מה עושים, אם

[טל קר]

זה לא שהבנתי למה כוונתך, זה שהבנתי

שאתה כל כך מקובע על הדרך בא אתה רואה את העולם עד שקשה לך להבין שגם הדרך שבה אתה רואה את העולם היא דעה. בקשר ל"לא שופט, ולא יכול לקבוע חד משמעית", תגיד לי, אתה קורא מה שאתה כותב? הנה דוגמא למה שכתבת : "וכן, אני בהחלט חושב שאני יכול לזהות אדם לא חכם משלושה משפטים, גם אם אמרתי את זה בשיא הקיצוניות - ואני חושב שמספיק אנשים בפורום הזה ובכלל בעולם - כן, כן, אפילו את - יכולים לעשות את זה"

 

[אלדד26]

אין שום קשר

בין שיפוט של אדם מסוים כאיכותי או כלא איכותי, לבין זיהוי חד משמעי של מישהו שהוא חסר בינה. יש אנשים שקל לזהות את הפוטנציאל הנמוך שלהם על ידי שלושה משפטים. יש כאלו שלוקח קצת יותר, וכמובן שיש הרבה אנשים שהם בעלי פוטנציאל גבוה, ועליהם אני לא מדבר. וחוץ מזה, הצחקת אותי. *אני* מקובע

את גדולה, את. אפשר לעשות בסקר הבא שאלה כמו - מי יותר מקובע, טל קר או אלדד. אני מבטיח לפרוש מהפורום אם אני מפסיד. את לא סתם מקובעת, את כל כך מקובעת שאת לא רואה את זה אפילו. אנשים כמוך אי אפשר לשנות. אבל בסדר, כל עוד את מרוצה מעצמך, וכל עוד הסובבים אותך לא סובלים - אני מקווה - יותר מדי, אז אני בסדר עם זה. אני אישית יכול להתעלם ממך פשוט. יום טוב!

 

[רק ללחוץ]

צדק צדק תרדוף

טל ואלדד, אולי תפסיקו לרדוף זה אחרי זנבה של זו ולהיפך?? מה זה משנה מי צודק (אני בטח שאני!!) ומי טועה (כל היתר, אלא מה??) אלדד העלה נושא לדיון, מין משחק מצבים (שאולי הוא דילמה שהוא נתקל בה בעבר או כעת), כל אחד רשאי להתייחס לזה ולהביע את דעתו. אני לא חושב שהמרדף הזה אחר הוכחות מדעיות רלוונטי, יותר מזה לטל יש את הזכות לומר בגאון שאהבה ממבט ראשון זה בולשיט אחד גדול ואלדד יכול להתאהב בכל בחורה שניה ממבט ראשון ועדיין לא תהיה אם זה בעיה לאף אחד. אהבה זה נושא מורכב ויש לו פנים רבות, לצמצם את הדיון לפן זה או אחר ולהלחם על כל מילימטר בגזרה נראה לי ממש בזבוז זמן ואנרגיה. אתם לבטח לא חייבים להסכים (אם כולם היו חושבים כמוני העולם היה נראה הרבה יותר טוב) אבל אתם גם לא חייבים לריב על זה לאורך שלושת רבעי עמוד. שניכם אינטליגנטים, שנונים ובעלי דעה מגובשת רק מה יש בינכם 180 מעלות מרווח. תנסו לקחת כל אחד (ואחת) מנסיונו של השני גם בלי לשנות אותו לראות את העולם רק דרך המשקפים שלכם.

 

[אלדד26]

קיבלתי.

 

[ליאן.]

ממש לא מסכימה

זה בדיוק להיפך, חובה עליה לעזוב ולממש תוכניות וחלומות. אסור למנוע זאת ממנה.

 

[אלדד26]

נכון מאוד. אני איתך. ../images/Emo45.gif

 

[טל קר]

לא עושים כלום. מילת המפתח כאן היא

"נדמה לכם". כתוצאה מכל התלהבות ראשונית יש הרבה "נדמה לנו", ושבועיים זה ממש לא מספיק זמן להכיר אם זו היא או לא. חוץ מזה, שאני לא מכירה במושג "אהבת חייכם". אני לא מאמינה שלכל סיר יש מכסה. אני מאמינה שלכל סיר יש הרבה מכסים אפשריים. על כל מישהי שמתאימה לך ונוסעת עוד 14 יום עם כרטיס לכיוון אחד, יש עוד מאות שנשארות כאן.

 

[אלדד26]

האמת, כרגיל, נמצאת באמצע

לא אחת, ולא מאות. ברור לי שאין "אחת ויחידה", אבל עם הסטנדרטים שלי - ואת מוזמנת לקרוא לי בררן מדי - אין מאות בחורות בסביבתי שירצו אותי ואני ארצה אותן ברמה כזו גבוהה. אבל נכון, שבועיים זה ממש לא מספיק זמן. השאלה היא, טל, מה היית עושה אם היו לך שבועיים מ-ד-ה-י-מ-י-ם עם מישהו שמתאים לך כמו כפפה ליד. מה היית עושה, חוץ מלשבת בבית ולכאוב?

 

[טל קר]

סלח לי, אבל עוד בפגישה הראשונה שהיה

יוצא לי להכיר אותו, הייתי שומעת שהוא עומד לנסוע, הייתי שומרת מרחק. למה לשבת בבית ולכאוב? נקשרתי אליו בכלל? הרי מיומיים אני יכולה לדעת שהוא נראה טוב לטעמי, ושהוא לא טיפש לגמרי. איך אפשר לדעת מיומיים, או אפילו משבועיים, או אפילו מחודש, אם הוא כן או לא כמו כפפה ליד? לא שאני מאמינה גם במושג הזה. אז הייתי חושבת קצת זמן על "שיואו איזה חמוד, חבל שהוא נוסע", וזהו.למה לשבת בבית, ולמה לכאוב? מה אני ,גיבורת רומן רומנטי בגרוש?

 

[voguemaster]

את יודעת משהו

כשקראתי את ההתחלה של התגובה שלך לא האמנתי. את, שמרצה פה לאלדד על האפשרות לפספס אנשים בגלל שיפוט מהיר או "קליטה מהירה של אנשים" אומרת לנו בעצם שאם היית יודעת שהוא נוסע, לא היית טורחת להכיר אותו בכלל! זה לא הצד השני לא אותו המטבע ? הצד הראשון הוא להתאהב ממבט ראשון, אחרי חמש דקות או יומיים של שיפוט כבר להרגיש משהו כלפי אותה בחורה. הצד השני הוא הרציונליות שמדברת אלינו כל הזמן ואת כנראה קשובה לה יותר מדי. וזו אומרת לך שהוא נוסע ולא שווה להיקשר בכלל. למה על סמך הידיעה הזו בלבד את מונעת מעצמך מה שיכול להיות שבועיים מדהימים מאוד בחיים שלך ולכי תדעי, אולי אפילו יותר, אם דברים באמת ייראו כאילו הם הולכים חזק לכיוון כלשהו! את לא חושבת שאת מפספסת פה ? מי שאל/ה בפורום על לא לאהוב בכלל או לאהוב ולהיפגע אח"כ, ואם זה שווה ? את לא חושבת ששווה לך לחוות שבועיים מדהימים (נניח) ואז להיפרד ? את חושבת ששווה לך יותר לא לחוות בכלל ? אני מאמין שאותו ציטוט שנתתי להודעה ההיא בהחלט תקף גם במקרה הזה, ואני חושב שאת טועה בהשקפה שלך. חבל שאת לא יודעת שתוך שבועיים אפשר לדעת דבר כזה, אבל זה אפשרי. אל תפסלי. ואולי לא קיים מושג כזה "כפפה ליד" או לכל סיר יש מכסה, אבל זה לא משנה את העובדה שעדיין את מפספסת תקופה מדהימה רק בגלל רציונליות שאם תסתכלי אחריה ברטרוספקטיב תראי שהפדסת ולא הרווחת או ניצלת ממשהו (במבט רציונלי על דברים

) למה לכאוב ? למה לאהוב בכלל ? למה לא להישאר קר כל החיים ? למה ?! לא מובן לי. אלי

 

[טל קר]

התעלמת מתכונה חשובה מאוד. נגישות.

אני מפתחת רגשות כלפי מישהו שמוצא חן בעיני + נגיש. אם הוא לא נגיש (כי הוא נשוי/ גר בטימבוקטו/ טס עוד שבועיים בכרטיס לכיוון אחד לאיי הודו המערבית) אז לא. עדיף לאהוב, כשיודעים שלאהבה יש סיכוי. עם כל בני הזוג שהיו לי, לא ידעתי מראש שבטוח נפרד. אני לא אפתח רגשות עבור מערכת יחסים של שבועיים בלבד. אני יכולה לפתח רגשות עבור מערכת יחסים שתראה לי בעלת פוטנציאל ותגמר אחרי שבועיים בלבד. אבל אם ידעתי מראש שזה יגמר תוך שבועיים, לשם מה? זה שלפעמים צריכים לקחת סיכונים בחיים לא אומר שעד שאתה כבר לוקח סיכון זה צריך להיות קפיצה מקומה עשירית של בנין ללא רשת בטחון. כשמתאהבים מסתכנים, אבל אם יש משהו מראש שמאותת לך שיש בעיה, לשם מה להסתכן? האלטרנטיבה היא לא בין שתי אפשרויות - לא לחוות כלום, או לחוות שבועיים שאחרי זה בטוח שנפרדים. האלטרנטיבה שאני בחרתי בה, היא לחוות הרבה - עם אנשים שהם נגישים למימוש הקשרים ביננו.

 

[רק ללחוץ]

יש אנשים עם לב של אבן

אני ממש מקנא בך טל על יכולתך המופלאה לנטרל את הלב שלך. פעם גם אני הייתי כזה (כשלמדתי), זה עבר לי. היום אני יודע שההתנהגות הזו (אצלי, רק על עצמי לספר ידעתי) מאוד פגעה בי מכיוון שהיא גרמה לי לנכות רגשית קשה ולקח לי המון זמן לחזור לרמות הרגש בהן חוויתי אהבות לפני התקופה הזו. היום אני נשוי (באושר רב עלי לציין) לאישה נפלאה שיודעת כמוני שעל האהבה צריך לעבוד ויש להשקות אותה ולטפחה אם רוצים להנות ממנה. אינני בא לייעץ לך מה לעשות או לתקן את דרכיך (הדרך שלך מצויינת עבורך כל עוד את שלמה עם מה שאת עושה). רובנו, בניגוד אליך, לא תמיד מסוגלים להוריד את השלטר הזה ולמנוע מעצמנו להתאהב בבן/בת זוג שעושים לנו את זה ממבט ראשון (או שני או שלישי). כאב, כעס וצער ד"א הם רגשות כמו על רגש אחר (והם אינם רעים מיסודם) ולכן אין סיבה להתחמק מהם בכזו אדיקות. זה שזה "לא נעים" או "כואב" זה משהו שהוא סובייקטיבי לחלוטין וזה בעצם משהו נרכש. אני מציע לך לא להדחיק את הרגשות האלו ולחנוק אותם באיבם רק משום שהם עלולים להכאיב לך (אני לא אומר מצד שני לקפוץ ראש לתוך כל סיטואציה שתגרום לך כאב) צריך לשמור על איזון (כמו בכל דבר אחר בחיים) שזה משהו שצריך לבוא ממך כי זה צריך להיות הכי טוב בשבילך

 

[טל קר]

מה הקשר ללב של אבן? אני זקוקה

לנגישות כדי להתאהב. אנשים עם כרטיס לכיוון אחד/נשואים/נותרו להם 24 שעות לחיות לא עושים לי את זה. אני חושבת שזה מאוד בריא. אני גם לא חושבת שזה קשור ללבן של אבן/הורדת שלטר/הדחקת רגש. אני מתאהבת בקשר שיכול להתממש. להשאר תקועה בהתאהבות במישהו שלא נגיש עבורי, זה משהו ששייך לגיל בו הגיל שלי התחיל בקידומת 1. אני מסכימה איתך שעל אהבה צריך לעבוד ולהשקות אותה ולטפח אותה, כדי להנות ממנה ואני מרוצה מאוד עם בן זוגי בשלוש שנים האחרונות אשר עימו ועם שני חתולינו המשותפים אני גרה ביחד כבר שנה וחצי. רק שלא הבנתי את ההקשר בין זה לנגישות. חוץ מזה שאם האדם לא נגיש, אז בהחלט לא יהיה מה שאתה מדבר עליו (קשר שמטפחים אותו). אני לא חושבת שלהתאהב זה משהו שכל כך חזק מאיתנו עד שחובה עלינו לממש את זה בכל מחיר, אפילו במחיר צער כאב וכעס. כאב כעס וצער הן רגשות שאינם נעימים לי, ואני לא חושבת שהם שווי ערך עבורי לרגשות חיובים כמו אושר , אהבה, חיבה, שמחה והתרגשות. לכן אני בהחלט רואה סיבה להתחמק מרגשות שליליים כשהם לא מחויבי המציאות. מה שאני מציעה לך זה להתרחק מרגשות שליליים כי יש להן גם השלכות בריאותיות. כשאנחנו חרדים או כועסים או עצובים זה לא רק שזה לא נעים, זה גם פוגע בנו פיזית.

 

[רק ללחוץ]

אולי תבקשי שלט נכה?

זה בטח יתן לך נגישות. לא כולם מסוגלים לעשות את השיקול הזה ולדעתי אם הם נותנים לשיקולים האלו להתערב להם יותר מדי בחיים הם עלולים לגדול להיות אנשים מאוד מתוסכלים. אני איתך בזה שמערכת יחסים זה דבר שמתפתח לאורך הזמן ושלא תמיד יש אפשרות ל"החליט" על מישהו או מישהי שהם הם אהבת חיינו (ד"א אהבת חיינו היא קשר שאנחנו בוחרים להשקיע בו). מצד שני יש לרובנו (ולבטח למי שכותב פה) "כלי" נוסף, קוראים לו אינטואיציה - תאמיני לי כשה"בטן" מדברת היא בד"כ יודעת טוב מאוד מה היא אומרת - מנסיון. כמו שאמרתי, אם את שלמה עם מה שאת עושה אז סבבה לך. לגבי עניין הרגשות ה"שלילים" - כל דבר הוא שלילי כשמגזימים איתו. מותר לך להיות עצובה, מותר לך להיות שמחה, מותר לך לכעוס ומותר לך לוותר. מעולם לא טענתי שיש חובה דווקא לשקוע בדכאון כל הזמן, נהפוך הוא. אני חושב שאם אנחנו עצובים צריך לחוות את העצב הזה ולצלול לתוכו לזמן מה - במיוחד דברים אמורים כשמדובר במערכות יחסים - ואז ניתן לצוף חזרה. הרגש בחיינו נראה (בין אם נרצה בכך ובין אם לא) כמו אמפליטודה (גל סינוס) ולא כמו קו שטוח (מי שהרגש אצלו נראה כמו קו שטוח כנראה מת לחלוטין כיווון שאין אף שינוי). לגבי הפגיעה הפיזית, מתוך הנחה שהעצב והדכאון אינם מצב קליני (המחייב טיפול) זה שאנחנו מחונכים מגיל אפס להדחיק את הרגשות ה"רעים" האלו (תחשבי על שיר הילדים התמים - "דני איננו בוכה אף פעם - איננו תינוק בכיין" ותראי על מה אני מדבר) עלול לגרום לנו לנזק לא פחות חמור מכיוון שהגוף צובר את זה איפושהו ומתישהו זה מתפרץ חזרה פשוט מכיוון שלא השכלנו "לנקות" את המערכת הרגשית שלנו מהפסולת הזו בזמן. מכיוון שהמציאות היא דבר סובייקטיבי ולא אבסולוטי כל אחד מאיתנו בוחר איך לנהוג וזו זכותו הבסיסית. מה שאני כותב פה מבוסס על נסיוני האישי ועל דעותי, אינני בא לשכנע אותך לנהוג כך או אחרת (רק את יודעת מה טוב בשבילך לא??) אני רק בא להציע לך עוד דרך מחשבה.

 

[טל קר]

ראשית כדאי שלא רק תדבר על יותר

רגישות ,אלא גם תפגין כזו כשאתה כותב. תאר לך שבאמת הייתה לי מגבלה? איפה היית קובר את עצמך? לא שתו נכה באמת מספק נגישות, הישראלי המכוער מטפל גם בזה. לדעתי אתה טועה, וההפך הוא הנכון. מי שלא נותן לשיקולים של נגישות כמו האם בן הזוג פנוי לקשר, האם הוא נשוי, האם הוא הולך להשאר בסביבה, הם הם שעלולים לגדול להיות אנשים מאוד מתוסכלים. השיר על דני, הוא ממש לא תמים, הוא מזוויע, דנו על זה בעבר בפורום פמיניזם. הוא דוחף סטריאוטיפים איומים ונוראים לגברים על הדחקת רגשות. אגב, רגשות שליליים, יוצרים נזקים פיזיים גם כשאינם קליניים. בדיוק הגשתי היום עבודה שעסקה בין השאר בנזקים שיש לאי בטחון תעסוקתי על גופו ובריאותו הגופנית והנפשית של האדם. אגב, לדעתי גברים ונשים מחונכים להדחיק רגשות שונים. גברים מתועלים להדחקת עצב ובכי, שכן לגיטימים לנשים, ואילו נשים מתועלות להדחקת כעס שיותר לגיטימים לגברים.

 

[רק ללחוץ]

אני נכה, ואין לי בעיה עם זה

טל קר - אולי כדאי שתחשבי על שינוי הניק שלך (למרות שקר הולם אותך). לא הייתי קובר את עצמי בשום מקום לשאלתך. אישתי זקוקה לתו נכה ואני יודע בדיוק מה זה אומר (לי יש בעיות אחרות למזלנו יש רק למעטים). ואני שמח שהצלחתי לקבל ממך סופסוף תגובה אנושית ולא רק קלט פלט של מחשב. את בנאדם, גם אני, בואי נתייחס אחד לשניה ביותר כבוד. אני רואה מאיפה באה לך הגישה הקרה והמנוכרת הזו (היום הגשתי עבודה על ...), בשבילי טל, זו איננה עבודה - אלו הם החיים ואני חושב שככה המצב גם להרבה אנשים אחרים פה. אם את לומדת פסיכולוגיה/רפואה וכדומה אני ממליץ לך בחום (בכל מקרה זה ספר ממולץ) לקרוא את בית האלוהים של סמואל שם. זה יתן לך תמונה על מה האנשים בצד השני של המתרס מרגישים. אני יודע שחלק מלימודי הפסיכולוגיה מתעסקים בללמוד להתנתק מהבעיות של המטופל כדי לא להשתגע. אני חושב שפה זה פשוט לא המקום לזה. לבוא לתת לנו טיפול פסיכולוגי במסגרת הפורום זו שגיאה (מי שיבחר ללכת לטיפול פסיכולוגי יעשה את זה כי זה יבוא מתוך עצמו), את נותנת תחושה שאת מורמת מעם, יושבת במגדל השן עם חבר ושני חתולים.את לא טובה ממני ואני לא טוב ממך. תחסכי לי בבקשה את הטיפול, אני את הטיפול שלי עשיתי ואת העבודה על עצמי אני עושה במשך כל יום שבו אני נושם (ואני לא יודע כמה עוד יש לי)

 

[טל קר]

אני חוזרת על בקשתי שתביע רגש גם

בפועל ולא רק בתואר, וכנ"ל לגבי כבוד. כל מיני משחקי מילים בגרוש של "למרות שקר הולם אותך" לא ממש מראים על סגולות יתר, וכנ"ל כינוי תגובותי הקודמות כ"קלט פלט של מחשב" בניגוד ל"תגובה אנושית" או תגובה של "קרה ומנוכרת". אני שמחה שאתה לא שיפוטי. תאר לך מה היה קורה אם היית שיפוטי? היית יכול לומר שתגובותי קרות, או שהן דומות לקלט פלט של מחשב, או שאני קרה ומנוכרת, ואולי אפילו להציע לי לשנות את הכינוי! אם הכינוי שלי ממש מפריע, אני מרשה לך לבטא אותו כCARE. אני לא לומדת פסיכולוגיה, ולא רפואה, ולכן אני לא מעבירה אותך טיפול פסיכולוגי, אין לי את הכלים לכך. הקורס הוא במסגרת התמחות בהתנהגות ארגונית במסגרת לימודי MBA. כך שאין מתרס. אני לא יושבת במגדל השן עם חבר ושני חתולים, אלא בדירה שכורה מצ´וקמקת של שני חדרים. כל מה שכתבת, על טיפול פסיכולוגי, להתנתק מהבעיות של המטופל גישה מנוכרת וכו´, לא שייך אלי בכלל, וקשור לIN YOUR HEAD. הסקת בטעות שאני לומדת פסיכולוגיה, ובנית על זה תילי תילים בהתאם לסכמה שיש לך בראש. צר לי לשבור לך את המיתוס של מגדל שן, מורמת מעם, התבוננות מהצד, טיפול פסיכולוגי וקור וניכור. אני סטודנטית בת 24, שפוטרה בתחילת החודש, עם חבר (שהכרתי אגב דרך האינטרנט) ושני חתולים (מופלאים), בדירה שכורה מצ´וקמקת. אז אנא, נאה דורש נאה מקיים. אל תטיף לאחרים לא לשפוט, כשאתה שופט אחרים. זה לא אמין. השארתי את הכתוב לעיל גם לאחר שהגעתי לשורה האחרונה במכתבך שמדברת על בעיה רפואית קשה ממנה אתה סובל. אני מצטערת לשמוע על כך, ומאחלת לך כמה שפחות צער כעס כאב וסבל. מתוך כבוד כלפיך אני משאירה את דבריי ללא שינוי מתוך הנחה שלא היית רוצה שאנסח את דברי מחדש/אשנה את סגנוני/אביע הסכמה רק בשל בעיתך הרפואית. טל

 

[רק ללחוץ]

אין צורך שתשני משהו

צר לי שפיטרו אותך, אותי כבר פיטרו השנה יותר מפעם אחת. אני לא שופט אותך ואני לא מתייחס אליך אישית (הרי אני לא מכיר אותך אז איך אני יכול להביע דעה או לשפוט?) אין לך מה לשנות את דבריך, זה הרי לא משנה אם אני נוטה למות או לא. את לא מכבדת אותי טל, את מרחמת עלי. אני לא זקוק לרחמיך. אני כן זקוק לרגישות שלך. אני מתנצל על סדרת ההודעות האלו שבאו להוציא ממך את התגובה הזו - המטרה שלי היתה לקבל ממך תגובה אמיתית. לא בניתי שום תילים של שום הנחה. יותר מפעם אחת כתבתי פה שאינני איש מקצוע (אין לי אפילו תואר אקדמאי) וכל מה שאני כותב מבוסס על נסיוני האישי. צר לי טל, התחושה שאת מקרינה היא של התנשאות וניכור, זו הרגשתי הסובייקטיבית, ולכן הגבתי כפי שהגבתי. אין לי מילה של ביקורת על אורח חייך (שוב אני לא מכיר אותך), יש לי ביקורת על זה שאת מעדיפה להתווכח (ולא רק איתי) על מי צודק במקום להביע את דעתך ותו לאו. טל, כפי שכבר ציינתי אני לא טוב ממך ואת לא טובה ממני. שנינו אנשים שרוצים לתת מעצמם למען אנשים אחרים. בואי נשאר במסגרת הזו ונהיה ידידים. אני לא בא להתנצח איתך או לקטול אותך אני בא לשמוע מה יש לך לומר ואני חושב שרוב האנשים פה חולקים את אותה הדעה, הויכוחים הללו שנמשכים על גבי דפים שלמים מיותרים לחלוטין. בברכת לילה שקט ובטוח (למרות שאצלי רק אחרי הצהרים)

 

[טל קר]

לרק ללחוץ שלום.

קשה לי להתמודד עם התחושות הסוביקטיביות שאתה מקבל, כי התחושה (הסוביקטיבית) שלי, זה שהן לא נובעות ממשהו בי, אלא נובעות ממשהו בך. למשל אם אתה תופס שאני מקרינה משהו באופן סוביקטיבי, אני לא צריכה להקרין כלום לשם כך. אנא רשום גם בפרוטוקול שאני גם לא אוהבת שנוקטים נגדי מניפולציות כסידרת הודעות שלא התכוונת אליה רק כדי להוציא ממני תגובה שתוכל להגדיר כאמיתית. התגובות שלי בדר"כ אמיתיות. אולי אנחנו לא מבינים את המדיום באותו אופן. לא באתי לכאן כדי להביע את דעתי ותו לא. בשביל מונולוג יש לי קיר. באתי בשביל הקטע האינטראקטיבי. בשביל להשפיע ולהיות מושפעת. בשביל לשמוע ולהשמיע. וזה בהחלט כולל גם להתווכח כשצריך. ולכן אם עונים לי משהו שאני לא מסכימה איתו, אני בהחלט מציינת בהודעת התגובה מדוע איני מסכימה. (אני גם מקפידה לשמור על תקנון הפורומים וכן לנמק את הודעותי ולכן הן ארוכות בממוצע מהממוצע...) כפי שאני מצפה שאם אני כותבת משהו, כל מי שיש לו משהו לומר על כך, להוסיף על כך, להגיב על כך, או גם לסתור זאת, יעשה זאת. גם אני כמוך, לא אשת מקצוע בתחום הפסיכולוגיה (אינשאללה בקרוב אשת מקצוע ביעוץ ארגוני, אבל עוד חזון למועד) ומדברת מהנסיון שלי. זה לא נכון שאני לא מכבדת אותך, כיבדתי את הודעותיך עוד בוואינט לשם נשלחתי להציץ לראות "תראי איזה יופי הוא כותב". ולו הייתי מרחמת עליך הייתי מוחקת בהודעתי הקודמת הכל, ומשאירה הודעה עם כמה חיבוקים, וכמה לבבות. ואם אפשר עוד הערה לפרוטוקול, אני לא אוהבת שאנשים אחרים קובעים לי מה אני מרגישה. במיוחד שהקשר בין מה שהם קובעים למציאות מקרי בהחלט. אם באת לשמוע מה יש לי לומר, אל תקבע לי מה אני מרגישה, אם אני מכבדת או מרחמת, אלא תשאל.

 

[רק ללחוץ]

בא לי להקיא

כנראה שטעיתי בהערכת הפורום הזה. כנראה שהרמה שלו באמת ירודה ואולי אני באמת צריך לומר שלום. נראה לי שמספר הכותבים פה נמוך ממה שנראה ושהביצה פה למרות הכל עמוקה מכפי שפני המים משקפים. צר לי מאוד ש"נשלחת" לקרוא מה אני כותב בויינט - אם זה לא בא ממך כנראה שזה לא היה צריך לבוא בכלל ואני לא כותב יפה, אני בוטה וחד ולפעמים פוגע - כי אני אנושי ואני חי ונושם (עדיין). סחטיין על הקטע האינטראקטיבי טל קר, עדיין יש למדיום הזה מגבלות. אני לא יודע מה הנסיון שלך ברשת כולל אבל אנשים לא אוהבים "שיורים להם בזוקות" (אם לשאול ציטוט ממישהו פה) על כל דבר - זה כולל אותי וזה כולל אותך. בואי נתפרק מכלי הנשק הכבדים כי לא בקרב עסקינן. אני מתנצל שוב אם פגעתי בך - לא לזה התכוונתי. אינני שופט אותך ואל תרגישי רע בגללי. לא באתי לקבוע לך כיצד את מרגישה, אין לי שום אפשרות לדעת את זה. אני שמח שאת מנמקת את דעתך (יש כאלו שלא יודעים מה זה בכלל). בואי נחיה בשלום מכיוון שלא באנו להרוס איש את רעהו אלא ללמוד ודעת מנסיונו של האחר פה. בהחלט התכוונתי להודעות הקודמות, אני עומד מאחורי מה שאני כותב, שוב סליחה אם נפגעת, זו לא היתה הכוונה. אני לא מתכוון להשאיר לך פרחים מכיוון שפרחים אני קונה רק לאישתי אז קבלי את סליחתי מראש