מה עוד נותר לי לעשות?

[בוקר בא לעבודה]

מה עוד נותר לי לעשות?

הדלקתי את הטלוויזיה, והרהרתי בשערך השחור. כמה חלק ונעים. פרסומות. כמה חלקלק ודוחה. קולך תמים, עדין. תכניות האקשן, נבואות שקר. חיבוקך טהור כחוט המשי המתלבן לאיטו (הציפייה, העוצמה, היראה הקדושה) הזוועות מתגלגלות במדרון סלעי הטומאה, הן השעיר שלי. אז כיביתי. [אחרי הכל, את לא איתי והיא - כן]

 

[בוקר בא לעבודה]

אולי בכל זאת?

אני מודה שאני מתלונן, אבל זה כבר השני או השלישי שחומק פה אל הדפים הבאים ללא שמץ של תגובה נראית לעין.

 

[tiptip4u]

אהבתי רק את הסוף

כל השיר (כאילו הוא כ"כ ארוך) נראה לי כבד מדי, במשלב לשוני גבוה (שעורי לשון חוזרים ומכים בי ואני מלאת בחילה) ואני לא כ"כ אוהבת כאלו, וגם כשאני כותבת אני כותבת בשפה יותר יומיומית, אבל זה כל אחד ועצמו. אבל מאוד אהבתי את מה שכתוב בסוגריים...

 

[made in china]

תגובה

בניגוד לטיפי- דווקא לא הבנתי את הסוף. "הן השעיר שלי" -?! לא הבנתי את השורה הזו, ואת הסוף בכלליות,מחוץ מה"אז כיביתי." ההתחלה דווקא טובה. אהבתי אותה. בסך הכל, הקטע לא ממש לטעמי. אני אשמח אם תוכל להסביר אותו.

 

[בוקר בא לעבודה]

אנסה להסביר.

"חיבוקך טהור כחוט המשי המתלבן לאיטו (הציפייה, העוצמה, היראה הקדושה)." ביום כיפור, כשהיה קיים בית המקדש, היו תולים בערב חוט משי אדום, ובמוצאי יום כיפור, אם החוט הפך לבן - סימן שנתכפרו עוונותיהם של בני ישראל. "הזוועות מתגלגלות במדרון סלעי הטומאה, הן השעיר שלי." עוד מנהג ביום כיפור בזמן בית המקדש, צעדה של בני ישראל אל מדבר יהודה, שם על פי גורל נבחר שה אחד מתוך שניים לחיות, והשה השני - "שעיר לעזאזל". אותו קושרים לסלע גדול, וזורקים את הסלע ל"עזאזל", תוך שהשה נגרר אחריו, ומת בסוף (מן הסתם). אגב, מכאן הביטוי "שעיר לעזאזל" והקללה "לעזאזל".