך כאדם וכאמא והאם את יכולה בנוכחותה לבנות לך חיים איכותיים כפי שאת רוצה ומגיע לך ולא רק להתקיים ולשרוד, משום שמגיע לך לא רק לשרוד אלא גם להיות מאושרת.

 

[Geisha1]

תודה!

ממש הבנת אותי. כרגע אמא שלי כבר לא מתנהגת אליי ככה. רק לעתים רחוקות זורקת איזו הערה. היא השתנתה בעקבות משהו שקרה במשפחה. אז עכשיו אני לא נאלצת להתמודד עם כל הרוע הזה. רק עם הכעס שנשאר לי כלפיה. ולשאלתך - אני מסוגלת להיות בבית ולהיות מאושרת. כי אני כזאת. אז אני אהיה כמה שפחות בבית. אצל חברים/בעבודה. אף אחד לא ימנע ממני את האושר שלי כי זה משהו שטבוע בתוכי. עברתי הרבה דברים בחיים כדי להעריך את האושר הזה.

 

[נסיכת אהבה]

אמא שלך, שאמורה להיות המקור המגן

והמטפח במשך שנים פגעה בך ברמה שאת חייבת לכעוס וזה טבעי ולגטימי לחלוטין. אני שמחה לקרוא שהמצב השתנה, ואני באמת חושבת שאולי טיפול משפחתי של שניכן יעזור לבנות את הקשר מחדש. נראה לך שאימך תסכים?