כמו שכתבו לך, תני לה לבחור......
זה נכון שהשקדנים לרוב ממשיכים להיות שקדנים במהלך חייהם, אבל לא תמיד זאת ערובה להצלחה בחיים. ההתחבטויות האלה הן אחת הסיבות שהגעתי למסקנה שעדיפה השיטה של יסודי עד כיתה ח', שהאפשרות לבחור חטיבות ביניים (ולא לפי אזור מגורים) היא לא בהכרח טובה.
גם ההתלבטות שלך (ולא רק שלך, נראה לי שכולנו חוטאים בו. כן, גם אני, למרות שאני לא ריאלית. טוב, אני גם לא באמת הומנית) מדגישה את אחת הבעיות בארץ. אני זוכרת שבזמנו ספרו פה שבחו"ל קובעים לילדים את המשך הלימודים כבר בכיתה ד' (אם ילכו לבית ספר מקצועי או עיוני). בעיננו זה נשמע לא טוב, אבל מה שהסבירה מי שהסבירה, שההבדל העיקרי שבגרמניה לא מסתכלים על מקצוע האינסטלציה (סתם לדוגמא) כמו בארץ.
האם בית ספר לאמנויות בהכרח אומר שלילדים אין מוטיבציה להצליח בלימודים? האם להצליח בתחום האמנות הוא פחות מלרצות להצליח במתמטיקה (אם נתעלם שלא מעט פעמים הרצון להצלחה במתמטיקה היא דווקא הרצון של ההורים)?
מה שכן, לפעמים בתי הספר לאמנויות קצת מוחקים לילדים את ההנאה מהתחום. משהו בתובענות (לפחות אצל הבת שלי בית הספר מאוד תובעני), חלק בגלל שהם מרגישים שמכתיבים להם. חברה שלי, שכבר עברו קרוב ל 30 שנים מאז שהיא סיימה תיכון, טענה שמאז היא לא ציירה.
וגם, לא לשכוח שלא מדובר בחתונה קתולית ולא מדובר בחוזה שאי אפשר לפרוץ אותו.....