לפעמים...
ההורים שלנו,חושבים שהם יודעים הכי טוב מה טוב בשבילנו. אבל הם לא יודעים שמה שהם חושבים ככה זה אחרת במציאות של היום. הם חושבים על טובתנו זה בטוח...אבל לא בהתאם לצורך שלנו כילדיהם. לכן,עלינו כילדיהם,להראות להם שאנחנו ברי החלטה עצמאית ויכולים לדאוג לעצמנו ואל להם להיכנס לנו אל ההחלטות שיובילו אותנו בחיים העתידיים. ילד אשר אינו מוכיח להוריו כי הוא מסוגל לשרוד בכוחות עצמו,ככה הוא ייתנהג וייתן להם את הכוח לשלוט בו ובחייו. ההורים הם הציפורים ואנחנו הגוזלים וככה זה יהיה תמיד ולעולם...גם בגיל מבוגר למדיי כאשר נהיה בני 60 והורינו בני 80. אם הגוזל אינו פורש כנפיו ומראה את יכולתו להיות עצמאי...שם הוא יישאר תחת כנפי הוריו מוגן ובטוח ובלי היכולת לשרוד לבד. את צריכה להבהיר לחבר שלך,שהוא צריך להבהיר להורים שלו שיש לו חיים משלו והוא זה שמחליט מה יהיה טוב עבורו. אמו אינה יכולה להיכנס לו לתוך החיים. אני זוכר פעם,בגיל צעיר למדיי,לפני תחילת השירות הצבאי שלי,אבא שלי ואני נכנסנו לאיזה ויכוח,הוא אמר לי "כל עוד אתה גר בבית הזה,אתה תעשה מה שאני אומר לך !" ואני אדם,בן וילד שמכבד מאוד את הוריו,פה ושם אני אומנם מראה להם שגם לי יש כוח להתמודד איתם בויכוחים השונים אבל לעולם אני לא אמרה את פיהם בצורה כזו או אחרת.הורים הם הדבר הכי חשוב לנו בחיים. בכל מקרה באותו ויכוח פשוט אמרתי לו "אם זו הבעיה אז תראה את הבעיה פתורה." נכנסתי לחדרי,ארזתי את הצ'ימידן שלי בבגדים ודברים שאני צריך ופשוט בהפגניותית,הראיתי לו שאני יוצא מן הבית ואמרתי לו "הנה עכשיו אני עוזב את הבית ואני אעשה מה שאני רואה לנכון ולא את מה שאתה חושב שהוא נכון." הוא היה די בהלם מהפעולה שלי...וככה הלכתי לכמה ימים לחבר וזה עזר. כי בסופו של עניין אמא שלי ביקשה שאחזור כי אבא שלי הרגיש לא בסדר עם זה. באיזה גיל מאוחר יותר מאז,לא זוכר מתי...אבא שלי אמר לי באיזה לילה..."אני גאה בך." אמרתי לו "זה בגלל שאני יודע להחליט לבד מה טוב לי...למדתי לבד ולמדתי ממך." אז כולנו חייבים להראות לסביבה שלנו,להורים שלנו,שיש לנו את היכולת לשרוד לבד.
