דווקא
בלחמים, אני אוהב את המלוחים... יש להם כמו בגט כזה, קצת כהה, לא מאוד סימטרי,לא ממש ארוך, אבל עבה ומחוספס, ויש בו מלא גבינות עם הרבה אחוזי שחיתות, שמהווה אתגר לכל חובבת מאפים. אויש, איך שאני תכף מתחיל לרעוד מתשוקת טריגליצרידים... ובלילנבלום, יש מוסד מיתולוגי, שהוא למעשה ביצפר ומקום מפגש לאושיות האפיה המקומית. מגישים בו כל מיני חצ'פורים וצ'ימבורקות וחינקלים עטויי חמאה וארבע גבינות (ומי שאמיץ גם מקבל את החריף הירוק, וכוס גדולה עם עראק שקדים). וגם הבנתי שיש שם שרותים רחבי ידים ומכוסי מראות משישה כוונים. יש ליד עוד כמה מקומות אפלים (טיפה דרומה ומערבה משם) , אבל זה כבר לוותיקי הפחמימות המורכבות. אלה שלא מפחדים גם מלחמניות משולשות או מרובעות עם הרבה חמאת מיורן, ואפילו מהלחמניה הקלועה המיתולוגית....