צריכה עזרה 4
New member
מה עושים כשהכל נראה שחור?
שכבר לא מאמינים שאי פעם יהיה טוב? שכבר לא מאמינים שהחיוך יחזור אי פעם? כששוכחים איך היה כשהיה טוב? ומה עושים כשכבר אין כח להעמיד פנים? יוצאים החוצה עם פרצוף עצוב וכעוס. מפסיקים לחייך ומרחיקים את כולם. הכל נחת עלי בבת אחת. כל הבלבול. הפחדים. הכעסים. ההכרה שזה קרה לי. להכנס תחת הקטגוריה- אשה מוכה, אשה אנוסה. לקח לי הרבה זמן להגיד את זה. אפילו לעצמי. הרביצו לי . אנסו אותי. פגעו בי. כן. זה קרה לי. רוצה פשוט להפסיק לחשוב על זה. ואיך עושים שזה יעלם? ואיך פונים לטיפול? ואיך מוציאים את המילים מהפה? לא ישנתי כל הלילה ואני שוב עיפה. יושבת בעבודה ומתה לישון..כואב לי הראש ושורפות לי העינים. מציק לי בבטן והלב שלי דופק כמו משוגע. ושוב, כל רעש קטן מקפיץ אותי. כל דבר מזכיר לי. פתאום לא יכולה שיגעו בי. נכון שהכל קרה מזמן. אבל לא הרגשתי ככה כל הזמן הזה. רק בשבועיים האחרונים זה מתעצם. אני נותנת לעצמי לשקוע בתוך השחור הגדול הזה. משפילה מבט. רוצה לבכות. איך גורמים לבכי לצאת? הוא עצור בתוכי. מרגישה שאם הדמעות יצאו הם לא יפסיקו. ואני רוצה שהם יצאו אבל לא שולטת בזה. זה לא בא. אולי כי אני לבד. כי אין מי שיחבק אותי כשאני בוכה. אז כותבת וכותבת וכותבת. אבל זה לא עוזר. אולי אני אפסיק לכתוב ואפסיק לקרוא ואפסיק לחשוב על זה. רוצה להכניס הכל לתוך קופסא ולסגור אותה. לא לתת לזה לצאת. סוד שיהיה שמור איתי עד הסוף. עד הקבר.
שכבר לא מאמינים שאי פעם יהיה טוב? שכבר לא מאמינים שהחיוך יחזור אי פעם? כששוכחים איך היה כשהיה טוב? ומה עושים כשכבר אין כח להעמיד פנים? יוצאים החוצה עם פרצוף עצוב וכעוס. מפסיקים לחייך ומרחיקים את כולם. הכל נחת עלי בבת אחת. כל הבלבול. הפחדים. הכעסים. ההכרה שזה קרה לי. להכנס תחת הקטגוריה- אשה מוכה, אשה אנוסה. לקח לי הרבה זמן להגיד את זה. אפילו לעצמי. הרביצו לי . אנסו אותי. פגעו בי. כן. זה קרה לי. רוצה פשוט להפסיק לחשוב על זה. ואיך עושים שזה יעלם? ואיך פונים לטיפול? ואיך מוציאים את המילים מהפה? לא ישנתי כל הלילה ואני שוב עיפה. יושבת בעבודה ומתה לישון..כואב לי הראש ושורפות לי העינים. מציק לי בבטן והלב שלי דופק כמו משוגע. ושוב, כל רעש קטן מקפיץ אותי. כל דבר מזכיר לי. פתאום לא יכולה שיגעו בי. נכון שהכל קרה מזמן. אבל לא הרגשתי ככה כל הזמן הזה. רק בשבועיים האחרונים זה מתעצם. אני נותנת לעצמי לשקוע בתוך השחור הגדול הזה. משפילה מבט. רוצה לבכות. איך גורמים לבכי לצאת? הוא עצור בתוכי. מרגישה שאם הדמעות יצאו הם לא יפסיקו. ואני רוצה שהם יצאו אבל לא שולטת בזה. זה לא בא. אולי כי אני לבד. כי אין מי שיחבק אותי כשאני בוכה. אז כותבת וכותבת וכותבת. אבל זה לא עוזר. אולי אני אפסיק לכתוב ואפסיק לקרוא ואפסיק לחשוב על זה. רוצה להכניס הכל לתוך קופסא ולסגור אותה. לא לתת לזה לצאת. סוד שיהיה שמור איתי עד הסוף. עד הקבר.
